גם אני מפנקת אוהבת ומגדלת ילדים עם בטחון שיודעים לתת

בנג'מין פרנקלין.

מאד מאד אוהבת לקרוא את מאמריו של פרופ' יובל.
איש אשכולות חכם שכל מילה שכותב ראוי שנחשוב עליה לעומק.

נכון שקשה ליישם אך צריך להתחיל בצעדים קטנים ...אפילו דברים קטנים לא צריך ללכת לקיצון..

1. לא צריך להכין ילדים לכישלון. החיים יביאו את הכישלון בזמנו, וכשמגיע הכשלון יהיו לילדים שלנו מספיק תעצומות נפש וחוויות הצלחה כדי להתמודד. 2. אמא שלי העירה אותי עד סוף כיתה יב בכל בוקר עם נשיקה וחיבוק. זה הזכרון הכי מתוק שיש לי מגיל ההתבגרות. ואעפ כן לא חושבת שאפשר להגדיר אותי כילדה לא מוצלחת. ובכלל לא אוהבת את הכותרת הזו, את הקונספט שעומד מאחורי המאמר; מתכון להכנת ילדים מוצלחים. 3. רוצים ילדים מאושרים? שבו איתם על השטיח. תסתכלו להם בעיניים. תצחקו איתם מכל הלב. תחבקו איתם המון. ותנו להם ללכת יחפים.

אישתי גדלה בסטנדרט אחר ולכן תמשיך בשלה מבלי לחשוב יותר מידי עד כמה הפינוק הזה מזיק. די נמאס לי לריב על זה.

ספק אם לפסכולוגים המהוללים שהוזכרו בכתבה יש ילדים!!! ילד הוא ילד הוא ילד!!! נכון כל אחד הוא עולם ומלוא ואף אחד לא דומה לאחר. ואם הורה רוצה להגן על הילד שלו . ותוך כדי להכנות לו / להם הרגלים לחיים. יש מליון דרכים לעשות זאת.מבלי להיות "הורה מספיק דיו" תהנו עם הילדים שלכם כאילו אין מחר! כי באמת אי אפשר לדעת! ( אם יש או אין מחר...)

נעמה ואורי התחברתי למה שכתבתם מכיוון שאתם מאזנים את המגמתיות של הכתבה ומביאים גם חשיבה נוספת אחרת. תודה על התגובה המעניינת.

כאמא לארבעה בנים בגילאי צבא ועד הגן מסכימה לכל מילה ואף מוסיפה שככל שיחוו אותנו כהורים שלא פוחדים מכישלונות שלנו ואך שלהם יצאו מחוזקים יותר

בהחלט כתוב יפה, גם אם לא חידש דבר. התכנים מוכרים וחביבים.
חסרה לי שורה שתבהיר כי כל הורה חייב, ממש חייב, לבדוק כל רעיון וכל המלצה מול עצמו ומול הילד שלו.
בהדרכת הורים חשוב לזכור: לא כל כלל מתאים לכל הקהל.