להערכתי יעברו עוד כמה חגים לפני שמישהו יזיז לאנשהו את מתיישבי גוש-קטיף, אבל חובת הוכחת הדמוקרטיה כבר חלה על המתיישבים בכל מקום ואתר. לא מספיק להצהיר באופן וירטואלי והיפותטי ש"בבוא היום נקבל את החלטת הממשלה באופן דמוקרטי" וכשרק נדמה שמתקרב אותו היום לאיים באלימות.
נכון, חופשת חנוכה היא הזדמנות פז להפיק כמה פסטיבלים מגזריים שאינם מחזות זמר דווקא, ומועצת יש"ע בונה הרבה על נטייתם של שומרי המצוות לחפש אלטרנטיבות ראויות למתקפת עלי-בבא והקלברי פין, אך כדאי למתן מעט את הלהט ההתקפי ולתת לחג את הכבוד המגיע לו. כבוד של תרבות, חינוך, אור וגבורה (של כיבוש היצר, כמובן).
הניסיון להציף את המאחזים וההתנחלויות המועדות לפינוי בעשרות אלפי אנשים מגוחך ולא יעיל. לכל היותר מדובר בהזזת מתנחלים ממקום למקום ולא בייסוף אמיתי של אנשים מתוך הקו הירוק (מה שלא הצליח בשלושים ושש שנים, לא הולך להיות להיט דווקא עכשיו), ועל חוסר היעילות והגיחוך הזה יוסיף רק כעס מוצדק על המתנחלים. עם זה צריכים הצבא והמשטרה להתמודד עכשיו? עם אלפי מתנחלים נודניקים שהחליטו לוותר על הצפת אילת השנה לטובת משחקי תופסת ביש"ע?
יודע כל מתנחל ומנהיגו במועצה הרלוונטית שמה שהם עושים עכשיו זה כשכוש בזנב ההיסטורי של תקופת הכיבוש. הגבולות (פחות או יותר) נקבעו, התנאים ידועים ומה שנשאר פתוח זה לוח הזמנים. את הידע הזה צריך לתרגם כבר לעשייה, להתארגנות לקראת העתיד, יהיה מתי שיהיה.
אפשר וראוי להקדיש את חנוכה הזה להבעת צער, מחאה, כאב, חשש ואכזבה מאשר צפוי לקרות. אך לא מתוך קולניות היסטרית ("מחלת נפש"), איומים ("לא יהיה ראש ממשלה") והפחדות ("יצטרכו לגייס ארבעים אלף שוטרים וחיילים לפינוי"), אלא מתוך אחריות לאומית ודמוקרטית.
קריאתו של הרב אליהו "מי לה' אלי" היא ביטוי לטירוף האידיאולוגי המאיים על קיצוני המתנחלים אם לא יתעשתו בזמן (ממש עכשיו). הצעד הטבעי הבא עלול להיות מעשה של קנאות חשמונאית כלפי כל מי שחושב אחרת. ואז כל טמבל הוא מתיתיהו וכל חייל המבצע פקודה הוא מתייוון.
מצד שני, ישחקו המתנחלים את משחקי המכבים שלהם והציבור הכללי ממילא יהיה עסוק בשלו. עיצומים, פסטיגל, רוזנשטיין, מורים מוכים, סופגניות.
נס גדול לא הולך להיות פה, בשום מקרה.