"כשרואים את הארון מרגישים כאילו נפל פטיש על הראש"

משפחות החיילים שגופותיהם הושבו ארצה תיארו את הרגעים הקשים כשהוצבו בפניהם שלושת הארונות. בני משפחת אביטן סירבו לראות את הגופה. "אני רוצה לזכור אותו כמו שהוא היה", הסביר אבי אביטן

"שלוש שנים וארבעה חודשים לא הפסקנו להאמין, אבל עכשיו כשרואים את הארון ועליו השם, עדי אביטן, מרגישים כאילו נפל לך פטיש על הראש ופתאום אתה מתחיל לעכל", כך אמר הערב (יום ה') אחיו הבכור של עדי אביטן, אבי, בתום הטקס הממלכתי שנערך בשדה התעופה בלוד.

  

אמו של עדי, ציפורה אביטן, אמרה בדמעות: "המעמד מאוד קשה, אך היה שווה שהביאו אותם לפה, כך שהם נמצאים כאן בארץ ולא על אדמת לבנון".

 

האח הוסיף: "סחפנו את כל המדינה אחרינו. אפילו התקשורת התחילה להאמין שאולי יש שביב של תקווה, אבל עכשיו פתאום הארון מולנו ועורכים טקס ממלכתי לזכרו של עדי. זה לא נתפס. פתאום אחרי כל המאבקים והרעש השתרר שקט".

 

בני משפחת אביטן סירבו לראות את הגופה. "אני רוצה לזכור אותו איך שהוא היה, מסדר את השיער ושואל אותי אם הוא נראה בסדר. הנחמה היא שיהיה לנו קבר לבוא אליו. אז אעמוד ואשאל אותו, עדי, למה עזבת אותי", אמר אבי אביטן.

  

חיים אברהם, אביו של בני אברהם אמר: "זה רגע חשוב כדי לחוש אותם וקצת לבכות להם. סיפרתי לבני מה עשינו ואיפה היינו, אמרתי לו שאם עשינו טעות שיסלח לי. חשבתי שזה אולי ייראה אחרת ונחגוג. אבל עכשיו אני יודע שהיה לנו פרח ואיננו, ומחר נלווה את בני למנוחתו האחרונה".

  

אפרת, אחותו של בני אברהם הוסיפה: "הסתכלתי בחשש על הארון. עמדתי מאחור ובכיתי. לא חשתי צורך להגיד משהו, כי אני מדברת אליו כל הזמן". 

 

בני משפחתו של עומר סואעד ממאנים להינחם. כשהוכנס הארון לחדר בו אמורים היו להתייחד עימו בני המשפחה, התעלפה אישתו נופא ובנו הבכור עומר הסתכל ולא האמין. "הילד נגע בארון והחל לבכות. הוא לא האמין שזה אביו", אמר הדוד, אבו מעתוק. במהלך הטקס הממלכתי פרצו מדי פעם בבכי. "עכשיו אנחנו מתחילים לעכל את מה שכל התקופה הזאת לא רצינו להאמין בו, שעומר איננו".