"פיגוע האיידס": הסיכון להידבק נמוך, אך אין להקל בו ראש

רופאים-מומחים אומרים כי הידבקות באיידס, תוך כדי פיגוע, איננה דבר פשוט - אם כי אין לזלזל באופציה הקטלנית הזו. פרופ' שלמה מעיין: "ברור שהנגיף לא נמצא באוויר, אבל בתוך דם נגוע הוא יכול לשרוד למשך 48 שעות". מנהל ביה"ח "הלל יפה": "בפיגוע שהיה בעבר בנתניה, אחד המחבלים המתאבדים היה נגוע בצהבת, וכתוצאה מרסיסי העצם שלו, נתגלו אותם רסיסים אצל מספר פצועים. הפצועים האלו טופלו כהלכה וחוסנו – ולא חלו"

האם 'פיגוע האיידס' שתיכננו מחבלים-פלסטינים, ואשר סיכולו נחשף הבוקר, הוא בכלל אפשרות קיימת מבחינת אופן ההידבקות בנגיף האיידס?

 

מסביר מנהל מרכז האיידס בבית החולים "קפלן" ברחובות, פרופ' זאב שטגר: "בהחלט יש סיכון מסויים להידבקות במחלה. וזה התרחיש: מישהו שיודע להתעסק עם חומרים ביולוגיים לוקח דם מחולה מאוד קשה, שיש לו רמה גבוהה מאוד של נגיפים בדם, והדם הזה בא במגע עם מישהו שיש לו פצעים פתוחים, בזמן הפיגוע".

 

ממשיך פרופ' שטגר: "הנעלם הגדול הוא: מה הפיצוץ יגרום לדם? אני חושב שבתרחיש שבו יהיו אנשים פצועים עם פצעים פתוחים והם ייחשפו לדם של חולים, יש בזה מידה מסויימת של סיכון. יש כאן שאלה שעדיין אין עליה תשובה: מה קורה למנות הדם שמתפוצצות ואיך הן מתפזרות?"

 

"אחרי שמישהו נחשף לנגיף – בכל צורה שהיא – ולהערכת הרופא יש סיכוי גבוה שהוא יידבק, והוא מוגדר High Risk, מקובל לתת לו טיפול מונע שמבוסס על הקוקטייל למשך חודש, ואז הטיפול הזה הוא מאוד יעיל. שיעור האנשים שנדבקו בנגיף לאחר שקיבלו את הטיפול המונע של הקוקטייל עומד על 0.3%". 

 

הסטטיסטיקה הזו מבוססת, אגב, בעיקר על ניסיונם של אנשי צוותים רפואיים שנחשפים, בטעות, לדקירת מחט של נשא איידס.

 

מהיכן עלולים המחבלים להשיג מנות דם נגועות?

 

מסביר מנהל מרכז האיידס במרכז הרפואי "עין כרם" בירושלים, פרופ' שלמה מעיין: "יש מספר לא גדול של נשאי איידס ברשות הפלסטינית, ואנחנו היינו המרכז הרפואי היחיד בישראל שטיפל בהם בשנים האחרונות".

 

"מאז האינתיפאדה אנחנו כמעט ולא רואים אותם. שמירת הסודיות וההגנה ברשות היא מינימלית, ומנסיון קודם שהיה לנו עם נשאי איידס פלסטינים מהגדה – היה קשה מאוד לשמור על אנונימיות. זאת אומרת שאני לא אתפלא אם זהותם של מספר נשאים פלסטינים ידועה, כולל לחמאס או לחיזבאללה או למי שלא יהיה".

 

מוסיף פרופ' מעיין: "במחקרים שנעשו בשנות ה-80 שנועדו לבדוק כמה זמן חי הנגיף בתוך מנת דם, היו מסקנות סותרות. בחלק מהמחקרים אפשר היה לגדל את הנגיף בטיפת הדם עד בערך 48 שעות אחרי שטיפת הדם הייתה על משטח חיצוני. זה ברור שהנגיף לא נמצא באוויר, אבל בתוך דם נגוע הוא יכול לשרוד כאמור למשך יומיים".

 

מה הסיכון המעשי?

 

פרופ' מעיין: "אם מכניסים את הדם הנגוע לתוך פצצה, מטען או חגורת נפץ, מבחינת אנשים שייפצעו מרסיסים - אי אפשר לדעת. הסיכון המעשי הוא קרוב לוודאי נמוך ביותר – אבל בהחלט צריך להתייחס אליו ברצינות, ולא להקל בו ראש".

 

מנהל ביה"ח "הלל יפה" בחדרה, ד"ר מאיר אורן, לשעבר מנכ"ל משרד הבריאות, משמש גם כיו"ר ועדת משרד הבריאות להיערכות בתי החולים לאפשרות של טרור ביולוגי. הבוקר הוא אומר ל-ynet, כי מערכת הבריאות מוכנה ומתודרכת לאפשרות של פיגוע ביולוגי.

 

ד"ר אורן: "צריך לזכור שאין תקדים לעניין הזה. אין תקדים למנגנון פעולה כזה, ולכן גם קשה להעריך עד כמה הוא אפקטיבי. יחד עם זאת עצם החשיבה בכיוון הזה ראויה לתשומת לב".

 

"מערכת הבריאות ובכלל המערכות המופקדות על היערכות לשעת חירום, לוקחות בחשבון תרחישים שונים, כולל גם תרחיש מסוג זה, ומקדמים את ההיערכות להתמודדות עם אירועים דומים. צריך לזכור שזאת לא פעילות שהתחלנו בה אתמול שלשום - אלא אנחנו עוסקים בה מאז סוף 1996".

 

"בתי החולים ומערכות בריאות הציבור קיבלו הנחיות שונות שתכליתן הוא היכרות עם הנושא, חידוד המודעות וקווים מנחים להיערכות לכך. כלומר, איך לזהות אירוע חריג, כיצד להתמודד עם קשת האפשרויות של גורמים ביולוגיים שונים שיכולים לגרום לנזק בריאותי - מדבקים ושאינם מדבקים".

 

"בזמנו, בפיגוע שהיה בקניון השרון בנתניה, אחד המחבלים המתאבדים היה נגוע בצהבת, וכתוצאה מרסיסי העצם שלו, נתגלו אותם רסיסים אצל מספר פצועים. הפצועים האלו טופלו כהלכה וחוסנו – ולא חלו".