סתם עוד סעיף בחוזה: לוגו חגיגות העצמאות עוצב עם אפס מעוף וחזון
כרזת יום העצמאות היתה מסורת שאליה נרתמו מיטב המעצבים הגרפיים הישראלים. משרד התרבות החליט לוותר עליה, הלוגו עוצב בחברת שיווק, והתוצאה בהתאם
הביטו בלוגו שעוצב לכבוד חגיגות יום העצמאות ה-72 של המדינה: כמו זה שעליו הוכרז ברוב טקס לפני שנתיים, בחגיגות ה-70, גם הוא יצא ממשרדיה של חברת השיווק ''מרקט טרגט'', כחלק מהחוזה שבו זכתה, להפקת טקס הדלקת המשואות.
על עיצוב הלוגו ארחיב בהמשך הפוסט, אך ראוי קודם לעצור רגע ולהספיד את כרזת העצמאות השנתית, המסורתית, של ישראל. מורשתו של עם מעוצבת לפי מסורות ומנהגים שמתקיימים במשך דורות. שמירה על חגים ומועדים, או על פרוטוקולים מדויקים של טקסים ממלכתיים (כמו טקס הדלקת המשואות), תמיד היו אמצעי לייצור נרטיב קהילתי, סיפור מסגרת שמנסח מורשת וחזון, מבט לאחור ולפנים, המגבש אנשים לעם.
ישנם לא מעט דיונים בשאלה "מהו עיצוב ישראלי", ומהי הנקודה המסמנת את תחילת דרכו – קום המדינה? הקמת התנועה הציונית והעליות הראשונות? או אולי אפילו תקופת חורבן בית שני והקאנוניזציה של סיפורי התנ''ך?
לקהילת העיצוב שנאספה ונוצרה פה אין הרבה מסורות ראויות. אחת היפות שבהן היתה עיצוב הכרזה הרשמית לחגיגות העצמאות. כאמצעים תקשורתיים, הן גם היו כלי להעברת רעיונות ומסרים מטעם השלטון לאזרחי המדינה. כך ניתן לראות בכרזה הראשונה, משנת 1949, את הדגל הרשמי של ישראל, ובשנה שאחריה את סמל המנורה, כאות ממלכתי נוסף של המדינה הצעירה. חקלאות, טבע, ארכיאולוגיה מקומית, בניין הארץ, מסרים של שלום, עוצמה ותקווה – כל אלה היו חלק מהרעיונות שנוסחו ועוצבו בכרזות לאורך השנים.
עיצוב כרזת יום העצמאות נחשב לאחד השיאים בקריירה של המעצבים הגרפיים המקומיים, וכולם רצו להיכנס לשורותיה של העלית הזו, לצד שמות כמו רודולף סידנר, פאול קור, ז'אן דוד, האחים שמיר, דן ריזינגר, דוד טרטקובר ורבים אחרים.
לפני שנתיים, עם ציון העשור השביעי למדינה, הוחלט במשרד התרבות, בראשות השרה מירי רגב, לנטוש את הכרזה המסורתית ולהחליפה בלוגו. אולי זה קשור לסלוגן שנבחר ללוות את האירועים, ''מורשת של חדשנות''.
בשנה שעברה אפילו על הלוגו לא ממש הוכרז, והשבוע, כאשר ביקשנו להבין מדוע בעצם הופסקה מסורת הכרזות, נמסר מדוברות משרד התרבות: ''בשל המעבר לעידן הדיגיטלי, ופריחתם של אתרי האינטרנט והרשתות החברתיות, חלה ירידה משמעותית מאוד ברמת הביקוש לכרזה מודפסת, ולכן הוחלט להשקיע בעיצוב לוגו לעצמאות המדינה, המותאם לדיגיטל ולמדיה החברתית".
אפשר לעדכן את אנשי המשרד שפוסטרים הפכו מזמן לפורמטים דיגיטליים. אפשר גם לתהות מדוע, אם כך, נמשכת מסורת אחרת שלפיה עם כינון ממשלה חדשה, החלפת רמטכ''ל או נשיא, מודפסים פוסטרים עם דיוקנאותיהם של אותם אישים, מופצים חינם בעיתונים היומיים ונתלים בכל משרד ממלכתי ומוסד חינוכי, 100% נייר.
