24. שיר שכתב בני לזכרה של אמי ניצולת השואה:
מֵאוֹשְׁוִיץ הִיא בָּאָה 11/08/2010 מאת יצחק מאיר יוסקוביץ / לְזִכְרָהּ שֶׁל סָבָתִי הָרַבָּנִית פֶּסְיָה יוֹסְקוֹבִיץ ע"ה, אוּד מֻצָּל מִמַּחֲנֵה הַהַשְׁמָדָה אוֹשְׁוִיץ. • בְּשִׁגְרָה מְבֹרֶכֶת, בִּמְרוּצַת חַיִּים, וְדוֹר שֵׁנִי וּשְׁלִישִׁי נוֹעֲדוּ, וְהַשִּׂיחַ, שִׂיחַ יְחִידִים, אֲשֶׁר לְמִשְׁמַע אֹזֶן נִרְעֲדוּ. הַשְׁמַעְתֶּם עַל אוֹשְׁוִיץ, יִשְׁאָלוּנוּ, אָכֵן, שָׁמַעְנוּ. נְמַלְמֵל חֲלוּשׁוֹת. הַיְדַעְתֶּם אֶת אוֹשְׁוִיץ, יַחְקְרוּנוּ, לֹא, לֹא יָדַעְנוּ, נָשִׁיב נְבוֹכוּת. כִּי אוֹשְׁוִיץ, זֶה הַשֵּׁם יַכֶּה בְּחַלְחָלָה, וְרֵיחַ מִשְׂרָפוֹת יַעֲלֶה בְּאַפֵּנוּ, וּבְאָזְנֵנוּ תִּשָּׁמַע יְלָלָה, תִּסְמַרְנָה שַׂעֲרוֹת רֹאשֵׁנוּ. לְנֶגֶד עֵינֵינוּ, קְרוֹנוֹת חוֹלְפִים בִּיעָף, קוֹל שִׁקְשׁוּק הָרַכֶּבֶת יַצְמִית בְּאֵימָה, וּמַטְּחֵי יְרִיּוֹת, וּמֻשְׁלָכִים עוֹלָל וְגַם חַף, אֶל בּוֹרוֹת הֲרִיגָה, בְּקִבְרוֹת אַחִים לְאֻמָּה. רוּחֵנוּ הוֹמִיָּה, אֶל יֶלֶד וְיַלְדָּה, נַפְשָׁם שִׁוְּעָה לְפַת חֲרֵבָה, אֶל קְלִפַּת תַּפּוּחַ אֲדָמָה, וְאֵין לִמְצֹא, אֲזַי יָלֹקּוּ דָּפְנוֹת עֲרֵבָה. וּבַקְּרוֹנוֹת, אֵם וִילָדֶיהָ צְמוּדִים, וְאָב מְמַלְמֵל פִּרְקֵי תְּפִלָּה, וּמִכָּל עֵבֶר יְהוּדִים דּוֹמְמִים, מְשַׁתֶּקֶת הִיא הַבֶּהָלָה. וְהַזְּמַן הוּא עֶרֶב שָׁבוּעוֹת, תָּמִיד הָיָה זֶה חַג, עַתָּה בַּקְּרוֹנוֹת, רַק זִכְרוֹנוֹת מִזְּמַן שֶׁפָּג, מַגִּיעִים לְאוֹשְׁוִיץ, וּנְפוּלָה רוּחָם, יָמִין וּשְׂמֹאל, מְאַבְּדִים מַהוּתָם, מֻפְרָדִים בַּחֲטָף, בְּהֶנֶף יָד אַכְזָר, נַעֲרָה צְעִירָה מֵהוֹרֶיהָ, וּבְאַחַת עוֹלָם קָדַר. הַשְׁמַעְתֶּם עַל אוֹשְׁוִיץ, יִשְׁאַל אֵי מִי, שָׁמַעְנוּ, נָשִׁיב חֲלוּשׁוֹת, עַל מַכּוֹת רַצְחָנִיּוֹת, וְגַז צִקְלוֹן בִּי, עַל גּוּפוֹת בַּשֶּׁלֶג קָפְאוּ, כָּעֵת כַּדֹּמֶן מֻשְׁלָכוֹת. אוֹשְׁוִיץ, זֶה הַשֵּׁם יַעֲבִיר