בדיוק ראיתי אלכס חולה אהבה, המדינה בחיתוליה והסרט מציג תמונה או הצצה לעבר בצורה הומוריסטית, היום הפכנו להיות מדינה חולה ועל סף משבר זהות חברתי ותרבותי.

למעשה המצב השתנה מקצה לקצה כמעת בכול התחומים לאחר האופוריה של מלחמת ששת הימים אז החלה תקופת המתירנות, בזבזנות כאילו המדינה התעשרה תוך מספר ימים.

של שנות הארבעים והחמישים של המאה העשרים. כדוגמא הבריטים אוהבים כלבים. הבריטים עזבו את הטריטוריה במאי 1948. כך שהם לא שייכים לענין. מזון וביגוד ניתן היה לרכוש רק באמצעות תלושים מיוחדים. כנ״ל נעליים. זה היה מתחילת מלחמת העולם השניה ועד סוף שנות החמישים. ילדים ובני נוער היו הצרכנים העיקריים של פלאפל שהיה זמין טעים וזול. ההורים שלא נגעו במוצר חשבו שזה לא הגיוני כי זה היה מאכל רחוב ואולי מלא בקטריות. עולם הילדים היה זר למרבית ההורים שלא גדלו כאן ודיברו הרבה שפות שונות. לילדים היה חופש רב, תנועות נוער עם אידיאולוגיה שכיוונה במידה רבה להליכה להגשמה בקיבוצים. תנועת ביתר פוצלה בידי בגין לביתר ולבני אצל עד שאוחדה לבסוף. ההווי של תנועות הנוער כלל הרבה שיחות, ריקודי עם, שירה בציבור. אלכוהול שתו ביום ששי לקידוש ועל סמים בכלל לא דובר בקרב הצעירים והנוער. בצבא חילקו סיגריות זולות לחיילים ועל הצבא הצעיר נאמר שזה הצבא היחיד בעולם שחייליו אינם שותים אלכוהול. שרו את שירי הצ׳יזבטרון ובצל ירוק. תוכנית כבקשתך בימי שבת היתה תוכנית מועדפת לכל המשפחות בעלות מכשיר רדיו. ועוד דבר. ילדים היו צרכנים גדולים של ספריות ...גדלנו עם שירי משוררות ומשוררים ישראלים והרבה מאוד ספרות ילדים ונוער מתורגמים משפות רבות. צרפתית רוסית פולנית יידיש אנגלית שוודית איטלקית ועוד. התברכנו שגדלנו בעושר תרבותי שמעט ילדים בעולם זכו בו.

חג שמח עם ישראל!!ðﾟﾇﾮðﾟﾇﾱðﾟﾇﾮðﾟﾇﾱðﾟﾇﾮðﾟﾇﾱ

הכל היה יותר פשוט ואנושי, אנשים עם זיקה ציונית ובני הזוג נשארו ביחד בזמנים מאוד קשים ומאתגרים.
היה ערך לכל דבר, צנע לא היתה מילה גסה במיוחד ששפע לא היה להציע.
סבלנות, שלח מכתב ואולי תוך כמה חודשים תגיע תשובה, ללא מסרונים מהירים וטלפון זמין, ובכלל לטלפון היתה צריך לחלום לכמה שנים.
אנשים היו יותר מחוברים אחד לשני.

התקופה היפה בחיי. ימי הצנע מה שנהגו לומר דוב יוסף צייט . גם שרי הממשלה וחברי הכנסת היו צנועים מאד. חבל שאין דומה היום למה שהיה או לא היה פעם

שבוא נגיד את האמת הגינות נראות עלובות.

כמו הפזמון ההוא של השיר:
איפה הם הימים שלא ישובו עוד? הם לא ישובו לא לא !!!
ח. ב. ל.

תודה על הכתבה

לא היו ברוב הבתים. לקו טלפון חיכו גם 11 שנה. את המקררים הראשונים שמו בסלון. רדיו קנינו ב36 תשלומים.

אך איזה יופי היו ימים רק געגועים לימים בהם

צנע ומחסור היו אצל העולים. לא אצל אלה שבאו לפניהם. או רובם.
ושום מילה על המעברות.

מסתבר...

איזו תמימות

כמדומני שאין לאף אחד מהם נשק

מיאו

לבלות, השארנו חלונות/דלתות פתוחים, לא היו פריצות לבתים כמו היום...
נולדתי וגרתי עם הורי ז''ל ברח'' גאולה במרכז ת''א, כל 10 דקות, בממוצע היה עובר רכב, היום כל שנייה,כששיחקנו סטנגה/מדרכות, הכל למטה בכביש.
ומי שהיה לו רכב בשכונה, היה עשיר!!
מתגעגע היום ל4 דוכני הפלאפל שהיו בשוק בצלאל, כיום הכל נהרס, להקמת עוד מפלצות מבטון.
אך, היו ז מנים טובים שהיום אינם..

תודה!

מה שנכתב על המין בין סטודנטים במעונות ובאופן כללי כל מה שלא נאמר על ידי מומחה פשוט מוריד את הרמה וחבל מאודד. כי סהכ זה נושא מעניין. אבל למה צריך לכתוב תוכן אשפה חרמנית ומכלילה ? גם האופן והעטיפה נגוע בכתיבה של מגזין פנאי הכי זול.