חלק מהאתגר בספורט הזה הוא לתכנן את הריצה ואת הצעדים כדי לדייק את הקפיצה, גם בריצת 100 מטר יש חשיבות לתזמון הזינוק ולא רק למהירות שעברת 100 מטר, הפתרון שהצעת מוריד מהעניין בענף

חלק משמעותי מריצה לרוחק הוא הצורך לתזמן נכון את הדריכה על קרש הקפיצה.
מה הרעיון לבטל את זה?

אם נבחר לרגע את האנלוגיה שלך, למה שלא כל אחת בריצת 10,000 מטר תזנק מאיפה שבא לה (בלי קשר לקו הזינוק) ופשוט נמדוד מתי היא עברה 10,000 מטר?

הוא בהכרח חסר יכולות ספורטיביות לחלוטין?
מה, זה לפצות על כך שאתם מרחמים על עצמכם? סתם לדחוף את האף? תשומי?

חלאס בקיצור...

הזמן של הפוסל

לא כולם עוברים את אותו המרחק
במרתון אם אתה לא לוקח את הסיבוב קרוב אז יוצא שאתה רץ כמה מטרים יותר מהאחרים
צריך להשאיר את זה ככה ושכל אחד יבוא מוכן לתחרות
זה חלק מהמשחק

בצפיה בשידורי קפיצה לרוחק וקפיצה משולשת מראים תמיד צילום של הניתור ואפשר למדוד.
אבל הניתור והמרחק מקו המדידה הם חלק מהמשחק .

היה צריך לייצר כתבה לבוס שלו ועשה זאת. אמנם כל אהבל יכול לייצר כתבה ללא תוכן אבל באתר הזה לא שמים לב לזה.

כיום תחרויות הקפיצה לרוחק ומשולשת לא מעניינות כי יש המון פסילות

למה לא? הרי זאת תחרות שבודקת מי קופץ הכי רחוק..
לכל מי שהגיב בציניות שגם בריצות ארוכות לא כולם רצים את אותו המרחק זה בגלל שאין ברירה ואם הייתה ברירה תאמינו לי שהיו עושים משהו אחר.
מי שכתב למה שלא כל אחד יזנק בתורו בריצת מאה מטר, תאמינו לי שהם לא היו רוצים אם הייתה אופציה כזאת, לרוץ מול עוד אנשים רק מדרבן אותך ומעלה לך את הרמה

והיא זהה לאנשים שדורשים קידמה ומקדמים אותה.
התנחלות הגלעד !!!

בהחלקה מהירה (על הקרח) המדידה נעשת באלפיות השניה - כי זה הדיוק שצריכים להגיע אליו בכלל הקרבה בין המתמודדים. בריצות ארוכות מתייחסים לשניות ולא לחלקי שניות - כי אין צורך. כל גם בקפיצה לרוחק. אין צורך בדיוק גדול יותר מצד אחד ומצד שני עניין קרש הקפיצה שממנו קופצים זה חלק מהתחרות. מכניס עניין ואתגר.

אתה מציע לבטל את קו הזינוק.
לפי הגיון זה, כל רץ ל-100 מטר ימדד מרגע שהתחיל לרוץ ללא קשר למזניק...

הקרש אינו "מבוזבז" אלא מלמד על ההבדלים ביכולות הביצוע והאימון. אפשר לומר שעל פי ההיגיון הזה נוכל פשוט למדוד את חוזק הכיווץ בשריר ונחשב מרחק וירטואלי של קפיצה המתאים לחוזק הכיווץ. נשמע הזוי? כי זה הזוי. אתלט צריך להתאמן על הגישה לקפיצה לא כי אין טכנולוגיה מדוייקת למדידה, אלא כי זו מיומנות נדרשת לספורט.

נתחיל מה סוף, אין לי טענה למה שקורה בארץ אלא בתחום בכללותו.


הטענה היא שיש גבול לתנאיי המעבדה שקיימים בהתעלמלות.

ברור שאף אחד לא מצפה ששוחה או רץ, אפילו למרחקים קצרים יבצע צעדים באורך מסויים. שכל אחד יגרוף או ייתן את הצעדים בהתאם לפרופורציות גוף שלו.

על פי אותו עיקרון, שכל אחד יקפוץ לרוחק ולגובה מאיפה שבא לו. לגובה יקבע המוט התלוי בגובה ולרוחק, את נקודת הזינוק של כף הרגל.

תבינו, כדי להצליח בענף חייבים להתחיל להתעמל בגיל צעיר ביותר ואין מה לעשות, זאטוטים לא מסתדרים עם כל החוקים האלה על כן, המעט מתמרדים או שלא אוהבים חוקים נוקשים (היום קוראים לזה יצירתיים) פשוט פורשים בדרך.

לא חבל?

איך הסתבכת עם עצמך.. פשוט תוותר על קרש הקפיצה ותמדוד כל אחד כמה הוא קפץ. אפשר למשל לעשות משטח קפיצה עם גומי דק שמקבל את הצורה של הנעל ואז למדוד מזה או עם אמצעי טכנולוגיה. אני אישית מעדיף להמנע מהטכנולוגיה אם אפשר

קפיצה למרחק וקפיצה משולשת הם ענפים המשלבים מהירות ריצה עם מהירות ניתור היוצרים יכולת להניע את הגוף בפרבולת מרכז הכובד בזוית מסויימת (סביב 20 מעלות (+-) זה ברוחק. במשולשת יש לייצר הנתקות יעילה פעמים מהקרקע.הקרש מגביל את רכיבי המהירות בגלל חשש פסילה. בציוד המודרני של היום ניתן בקלות למדוד את המרחק מאיזור קפיצה . למשל מקרש של 1מ' מרובע. במקצועות אחרים ישנן בעיות אחרות שאינן דומות.

על הרעיון הזה כבר חשבו והחליטו לא לעשות אותו, הוא מבטל את כל השיאים הקיימים
זה חלק מהספורט, וחלק מהיכולת הנדרשת מהאתלטים.
אפשר גם להציא להוריד את גובה המשוכות בריצת 110, ואולי לקצר קצת את ריצת המרתון כי היא באמת קשה

בכך שהקפיצה נמדדת לכל האתלטים מאותה נקודה, הקהל (באצטדיון ובבית) יכול להבין אם הקפיצה רחוקה או לא, גם לפני שמראים את התוצאה. ללא קרש, לאחר כל קפיצה טובה לא יהיה עידוד נמרץ, לא תהיה התרגשות, אלא יהיו 20 שניות של שקט תהומי שרק בסופן הקהל ידע האם הוא צריך להתלהב מהקפיצה או לא