הקשיים הזוגיים של בני הדור השלישי לשואה
העולם המפוצל וחסר הפשרות הוא העולם אליו נולדו ילדי הדור השלישי. עולם שבו יש טוב ורע מוגדרים, והחיים הם רצף של סכנות שנעות בכיוון אחד. תפיסה זו משפיעה על חיי האהבה של בני הדור השלישי, ומביאה עמה לא מעט קשיים
זה התחיל מהדור הראשון. ניצולי השואה ששרדו את התופת ולמרות הכול לא איבדו את התקווה והתשוקה לחיים. בכוחות-על הם הצליחו לבנות את חייהם מחדש ולהקים משפחה. לעיתים אלו היו סיפורי התאהבות מרטיטים ולעיתים נישואים של שני אנשים שניסו להקים יחד בית, לחוש מחדש את הביטחון והיציבות שהמשפחתיות מעניקה. הילדים שנולדו להם הם בני הדור השני. ילדים לזוג הורים שהקרקע נשמטה תחת רגליהם. הורים שעבורם המשימה המרכזית הייתה לשמור על ילדיהם מכל משמר.
הדור השני גדל לתוך תערובת של פחדים, סודות ותחושה שהגרוע מכל יכול להתרחש בכל רגע. לעיתים הוא הביט בחבריו הצברים המשוחררים מעול הזיכרונות של הוריהם. לעיתים בני הדור השני ניהלו חיים כפולים של צחוק ושמחה מחוץ לבית, ולעומתם חיים מלאי חשש בתוך הבית. חיים בהם אסור להסתכן לעולם כי כל סכנה עשויה להסתיים במוות. חיים שבהם השאיפה אינה מימוש עצמי אלא הישרדות. חיים שבהם ישנם נושאים שאסור לדבר עליהם בבית.
הדור השני לא העז למרוד כי ידע שמרד יעמיד את הקיום בסכנה ממשית. לא רק את הקיום האישי שלהם אלא גם את הקיום של הוריהם, שימותו מדאגה או מאכזבה. הם לא מרדו והמשיכו להביא ילדים אל תוך עולם שבו הטוב והרע מפוצלים ומוגדרים. סכנות הן רעות וביטחון הוא טוב. מקצוע מוחשי זה טוב, קביעות בעבודה זה מצוין ורצון לחקור את העולם, לחוות חיים שונים או מסעירים - זה רע. העולם המפוצל וחסר הפשרות הוא העולם אליו נולדו ילדי הדור השלישי.
המשפחות שבהן גדלו בני הדור השלישי מאופיינות בלכידות גבוהה. התפיסה של ההורים כאילו החיים הם רצף מתמיד של סכנות שנע בכיוון אחד (הילדים שלהם) הביאה לכך שההורים נטו לבסס את המשפחה כמערכת תמיכה, יציבה ועוטפת מצד אחד, אך גם חונקת מאוד מצד שני. לצד הלכידות והערבות ההדדית, משפחות המוצא של הדור השלישי מאופיינות בחוסר גבולות בין הדורות במשפחה. מקרים של חוסר גבולות וחודרנות בין הדורות אומנם קיימים בהרבה משפחות, אך במקרה של הדור השלישי כל ניסיון לנתק את ההורים מחיי הזוג הצעיר נחווה עבורם כפגיעה ממשית במארג המשפחתי, וככזאת שמציבה את ילדיהם בסיכון (כי הרי מי ידאג להם אם לא נהיה שם?).
תפיסת העולם הדיכוטומית של ההורים מופנמת לעיתים אצל בני הדור השלישי באופן שממשיך איתם גם לחיים מחוץ לבית. זוהי תפיסה שלא מאפשרת את המרחב שבו רובנו מתנהלים. מרחב שבו הדברים אומנם לא נעימים אך גם לא נוראיים. תפיסה שלא מאפשרת לטעות או לקחת סיכונים. תפיסת עולם שבה על כל טעות יש סנקציה איומה, ועל כל בחירה לא נכונה מתחרטים לשארית החיים. תפיסה לפיה אסור לחגוג את החיים או לשחרר את השליטה כדי שלא להיחשף לסכנות.
אם נבחן את תפיסות העולם הללו נגלה מהו המטען שבני הדור השלישי מגיעים איתו לזוגיות. אינטימיות היא בבסיסה מצב שמעמיד את שני האנשים בסיכון. היא כרוכה בחשיפה אישית, בסכנת פגיעה והיא מחייבת התמסרות. בניית תא זוגי מחייבת ניתוק ממשפחת המוצא והתכנסות פנימה ליצירת הקן האישי של בני הזוג. בחירת בני זוג מחייבת התבוננות פנימה והבנה שעלינו לבחור במי שייטיב איתנו, גם אם להורינו זאת נראית כמו בחירה מוטעית.