אז גם השנה נסתפק בלוגו, וכמו לפני שנתיים, חברת "טרגט מרקט" הופקדה על העיצוב, כחלק ממכרז כולל שבו זכתה, להפקתו של טקס המשואות. מה שבעבר היה קריאת כיוון שהוזמנה מקרב חברי קהילת העיצוב הגרפי, הפך למכרז שמן של הפקת אירועים. לא ברור הקשר בין הדברים, ומדוע עיצוב הלוגו אינו מופרד מהחוזה, ולו רק על מנת לאפשר למעצבים אחרים, בעלי ראייה עדכנית, רעננה ושונה – לקחת חלק במסורת תרבותית.
נחזור ללוגו החדש
נתחיל מהסוף: יש כאן עיצוב חביב, נקי יחסית, נטול מסרים מורכבים או עמוסים – אך גם נטול ייחודיות עיצובית. אפשר לצפות מלוגו – גם אם אורך ''חייו'' לא יעבור את 48 השעות של טקסטים ודגלים – שיהיה מקורי, חזק וברור, פשוט אך לא פשטני. סמל שיהיה זכיר לקצת יותר מחמש דקות.
גם השנה הסמל רווי באי דיוקים עיצוביים. יש כאן קומפוזיציה שמחברת ארבעה רכיבים: מספר, לוגוטייפ, סלוגן וסמל. על פניו, תרגיל סוף סמסטר א' לסטודנטים בשנתם הראשונה, ובכל זאת, נדמה שהארבעה לא ממש מצליחים לחבור ליחידה הומוגנית אחת, מעט אירוני בליווי הסלוגן הנבחר השנה, ''חיבורים בחברה הישראלית''.
הסמל סובל מחוסר איזון, עם קומפוזיציה של יישור מרכזי בצד אחד (בין המספר 72, הכותרת ''ישראל'' והסלוגן שמתחתיה), בשילוב אלמנט גרפי המבצבץ משמאל. בכלל, נראה שהמגן דוד, על נוכחותו הדהויה, נמצא שם רק כי ''מישהו אמר'' ו''צריך''.
הבחירה ברקע כחול כהה ועליו גוון ציאן (cyan) עברה כנראה בירושה מהשנתיים שעברו, וחבל. כשהודפסו ונתלו (בכל זאת) דגלים עם הלוגו של חגיגות ה-70, בצבעים אלה ממש, הם פשוט היו בלתי קריאים. ובאשר לגופן? בשנים האחרונות עוצבו בישראל לא מעט גופנים עבריים עדכניים וראויים, כך שלא מובנת הבחירה בגופן שנראה מיושן. האלמנט הגרפי הנעים ביותר הוא המספר 72, המורכב מנקודות קטנות וצבעוניות. למה? לא ממש ברור. אניח לו להיות יפה ושישתוק.
לוגו ליום העצמאות אינו הדבר החשוב ביותר בתרבות המקומית. עם זאת, ללא הכרה מצד מוסדות המדינה בערכם של סמלים ממלכתיים (ראו גם את המקרה של לוגו כנסת ישראל), לא תהיה כאן תעשייה עיצובית מקורית וייחודית, גם אחרי 72 שנים.
-----------------------------------------------------------------
בוגר המחלקה לתקשורת חזותית של "בצלאל", ותואר שני בעיצוב ב-London College of Communication. בשנת 2007 הקמתי את Graphics & Words - סטודיו המתמחה בחשיבה קריאטיבית עיצובית מולטידיספלינרית, יצירת זהויות מותגיות ומחקרי טרנדים. כיום, בין השאר, אני זוכה להשתתף בתערוכות עיצוב, וגם לשמש מנהל קריאייטיב ויועץ למספר בתי סטודיו ומותגים מהמובילים בארץ. בעשור האחרון, אני מחלק את זמני כמרצה באקדמיות השונות - "בצלאל", "מנשר", "שנקר", "ויצ"ו חיפה" ואוניברסיטת תל-אביב.
להצטרפות לרשימת התפוצה של הטור שלי, שלחו לי מייל:
odedbenyehuda@gmail.com
