מתנת יום ההולדת שלי
אלישמע סנדמן היה רק בן תשע כשהוא ומשפחתו לקחו חלק פעיל במאבק נגד הגירוש מגוש קטיף. מתנת יום ההולדת שביקש מהוריו הייתה השתתפות בהפגנה הגדולה בכפר מימון. 10 שנים להתנתקות - פרוייקט מיוחד
הגרוש מגוש קטיף התקרב, כולנו היינו במתח לקראתו. הראש ידע שהגרוש יקרה, אך הלב סירב להאמין.
קייץ 2005, אני בכיתה ג, לקראת סוף ששנת הלימודים התחלנו לדבר בין החברים בכיתה על מה כל אחד עושה בחופש. כל אחד והתוכניות שלו: קייטנה, נסיעה לחופשה עם המשפחה וכו וכו. לי היה ברור שבחופש הקרוב אני עושה דבר אחד – נלחם על גוש קטיף.
לא, אני לא גרתי בגוש קטיף, אני גר בקצה השני של המדינה, בצפון. אבל אפילו בתור ילד היה ברור לי שאסור לוותר על חלק מארץ ישראל. היה לי ברור שלא אני זה שאמנע את הגירוש, אבל לא יכולתי לשבת ולא לעשות כלום, ידעתי שאם לא אהיה שותף במאבק (עד כמה שילד בכיתה ג' יכול להיות שותף...) – ארגיש אשמה.
יחד עם חבר הסתובבנו בין בתי מגורים ובכניסות לסופרים בעירנו וחילקנו תשורות תוצרת גוש קטיף וחומרי הסברה נגד הגרוש לכל בית ולכל עובר ושב.
היו שאמרו לנו "מה לילדים בגילכם ולפוליטיקה?" לנו היה ברור שמבחינתנו זו לא פוליטיקה, זו מלחמה של ממש על הארץ שלנו. לא מלחמה אלימה, אלא מלחמה תודעתית.
המלחמה הזו היא לא רק על גוש קטיף, המלחמה התודעתית מסוגלת להשפיע לאורך זמן.
בהמשך הקיץ היתה הפגנה גדולה בנתיבות, התכנון הוא לצאת משם לכיוון גוש קטיף ולהגיע עד הגוש. להפגנה הזו, בנתיבות, כמובן שנסענו עם המשפחה, יחד עם הסעה שארגנו מהעיר. בדרך להפגנה המשטרה ניסתה לעצור אותנו ולעכב אותנו, אבל בסופו של דבר הגענו, להפגנה הגדולה. לאחר ההפגנה חזרנו לבית ולא המשכנו הלאה לצעדה. הרגשתי פספוס.
למחרת ההפגנה, חגגתי את יום ההולדת שלי, יום הולדת 9. הפעם היה לי קל להחליט איך אני רוצה לחגוג. את יום ההולדת שלי אני מבקש לחגוג בנסיעה נוספת דרומה, אל כפר מימון ולהיות יחד עם המוני המפגינים. יצאנו בתחילת הלילה ברכב המשפחתי, כשהגענו לדרום הארץ נאלצנו לנסוע בשבילי עפר וכבישים צדיים, וכך במשך הלילה מצאנו עצמנו עוברים משביל לשני, חוזרים אחורה, מחפשים דרכים נוספות.
אחרי נסיעה ארוכה ומתישה, עם אור ראשון ואחרי הליכה קצרה הגענו לכפר מימון. עייפים מהלילה שעבר עלינו אבל שמחים על שהצלחנו להגיע אל אחינו הנמצאים בתוך הכפר. למרות החום הכבד שהיה והעומס הגדול בתוך כפר מימון הרגשתי שלא יכולתי לחגוג את יום ההולדת בצורה יותר טובה.
זוהי מתנת יום ההולדת שלי.
לאחר מכן זכינו להגיע לגוש קטיף זמן קצר לפני הגרוש.
לפני היציאה מהגוש הבנתי שזו הפעם האחרונה שאני רואה את הגוש. מבט אחרון אחורה ולאט לאט הוא נעלם מהעין...
