במקום לחפש פתרונות. אין דבר כזה "דור שלישי"; (אולי יש בודדים) בקושי "דור שני". אני דור שני, וצאצאי דור שלישי ורביעי של ניצולים אמיתיים מלב התופת. לא כאלה שקראו על המלחמה בעיתון. כל אחד מצליח בדרכו. ברמה האישית, בזוגיות, בעבודה וברקריירה. אל לא תאכילו את "הדור השלשי" בסיפורים שהם פגועי נפש כי סבתא רבא נאנסה על ידי קוזאק, והכל יהיה בסדר.

יכולה להזדהות עם הנאמר
זה מה שהיטלר ייחל ..
צריך כוחות נפש גדולים מאוד והרבה עזרה
המון תהליכים שאני עוברת כל חיי להתיר את הסבך.

עד מתי הבולשיט הזה?
אין שום קשר בין הדור השלישי לשואה נקודה

אלו גורמות לאנשים לחשוב שכל מה שהם רואים באופן גחמני כטוב הוא טוב ובסופו של דבר מדרדרות את העולם למצב של כאוס מוסרי מוחלט.

אני דור שלשי ודווקא אשתי שהיא מזרחית ואן לה קשר לשואה היא המחוברת להורים ואני פחות , זה מה שבעייתי בקטלוג אנשים , זה תמיד לא נכון לגבי כולם , חבל דווקא זה נושא מעניין חבל לשטח אותו .

היתה לי ילדות מאושרת. כך גם לחבריי וחברותיי בני הדור השלישי.. למשל: בגיל אר עשרה כבר נסענו לאילת לכנרת ולפסטיבל ערד.. היום אני לא בטוחה עד כמה להורים תהיה נכונות ופתיחות לאפשר דבר כזה.. וזה לא הקטע החרדתי של השואה.. זה קטע חרדתי איר שנובע מרצון בשליטה טוטאלית לדעתי (ופה גם אני כאמא מרגישה את זה)..אני טיפוס מרדן ולא עניין אותי כלום. גם אבא שלי ואחיו לא ממש דפקו חשבון והתנהגו כמו בנים שובבים טיפוסיים לתקופתם (על אף שהכריחו אותם ללמוד נגינה בפסנתר) וגדלו בבית חיובי ופתוח ומאפשר ללא כל השטויות שנאמרו כאן על יוצאי שואה.. מי שנטפלת לחיינו, וממררת לבעלי על מר גורלו איתי ועם הבן שלנו (כן, הנכד שלה) זו האמא המפלצתית והמסרסת שלו אז כל מה שאני יכולה להגיד על המחקר הזה זה שהוא קשקוש בלבוש

קחו למשל את העובדה שכל אמא שיולדת בן יודעת שעוד 18 שנה הצבא יקח לה אותו.
אמא כזאת כשהבן מגיע לגיל שבו אמורים לשחרר ולתת עצמאות חונקת אותו מאהבה ודאגה.
הצבא הוא לדעתי סיבה הרבה יותר משמעותית לקשר השונה שיש כאן בין הורים לילדים.

אני דור שלישי מובהק (קרויה על שם, מתקשה לזרוק אוכל, ומזהה בהחלט עוד כל מיני דפוסים שמשפיעים עד היום)
אבל מה שכתבת כאן זו השטחה, כל ניצול והסיפור שלו ובהתאם לכך הצאצאים. אצלנו משוחרר ואפילו מדי, רחוקים מלחנוק דווקא משהו בסיפור המנוכר שעבר על סבתי גרם לניכור מסוים בין-דורי

דור שלישי?

היהודים סוחטים את הלימון של השואה עד הסוף ועכשיו גם הדור השלישי דורש פריבילגיות.

יש לנו לישראלים תכונה מדהימה. אנחנו לא מתנהגים כקורבנות. אנחנו אוהבים לקטר שתו לי אכלו לי אבל בפועל אנחנו עושים ופועלים. הקמנו מדינה, סידרנו צבא, כלכלה, דמוקרטיה, מפעלים, כבישים וכ'. המון בעיות והמון טעויות אבל כל הזמן עם הסתכלות קדימה.
כל הגישה הקורבנית הזאת של "אני לא מצליח בזוגיות / עבודה / לימודים כי אבא של סבא שלי סבל" אין לה מקום בישראל. מספיק עם הקשקושים האלה.

לא נראה לי שהכותב מבין על מה הוא מדבר. ערימה של דיבורים ריקים. מה, נעשה פה מחקר ואלה תוצאותיו? זה אינדיבידואלי לכל בן אדם ולא קשור לאיזה דור של מה הוא שייך ואין צורך לנפח כתבות ולקבוע "עובדות" שאין להן שום ביסוס.

