זה מה שעניין אתכם בכתבה?
מה זה עניינכם?? היא לא מעשנת לכם עכשיו בפרצוף, נכון?

יש נשים וגברים, שחושבים שניבול פה, עישון סיגריה או סמים, מעיד על משהו נשגב.
מה אתן חושבות?

לא ספרות ולא נעליים

For a writer she has a very limited vocabulary. Not going to read your books sorry . Now go wash your mouth with soup and water!

מה נסגר איתכם, אנשים? תתייחסו לתוכן
זאת אישה שהיא כולה יוצרת, נפש של אמנית.

פצע מתמשך מבלי לנופף בדגלי קיפוח ואכלו לי שתו לי . זהו נושא שכמעט לא נשמע ונראה ב/לציבור לעומת נושא הקיפוח העדתי.הוא אף אינו בר השוואה.
ואתה מגיב 4 עדיין נושא עמך את עומק הפגיעה ולצער סביבתך.

אחרי ראיון שכזה הרווי רהב ושנאה לסופרים ישראלים.
אישה מרושעת ולא אמינה הדוברת בשני קולות- מצד אחד מדיטציה, בודהיזם, שלילת השליליות, וראיית הטוב, ומצד שני, לכתוב על ספר של קולגה 'זוועה' לא מקובל, מה גם שאני בטוחה שלא קראת אותו.

ולדבריה היא איננה קוראת סופרים ישראלים, אז איך היא יכלה להגדיר ספר שלא קראה בתואר זוועה.
כמו כן הגברת המלומדת מטיפה לשמחה ולמניעת רגשות שליליים, איך זה מתקשר עם המרמור העולה מדבריה.
איכס.

אני עוסקת מעט מאד בנושא של דור שני (אף על פי שאני בעצמי דור שני לשורדי השואה משני ההורים) אבל בכל פעם שאני כן קוראת על תיאור של מישהי את עצמה בנושא, אני תמיד מוצאת נקודות להזדהות שאפילו לא חשבתי עליהן בהקשר זה (כי אף פעם אי אפשר לדעת אם זה בגלל שגדלנו כך, או שזה פשוט האופי שלנו, נטייה גנטית). מה שכן, לא כל ההורים מתנהגים לילדיהם באותה צורה כמשתמע מהכתבה. אני למשל גדלתי להורים מלאי חום ואהבה שגם לא דיברו על הנושא כמעט בכלל. עם זאת כמובן שנסיבות חייהם יוצאות הדופן באים בכל זאת לידי ביטוי ככל הנראה אצל כל בני הדור השני.

ברצינות ?
איכס.

אמא שלי לא היתה במחנות. אמא שלי נולדה בגטו והוברחה לבית של נוצרים. אחרי המלחמה קרוב ששרד הגיע ולקח את אמא שלי דרך כל אירופה עד שהגיעו לישראל וגורשו לקפריסין. רק לאחר מכן היא עלתה לארץ עם סרטיפיקט.
בילדותי בכלל לא ידעתי שאמא שלי "משם". אמא שלי היתה עצבנית ובוכיה, דכאונית ומאושרת. הילדות שלי היתה מאושר מאד. נכון, קיבלתי מדי פעם מכות רצח על שטויות אבל גם כל החברים שלי היו ככה.
רק לאחר שנים הבנתי שחלק מהתנהגותה הקיצונית של אימי קשור לשואה.
אני חי חיים מאושרים. טוב לי בחיי. יחד עם זאת אין יום כמעט שזכרון השואה לא עולה.

אני חושב שיש תופעה של דור שני אבל כמעט כל הארץ בנים של מהגרים או נכדי מהגרים ודור שני ושלישי להגירה גם הם קשים.

לכל מי שהוא בן של ניצולי שואה או נכד של ניצולים יודע שהכתבה מדויקת . אין החלמה ואין תיקון ואין השלמה לחיים שהיו שם .הדור השני צריך להכיל ולהצטיין ועל הדור השלישי הוא לזכור

אולי זה שונה אצל הבנות ,אבל לא יחודי.

שהסופרת מתיחסת רק לבנות הדור השני
מה, לניצולי שואה לא היו גם בנים? (כן, אני אחד מהם!)
מדוע לא להקדיש תשומת לב דומה גם להם?
זה נובע ממין פמיניזם מעוות והזוי כלשהו?

כשהיגעתי למשפט שהיא לא קוראת ספרים על השואה. אז למה אני צריכה לקרוא אותה או את ספריה? ואת מי, מכל אלה שעברו בדור שני את השואה בזעיר אנפין, מעניין בכלל לקרוא אל השואה עוד ועוד ועוד? הרי אנחנו עוברים את זה יום יום ולילה ולילה מחדש? אז מה יועיל עוד ספר? חבל על הזמן, להתעסק בדברים יותר נעימים כי חיים רק פעם אחת ודי.

מילא שאת טיפשה מספיק כדי לעשן, אבל למה לעודד עישון?? קיבלת כסף מחברות הטבק על הצילום שלך כשאת מעשנת??
ולמה YNET מעודדים עישון?? קיבלתם כסף מחברות הטבק??

How can you turn such a fascinating subject into a yawn.

מעודף כסף. הכסף, החיים הבורגנים הנוחים הם הקריטריון. סבל גדול, גם כדור שני לשואה למרבה הצער לא בהכרח עושה אדם לסופר, והנה דוגמא. איך 'הדמות הבועטת' משפרת את הספר החלש שזכה? אגב: מפעל הפיס תופעה שלילית ביותר, נזק ממשי לציבור.

אסתי התנדבה להנחות ללא שכר קבוצה טיפולית במשך כשנה ולדעתי שנה פלוס בשירות מבחן למבוגרים עם אנשים דעברו על החוק ועשו דבריפ פוגעניים לאנשים בחברה. היא היתה מדהימה וזה בכלל לא מובן מאליו בעינינו. היא הרבה יותר נחמדה ממה שהיא חושבת על עצמה.

כמטפלת פגשה ודאי גם גברים בני דור 2 לשואה כמוני , מדוע הספר מתמקד בנשים בלבד ?

אוסף מילים,אירועים ואינסוף זיבולי שכל חטטניים שמטרתם להאדיר את עצמה כפילוסופית.
גראפומאנית חסרת תקנה
פרס ספיר? לא יאומן.אי אפשר לקרוא את הקשקושים האלה!!!!
נראית ,70

הייתי מוחקת ומלטשת פה ושם , אבל בגדול ספר ברמה גבוה .

אולי לא נחמדה אבל מלאך טהור!