צְמַרְמֹרֶת, וַאֲפָרִים צְבוּרִים בַּעֲרֵמוֹת, שָׁמַעְנוּ עַל אוֹשְׁוִיץ, נַעֲנֶה חֲלוּשׁוֹת, וְלָדַעַת, לֹא יָדַעְנוּ, נָשִׁיב נְבוֹכוּת. וְנַפְצִיר בְּשָׂרִיד שֶׁנִּסְיוֹנוֹ מָלֵא וְגַם גָּדוּשׁ, לְשַׂבֵּר אֶת אָזְנֵנוּ, בְּמַהוּתוֹ שֶׁל מָקוֹם, כִּי הַמָּקוֹם נוֹרָא וְאָיֹם, כִּי הַמָּקוֹם קָדוֹשׁ. מִשְׁתָּאִים, נִצָּבִים אָנוּ בַּבְּלוֹק, הַמּוּצָף לְרֶגַע בְּאוֹר יְקָרוֹת, וְהָאוֹר, אוֹרָם שֶׁל נֵרוֹת חֲנֻכָּה מַבְלִיחַ, סְבִיבָם, יַעַמְדוּ מְזֵי רָעָב, וּמַבָּע שֶׁל נִצָּחוֹן עַל פָּנִים מְאֻשָּׁרוֹת, יוֹתֵר מִזֶּה, מִי צָרִיךְ לְהַרְוִיחַ. עַל דַּרְגָּשִׁים, יִשְׁכְּבוּ מְעֻנִּים, תְּפִלַּת עַרְבִית מִפֶּה לְאֹזֶן נִלְחֶשֶׁת, גֵּוָם נִשְׁבָּר לִפְרָקִים, אֲבָל רוּחָם, שָׂגְבָה לַשְּׁחָקִים. מַיִם הַמְחֻלָּקִים בִּמְשׂוּרָה, לְיָד רוֹעֶדֶת שֶׁל נַעֲרָה, וּפַת לֶחֶם יְחִידָה, מָעֳבֶרֶת בִּדְמָמָה לַחֲבֵרָה. גֵּיא צַלְמָוֶת הוּא הַמָּקוֹם, חֲרִישִׁית תְּהַדְהֵד בּוֹ שִׁירָה, נֶפֶשׁ יְהוּדִיָּה צְמֵאָה לִמְקוֹרָהּ, בַּמִּסְתָּרִים הִיא בּוֹכָה, עַל מִשְׁפָּחָה שֶׁהָיְתָה, וְעַל עֲיָרָה, יוֹדַעַת וּמַאֲמִינָה, כִּי גַּם אֶת הַחֹשֶׁךְ, אֱלֹקִים בָּרָא. בְּלֵילוֹת נְטוּלֵי שֵׁנָה, בָּם יוֹפִיעוּ, אַבָּא ר' זַלְמָן צְבִי, וְאִמָּא מָרַת מַחְלָה, וְאַחִים, יַלְדֵי חֶמֶד, בְּשֶׁקֶט יַבִּיטוּ, וְכָל אֶחָד עוֹלָם מָלֵא, וּלְכָל אֶחָד נָכוֹן עָתִיד, שֶׁבְּעָשָׁן כָּלָה. וְהָרִיק זוֹעֵק, וְהַכְּאֵב עוֹלֶה עַל גָּדוֹת, אָז תִּנָּשֵׂא בְּשֶׁקֶט הַזִּמְרָה, עַל שֶׁהָיָה וְאֵין, וְלַמְרוֹת, גֶעלוֹיבְּט בִּיסְטוּ, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא… הַיְדַעְתֶּם מַהוּתָהּ שֶׁל אוֹשְׁוִיץ, יִשְׁאָלוּנוּ. יָדַעְנוּ, יָדַעְנוּ, תִּדְמַע עֵינֵנוּ. אָז, לִמְחִצָּתָם תַּחְפֹּץ לְהַרְקִיעַ, נַפְשֵׁנוּ, לְמָקוֹם בּוֹ אֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לַעֲמֹד.
|