דרושה נדיבות של מנצחים
מוטי שקלר חושב שמגרבוז וסובול למדנו על הלך הרוח השחצני של מחנה השמאל. אבל הוא גם חושב שהמחנה הלאומי צריך ללמוד עוד דבר אחד נוסף. ויפה שעה אחת קודם
האמת שגילה לנו גרבוז
מיד כשנשמעו תוצאות הבחירות, אפשר היה לשמוע את הקולות משני עברי המתרס. קולות הניצחון של המחנה הדתי והלאומי, וקולות האכזבה והזעם של מחנה השמאל, קולות של כישלון צורב.
אין ספק שהשבט האשכנזי התל אביבי הרוויח את תבוסתו ביושר. חוסר היכולת שלו לדבר אל העם בשפה יהודית עמד בעוכריו. האמירות האומללות של יאיר גרבוז ושל יהושע סובול לא היו מקריות ואינן יוצאות מהכלל. הן שיקפו את הלך הרוח האמיתי השורר בקרב מובילי הדעה של שבט זה.
להגיד "לא" לשחצנות המנצחים
יחד עם זאת, גם המנצחים הצוהלים חייבים לשאול את עצמם מספר שאלות - למען העתיד. האם נכון לאמץ תרבות של מנצחים או אולי לגלות נדיבות? האם ראוי להנחיל לציבור הלאומי עולם של כוחניות? האם אימוץ מידה זו לא תיצור אפקט של דומה מהצד השני? והאם גישה כזאת לא עלולה לעלות ביוקר בעוד מספר שנים, כאשר נקלע למערכת בחירות נוספת?
החברה הישראלית מכילה שבטים שונים. והשאלה היא האם לא נכון לאמץ גישה מכילה יותר. האם ירושלים ,העיר שחוברה לה יחדיו, אינה יכולה להכיל את השבטים השונים, גם אם הם חלוקים זה על זה.
לא ליפי נפש בלבד
אינני יפה נפש. ואין מדובר בריקודי במה יפית. הייתי מהראשונים בציבור הדתי לאומי שנכנס, ועודד אחרים להיכנס, לתחומים שמעצבים את תודעת החברה הישראלית - בתחומי התרבות , התקשורת, המשפט והחינוך. להביא אליהם את המטען התרבותי שלנו. תמיד הקפדתי לא להתבייש, לא להתנצל, אבל גם לא להתנהל בכוחנות של מנצחים .
״מן הראוי שהציבור החילוני יפנים שהציבור הדתי לא יעלם מן העולם" אמר פעם פרופ' אבי רביצקי "לא פחות חשוב שהציבור הדתי ישכיל להבין שהציבור החילוני גם הוא לא יעלם״ הוא הוסיף. דברים דומים ניתן לומר גם על היחס בין השמאל לימין. אם נאמץ גישה זו, עם הרבה ענווה וצניעות, או אז ניתן יהיה ליצור שינוי של ממש .