"ההורים של נועם כל הזמן אצלנו"
נועם וטליה (השמות האמיתיים שמורים במערכת) הגיעו לטיפול לאחר שלוש שנות קשר. הסיבה מבחינתה של טליה הייתה הנוכחות של הוריו של נועם בחייהם. "הם כל הזמן אצלנו", אמרה. "יש להם מה להגיד על הכול וכל הזמן. הם ממש גרים לנו על הספה". נועם, לעומתה, התלונן על היחס הלא הוגן של טליה להוריו. "הם עוזרים המון. תמיד מוכנים לעזור. לא מבין מה הקטע. מה מפריע לך?". במהלך הטיפול דיברנו על האופן שבו טליה רואה את הוריו של נועם ככאלו שלא מאפשרים להם לבנות את התא האישי שלהם. המשפט שחזר על עצמו היה: "הכרתי אותך, אני גרה איתך וההורים שלך יכולים להיות חלק מהעסק פעמיים בחודש בארוחת ערב".
כאשר הטיפול התקדם, התברר כיצד הנוכחות של הוריו של נועם בחייהם מאפשרת לנועם לחוש ביטחון. הוא תיאר כיצד לאורך כל חייו הוריו ריחפו ברקע, תמיד נכונים לסייע ולעזור. לאט-לאט שניהם הצליחו להתגמש באופן שיאפשר להם חיים משותפים - טליה הבינה את החשיבות שנועם רואה בהמשך הנוכחות של הוריו בחייו, ואילו נועם החל בעידודה של טליה להציב יותר גבולות להוריו ולאפשר לשניהם מרחב אינטימי שבו אין להם דריסת רגל.
לאחר מספר חודשי טיפול טליה קיבלה הצעת עבודה בעיר אחרת, והם החליטו לעזוב את עיר מגוריהם. לפתע נועם מצא את עצמו, לראשונה בחייו, רחוק מהוריו. לפתע הם מצאו את עצמם מתנהלים בלי הסיוע מצד הוריו של נועם, אך מצד שני עם מרחב זוגי שנתון אך ורק לשליטתם. לאחר כמה חודשי מגורים משותפים הם החליטו להתחתן. ניכר היה שהם נזקקו לתקופה של ריחוק וקינון שבו טליה תראה שנועם מסוגל לחיות רחוק מהוריו, ושבה נועם יחווה את העולם באופן שונה מהאופן שבו הוריו חווים אותו. לאלו לכם שמתמודדים עם קשיים דומים ניתן מספר עצות:
1. שתפו האחד את השני בתוכניות שלכם לעתיד משותף. תכננו יחד את הבית שאתם רוצים להקים. ככל שתתגבשו יותר האחד עם השני, כך תוכלו להתמודד עם המכשולים שיגיעו מבחוץ.
2. קבעו כלל לפיו כל אחד מנהל בעצמו את ההתנהלות מול משפחתו. זכרו שלכל משפחה יש דינמיקה שונה ואופי שונה. מה שעובד טוב במשפחה אחת, יהיה הרסני או סתם לא יעיל במשפחה אחרת.
3. לכו לאט. מאוד לאט. זה מאוד לא פשוט לשנות דפוסים בני עשרות שנים ברגע. יהיו רגעי משבר לצד רגעים טובים.
4. נהלו דו שיח רגשי. התחילו את השיחות במילים "אני מרגיש/ה". קבלו כל רגש שעולה ותנו לעצמכם לגיטימציה להרגיש הכול.
5. התנהלו ב"תחום האפור". נסו להימנע ככל האפשר מהתייחסות דיכוטומית לאירועים. זכרו שאין אירועים טובים או רעים, ובטח שלא כאלו שהם הרוע או הטוב המוחלט. כל אירוע נתון לפרשנות. נסו להעניק יחד לאירועים פרשנות מתונה.
6. צרו שיגרה. שיגרה מעניקה ביטחון שכל כך חשוב לבני הדור השלישי. זכרו שההרפתקאות שלחלקכם נראות מסעירות, נתפסות כאיום ממשי עבור אנשים אחרים.
7. סגלו חשיבה אופטימית. ללא אופטימיות קשה מאוד לצלוח משברים בזוגיות. אם אלו ששרדו את התופת הצליחו לשמור על אופטימיות בסיסית, אתם וודאי יכולים.
קובי תורג'מן הוא עו"ס קליני ופסיכותרפיסט
