הצעת חוק חדשה שעברה השבוע בוועדת הכלכלה, תחייב חברות מתחום התקשורת להודיע ללקוחות על מספר התשלומים שנותרו ומועד סיום החוזה. המשמעות חשובה במיוחד ללקוחות שחותמים על חוזה התקשרות למבצע כזה או אחר, ואינם זוכרים מתי הוא פג, עד שלפתע הם מקבלים חשבון גדול בהרבה ממה שהם הורגלו לו.
נציגי חברות הסלולר שהשתתפו בדיון ועדת הכלכלה, התנגדו באופן לא מפתיע להצעת החוק. מה שהפתיע היה הנימוק שלהם לכך, לפיו "החוק יפגע בלקוחות ויגרום לניתוקם". היועץ המשפטי של מירס, אבי רימון, אמר כי "הצעת החוק תחייב את הצרכנים להודיע לחברות על רצונן בהמשך ההתקשרות, ומי שלא יודיע ינותק מהמכשיר דבר שיגרום ללקוח למטרד". נציג פלאפון בדיון, עידו רוזנברג, אמר כי "גם כשמציעים ללקוחות תנאים מועדפים, רק 3%-5% מהם מביעים התעניינות".
כמה שהן דואגות לנו, חברות הסלולר. ממש נוגע ללב. אבל תרשו לי להניח שלא דאגת הצרכנים עמדה לנגד עיניהן בהתנגדות לחוק. למי ששכח, מדובר בחברות שהעלו בשנה האחרונה תעריפים של שיחות ושירותים נלווים, בלי שום קשר למיתון או לאינפלציה. מדובר בחברות שמחייבות אתכם בתעריפים גבוהים מייד לאחר שהמבצע אליו נרשמתם הסתיים ולא זכרתם זאת. בקיצור - מדובר בחברות עסקיות, שהדאגה הראשונית (והלגיטימית) שלהן היא השורה התחתונה בדו"ח הכספי, ולא הדאגה ללקוחות.
אגב, נציגת איגוד לשכות המסחר, עינת ברכה, שהשתתפה בדיון בוועדת הכלכלה, התנגדה אף היא להצעת החוק. אלא שבניגוד לסלולריות היא הניחה את הקלפים על השולחן: "הדרישה כי הצרכן יודיע על רצונו להמשך ההתקשרות", אמרה, "מטילה עומס גדול על החברות וכרוכה בעלויות גבוהות". זו הסיבה האמיתית - דאגה לכיס החברות ולא לרווחת הצרכנים.
לכן, חברות סלולר יקרות, מומלץ לומר את האמת - זה נשמע הרבה יותר טוב ואמין. מה שאתן אמרתם בוועדת הכלכלה, נשמע נלעג.