חשוב לזכור את השואה אבל הפסיכולוגיה של עם ישראל לא שמה כציר התיחסות את השואה. סימפטום מחנות הריכוז הוגדר בטיפול בניצולים ואיפיין סימפטומים של המון מחלות נפש בקרב אנשים שניצלו ממחנות ההשמד. ברור שילדיהם גדלו בצל הורים המתמודדים עם סמפטום מחנות הריכוז. בני הדור השני כאנשים בוגרים חשופים יותר לטיפולים פסיכולוגים ומתבגרים בתרבות המקבלת קושי וטיפול בו

אני מרגישה שאתם לא מעונינים להמשיך הלאה בחיים שהם חזקים ונדבקים לשואה ומדביקים דור אחרי דור אבל שמזרחים מדברים על אפליה האשכנזים אומרים למה אתם מתעסקים באפליות אין יותר די מספיק לא נשכח לעולם את ששת המליונים

איזה ניתוק של הכותב מהמציאות...

אני "דור שלישי" וגם כמה מחברי הם כאלה, והזוגיות של כל אחד מאיתנו שונה.

מעורבות יתר וניסיון לגונן על הילד הנמצא בזוגיות קיימת אצל המון משפחות ללא קשר לשואה וגם ללא קשר ליהודים או למי שנפגע בשואה. כנ"ל הטיפים לזוגיות- כל מי שגדל בבית בו היתה טראומה כלשהי (דוד שנהרג בצבא, מחלה קשה וכו')- יכול להעזר בהם.

להכליל את כל ניצולי השואה כקבוצה אחת היא פעולה מאוד לא מדוייקת, ואין חוויית ניצול אחד דומה למשנהו. מקריאת המאמר ניתן להסיק שנכדיהם של תאומי מנגלה דומים בהתנהגותם לנכדיו של מי שהוסתר כתינוק במנזר. נו באמת.

יש רבים מאיתנו שהצליחו לבנו חיים בריאים ומאושרים עם משמעות ותוכן,
אבל יש גם לא מעטים שחיים בכאוס מוחלט.
בהחלט יש מה לתבוע מהגרמנים.
זה עניין למחקר רציני.

דור שני, דור שלישי. מספיק עם שטיפות המוח.

גדלתי טיפוס חרדתי. הכל הרה גורל. כל טעות קריטית. מתחים. גם כשעזבתי את הבית ההורים המשיכו להתקשר כל יום לוודא שאני בחיים. אחרי שנפטרה אימי בבת אחת איבדתי את הגב שהיה לי. פתאום החרדות התפרצו. מצחיק אבל גם בגיל מבוגר הורים היו גב נפשי

קולע

אני חושבת שגם אני בת לניצולי שואה צריכה לקבל תמיכה כספית ופיצוי כספי על הצלקות שנשארו בנו ..

סבא וסבתא כמעט מתו מרעב בזמן המלחמה, וגדלו כאחים שכולים בגלל המלחמה, שבה נהרג לכל אחד מ4 סבותיי אחים ובני משפחה. החיים של סבא בתקופת המלחמה היו יכולים להיות השראה ללהציל את טוראי ראיין 2, כי היו לו 2 אחים שנהרגו באותו שבוע, כמה ימים אחרי שהגרמנים פלשו לברית המועצות. הם היו חרדתיים ודאגניים, ודיברו על היטלר כאילו הוא עדיין חי, אבל בסך הכל היו אנשים נורמטיבים. לדעתי, כל החרדתיות של האשכנזים לא קשורה לשואה. הניורוטיות והחרדיות של האשכנזים הייתה קיימת לפני השואה, ותשאר עם האשכנזים, לצערי, גם במאה ה21. החרדיות של האשכנזים באה בגלל שהם קהילה אורבנית, וידוע לכולם שבעיות פסיכולוגיות כמו חרדתיות וניוריוטיות הם תוצאה של חיים אורבניים מודרניים. אם אתם יודעים קצת היסטוריה וספרות, אז בוודאי שמעתם על פרנץ קפקא, שהיה הסמל (בה' הידיעה) ליהודי החילוני המודרני המערבי. הדמויות של קפקא מלאות בפיקפוק עצמי (או מטאפרות לפיקפוק עצמי והרס עצמי כמו במטהמורפוזה, וחרדה), תחושת פחד קיומי, דרמטיזציה, וניורוטיות. קפקא אגב נפטר מאגבת 20 שנה לפני השואה.
לא הכל קשור לשואה. כמעט כל עם בעולם סבל מאוד לאורך ההיסטוריה, אבל לאף אחד אין דור שני לXXX או YYYY.