טעות אפשר לתקן, כישלון הוא פטאלי. כך לימדה אותי ביתי כשדיברנו על ביתה המתבגרת

יש דברים הרבה יותר חשובים, בלי לפרט.. אני מקווה שחלק מההורים יודע אותם.

ההתייחסות של הפרופסור לעניין ערכים ומוסר ,רגשי ואינטלקטואלי(מה קדם הביתה או התרנגולת),שבת שלום ומבורכת.

נישמע הגיוני אבל ממש לא מסכים אפשרי גם להסיע לעזור (וכו)וגם לגדל ילדים מוצלחים ועם ביטחון זאת שאלה של איזונים נוספים מכיר אישית הרבה מוצלחים שגדלו ב״צמר גפן״

כל מילה נכונה, הבעיה שהיום להורים קשה ליישם את זה הם מתחרים ביניהם מי הם ההורים הטובים יותר. איזו אמא רצה מיד לצעוק על המורה.
ודבר נוסף שנוכחתי שאפילו ביניהם האב והאם מתחרים על הילד.
והייתי מוסיפה גם את הכבוד שמי שלפני דיבר עליו.
שתהייה שנה נפלאה לכל הילדים ולהוריהם.

כתבה נדירה - פשוט, חכם, עובד וכתוב בצורה מעניינת.

התואר פרופ מוצדק לחלוטין!

אני מסכימה עם כל מלה בכתבה. זה לא גורע ברגש ובקשר, להיפך ,זה שיעור לחיים . והורים שלא מסכימים , לאור הנסיון שלי כמורה לגיל מבוגר, במידה זו או אחרת גורמים להם תלותיות מיותרת.

ילדים הם בני אדם וכל אחד שונה עם האופי הייחודי שלו והקשיים שלו והיתרונות שלו ואין 4 כללים שמתאימים לכולם. בכלל כשאומרים לי תעשי כך או כך בלשון הוראה זה יוצר אצלי אנטיגוניזם. דווקא כפסיכולוג הייתי מצפה להמלצה ולא להוראה. חבל

אני בטוחה שאם הגננת הייתה אומרת לילד שלי להמתין עם המרשמלו, הוא היה מתאפק גם עד מחר
אבל אם אני הייתי אומרת, אני בספק שהיה נענה..
מה זה אומר ??!! (מעבר לזה שאני כניראה לא סמכותית)

באופן כללי צודק במאת האחוזים. כמובן הכל לגופו של ילד. אבל בכללי, זו הדרך. ההורים שעושים לילדיהם את שיעורי הבית, רצים למורה בגלל כל שטות, עושים עבור ילדיהם את כל המלחמות וכו' , רק מזיקים לילדיהם שהופכים לחסרי ביטחון וחסרי חוט שידרה. ילדים צריכים לחוות אחריות ועצמאות מגיל קטן.

יש הורים מזניחים שמאוד שמחים על העצות בנוסח "הורות בלי רגשות אשם" או לאפשר לילד להיכשל.

הם מאוד שמחים לא לדאוג לילדיהם ואם מישהו מביט מהצד מודאג יש להם את כל המומחים ועצותיהם ברוח זו.

מינקות ועד גיל ההתבגרות, הילדים נכשלים, נופלים וקמים כל כך הרבה פעמים, שאם כבר צריך לדאוג יותר לתת להם כלים ותנאים מיטיבים כדי להתמודד עם דברים.
סתם לוודא שיש להם זיכרון מהדהד של כישלון היא עצה מאוד בעייתית לטעמי.

שנית, מערכת החינוך (הציבורית) הנוכחית מלאה בתסכולים. סוגרים אותם מכיתה א' עם עוד 35 ילדים, מורים שאין להם כוח או סבלנות אומרים להם לפתוח חוברות ולעבוד וזה נחשב ל"להיות בבית ספר".
שיעורי בית שכבר נמצאו כמזיקים ממשיכים לתת, ועוד מגדילה המערכת ומאבחנת אחוזים גדולים מהאוכלוסיה ומעודדת הורים לשלוח לאבחונים (בתל אביב מעל 50%) כדי לסמם אותם או להפוך אותם לבעיה של אחרים ולא של המורים שלהם.

עם כל כך הרבה תסכולים- הורה טוב צריך לדעת לחבק, לאהוב, לאפשר לילד להיות ילד, לשחק, להשתולל, לצאת למרחבים או סתם החוצה וגם לא להתרגש מכל כך הרבה תסכולים ומערכת חונקת.

הרבה דברים שאמר הפרופסור הן נכונים . שווה לנסות את ניסוי המרשמלו ( או אם ירקות שילדים אוהבים) ולבדוק את סף ההתאפקות שלהם.

היום בדור שלנו החינוך של ההורים לקוי באופן מוחלט ואחר כך אומרים איזה דור יש לנו הורים תסתכלו טוב טוב במראה כי הילדים שלכם הם המראה שלכם.

הייתי מוסיף לפרמטרים גם פעילות ספורטיבית תחרותית קטנה או גדולה תלוי באישיות

סוף כל סוף כתבה חכמה ומצוינת בחינוך , מזמן לא פרסמתם כאלה . נשמח לקבל כתובות נוספות בענייני חינוך, שנכתבות ע"י פסיכולגים ואנשי מקצוע , ולא עצות אחיתופל של מדרכים מטעם מכוני הורות למיניהם. שאינם רכשו השכלה מקיפה ואינם אנשי מקצוע .

בלי גבולות הם לא יגיעו רחוק. אולי לכלא רחוק

וברגעים שהכי משעמם להם הם הכי יצירתיים ( טוב חוץ מהמלחמת פופקורן..) אבל עדייןðﾟﾘﾊ

ילד שמדברים אליו בצורה בוגרת ולא כל היום פוצי ומוצי , נחמדים אליו, סובלניים כלפיו ולא מקיימים בבית משטר של משטרה וצרחות יגדל מועיל לעצמו למשפחתו ולחברה.

היום אני קוצר את פרות הביאושים של הפינוק .

הנושאים הבאים:
: 1ביחס לחברה הישראלית שבה מושג ההצלחה הוא ברובו כלכלי. מה לעשות, זאת החברה שבה אנו חיים. האדם מכוון לצבירת כסף ולצבירת "כבוד" שנובע מהכדאיות הכלכלית שיכולה להיות לאחרים בהתקשרות עמו, נדרשה אמירה ערכית יותר ברורה שלפיה "הצלחה" כזו אינה בעצם הצלחה כל עוד האדם מרוכז בעצמו בלבד.
2: מערכת החינוך כיום מתדרדרת בהתמדה. מעבר לאובססיית האבחונים והתקופות לקשב וריכוז , משרד החינוך רואה את יעודו כגורם שמתרכז בהפיכת ילדים לחיילים של הדת ומפעילי-מכונות משודרגים בשם הטכנולוגיה. הכללים שמנית, כל עוד אין בהם קריאה ברורה לחשיבה ערכית ואינטלקטואלית רחבה יותר לא ישנו את המצב הזה.

הילדים של היום הם המבוגרים של המחר. נזכרתי שבמאמר קודם שלך סיפרת שכסטודנט נהגת ללעוג לסטודנטים אחרים. האם גם אז ראית את עצמך כ"מוצלח?"

לפנק רק באהבת אמת.