ערוץ 1 בדרך למטה?

איך ערוותה של שרון סטון קשורה לשידורי יום העצמאות של ערוץ 1? למה בכלל צריך לשנות משהו ב-88FM? איך זה שאין אמנים ים-תיכוניים ביום הסטודנט בתל-אביב? למה טקס פרסי התיאטרון משודר בשבוע איחור? ומה יהיה הסוף עם החולצות של אברי גלעד? שאלות בוערות לסדר היום

גבע קרא עוז פורסם: 21.04.04, 10:57

שוביניזם בערוץ 1?

 

פעמים רבות סופג הערוץ הראשון ביקורת על היותו מיושן וארכאי, אבל מתברר שכאשר הוא עושה מאמצים להיות מעודכן יותר, התוצאה כה מביכה, עד שאולי עדיף לו להישאר במקום הישן והמוכר.

 

בימים האחרונים מריץ הערוץ פרומואים למשדרי יום העצמאות שלו ונדמה ששיא כזה של בהמיות, שוביניזם ורדידות לא נראה אפילו בימיו הגרועים של ערוץ 2. ראשית, ישנו הפרומו למשדר המרכזי של ערב יום העצמאות. טוביה צפיר מחקה את דוד בן גוריון. זקן, שמן, נמוך וחרמן - ולצדו גלית גוטמן, פוערת פה ועיניים בתפקיד הבלונדה המטומטמת. היישר מארץ הקלישאות החבוטות וגסות הרוח.

 

ואם זה לא מספיק, הערוץ בחר להקרין בשעות הערב המאוחרות יותר את הסרט הציוני והמרגש "אינסטינקט בסיסי". ואם בכך לא די, הוא בחר לקדם אותו בהקרנה חוזרת ונשנת של הקטע בו מפסקת שרון סטון את רגליה, כשכתובית מסתירה את מה שיהיה אפשר לראות בסרט עצמו. כנראה שמישהו שמע שם שמין מוכר, אבל לא סיפרו לו שלפעמים הוא מוכר גם את הכבוד העצמי.

 

למה לתקן משהו שעובד?

 

אז בסופו של עניין ומהומה, יואב גינאי, מנהל 88FM, מבטיח שאופיה של התחנה לא ישתנה בצורה מהותית כתוצאה מההחלטה למתג אותה מחדש כרדיו לצעירים. ועדיין, יש לשאול מדוע בכלל צריך למתג את התחנה מחדש (כל זאת בהנחה שהמלצות ועדת דינור לא יביאו לקיצה).

 

מאות התגובות שהתקבלו ב-ynet לידיעות השונות בעניין מוכיחות שהמיתוג הנוכחי של התחנה מוצלח מאוד. אולי היא לא שוברת שיאי רייטינג, אבל מי שמקשיב לה, עושה את זה עם כל הלב. נאמנות למותג קל מאוד להרוס וקשה מאוד לשקם. בעשר שנות קיומה הצליחו המנהלים ברשות השידור ליצור תחנת רדיו מעולה ואהובה, שממלאת היטב את ייעודו של השידור הציבורי להעשיר את עולמם התרבותי של אזרחי ישראל.

 

כל שינוי, אפילו קל, בכיוון המוזיקלי של התחנה ובעיקר ביד החופשית שניתנת למגישים ולעורכים המוזיקלים שלה, עלול לפגוע בהצלחה. אז אנא מכם, אל תשנו מיתוג, אל תצאו בקמפיינים חדשים, אל תורידו תוכניות. פשוט תמשיכו לעשות מה שעשיתם עד עכשיו.   

 

עכשיו נזכרתם?

 

הערב (ד', 21:50) ישודר בערוץ 2 טקס חלוקת פרסי התיאטרון. הטקס שודר בשנים הקודמות בערוץ 1, אבל השנה החליטו ב"טלעד" לשים עליו את ידם. אלא מה, ב"טלעד" כמו ב"טלעד", לא חשבו שיש לשדר טקס שכזה בשידור ישיר, מה שיוצר מתח ועניין ומביא צופים.

 

לפיכך, הטקס התקיים כבר ביום שישי, שמות הזוכים פורסמו, ולאיש לא נותרה סיבה ממשית לצפות בו הערב, חוץ מהנאום המרתק בוודאי של שרת החינוך, התרבות והספורט, לימור לבנת. אם כבר מחליטים לעשות כבוד לתיאטרון הישראלי, שזה יפה, לא כדאי לנסות ולגרוף קצת רייטינג בדרך? או שאולי עולם התיאטרון נראה לאנשי "טלעד" אנטי-טלוויזיוני בעליל, ואין טעם אפילו לנסות?

 

אין מזרח בתל-אביב?

 

שורה ארוכה של אמנים יופיעו ביום הסטודנט הקרוב בתל-אביב, חלקם זמרי רוק מוכרים וידועים כמו גידי גוב, רמי קליינשטיין ו"מוניקה סקס", וחלקם רוקרים אלטרנטיבים ומתחילים כמו שילה פרבר או אסף ארליך. גם למוזיקה האלקטרונית יוקצה מתחם חגיגות עם מיטב הדי-ג'אים, ואילו למוזיקה הים-תיכונית, הז'אנר המצליח והאהוב ביותר בישראל, לא נמצא מקום.

 

אז נכון, תל-אביב היא אולי יותר עיר של רוק מרוב הערים בארץ, אבל יום הסטודנט אמור לפנות לקהל רחב, ולייצג את טעמו, וזה בוודאי כולל, לפחות באיזשהי רמה של ייצוג, אמנים בסגנון המזרחי. אני מבטיח לכם שגם לקובי פרץ, שרית חדד וליאור נרקיס יש מעריצים שהולכים לאוניברסיטה, אפילו לאוניברסיטת תל אביב, ושהיו שמחים לראות אותם ביום חגם. 

 

לא חראם על העיניים?

 

קודם כל קרדיט. תוכנית הבוקר של ערוץ 10 עם אברי גלעד ולינוי בר גפן מצליחה להיות קלילה ונעימה יחסית, ולשבור קצת את שגרת השעמום שפושה בדרך כלל בשעות המוקדמות על מסך הטלוויזיה. אבל עם כל הכבוד, יש גבול למה שהעין האנושית יכולה להיחשף אליו לפני הקפה הראשון. תעשה טובה אברי, תיפטר מהחולצות המסנוורות. לא נעים.