מעבר למגה פיקסל: טכנולוגיות חדשות

המגמה הבולטת ביותר בצילום דיגיטלי בחודשים האחרונים, שתימשך כנראה גם ב-2005, היא התגברות התחרות בתחום הביניים (Prosumer), המלווה בירידת מחירים ושיפורים טכניים דרמטיים, ביניהם ביטול הרעידות, שיפור הניגודיות, חדות ונאמנות לצבע ועוד טכנולוגיות חדשות

המגמה הבולטת בצילום דיגיטלי, שתימשך כנראה גם ב-2005, היא התגברות התחרות בתחום הביניים (Prosumer), המלווה בירידת מחירים ושיפורים טכניים דרמטיים. הדרך הבטוחה ביותר להגדיר את מגזר הביניים היא באמצעות המחירים: בין 800 ל-1,600 דולר, הוא הטווח הנפוץ.

 

מבחינת הקהל מדובר בחובבים רציניים (Prosumer מורכבת מ-Professionals, מקצוענים, ו-Consumers, צרכנים), שמוכנים להשקיע כדי להשיג יכולת אמנותית מספקת, או בצלמים מקצועיים מתחילים, שמתקשים לשלם עבור מצלמות מקצועיות, שמחירן 3,000 דולר ומעלה.

 

במקביל לירידת המחירים, היצרנים התחילו להתחרות גם בהיבט התכונות, לאחר שהבינו שגם במצלמות Prosumer עליהם להציע את מיטב הטכנולוגיה כדי לא להידחק הצידה. מי שאחראית יותר מכל למגמה היא אולימפוס, חברה שזכתה לעדיפות בשוק בעקבות החלטתה להתמקד בצילום דיגיטלי.

 

בזמן שניקון, קודאק וקנון בידלו את המצלמות המקצועיות בקטגוריה נפרדת, אולימפוס התייחסה לשוק ה- Prosumer (שמבחינתה הוא "השוק הגבוה") כהזדמנות לפרוץ ממעגל החובבים, וניסתה לספק איכויות מקצועיות במחירים סבירים.

 

הפשרות שאפשר לחיות איתן

 

דגמי E-10 ו- E-20 שלה הוכיחו שהשוק צמא למצלמות Prosumer. הן סיפקו איכויות שאינן נופלות ממצלמות מקצועיות והפשרות נעשו בתחומים שחובבים יכולים לחיות איתן, כמו ויתור על הקשחת הגוף ואטימתו למים ואבק, האטה במהירות התגובה, קיצור ההשהיה בין צילומים, ומגבלות על החלפת העדשות.

 

הצלחתה של אולימפוס הביאה את ניקון, קנון, פוג'יפילם ומינולטה לבחון את כוחן בשוק, עם היצע דגמים דיגיטליים המבוססים על סדרות מצליחות של מצלמות פילם. המצלמות הדיגיטליות אמנם עולות כפליים, אבל הציבור מוכן לשלם.

 

החובבים הרציניים מפיקים את מירב התועלת מהטכנולוגיה הדיגיטלית. הם מצלמים המון, אבל מבינים שרק תמונות מעטות שוות הדפסה. מצלמה דיגיטלית מאפשרת להפוך כל הזדמנות צילום ל"צרור" של 5-3 תמונות, מתוכן תיבחר הטובה ביותר.

 

ה-Prosumers גם מוכנים להשקיע במדפסות וחומרים מתכלים להדפסה איכותית, ובעיבוד תמונה מתקדם בעזרת תוכנות מקצועיות וחצי מקצועיות. ובעיקר, להשקיע הרבה זמן ואהבה בתחביב.

 

האבולוציה האיטית של המצלמות המקצועיות

 

גם בקצה העליון של השוק המקצועי נמשכת ההתפתחות, אך היא אינה כה מואצת, משום שסדרי העדיפויות שונים. צלמים מקצועיים לא מחפשים גימיקים חדשים אלא אבולוציה של המכשירים הקיימים. עבורם המרכיב הדיגיטלי גדול ויקר ממה שמשקיעים החובבים, אבל ביחס לכלל ההשקעה - הוא פחות דומיננטי.

 

לצלמים מקצועיים יש השקעה שצריך לשמור עליה, בעדשות, ציוד תאורה, אביזרי אולפן ומחשבים. הם דורשים תאימות של כל החלקים - לפחות בתוך כל משפחה של מצלמות המוגדרת על ידי ממשק סטנדרטי בין הגוף לעדשות - מתוכה יבחרו ויתאימו את הדרוש למשימה.

 

חלוקת משנה לשלוש קטגוריות

 

המצלמות שמתחת ל-800 דולר מתחלקות לשלוש:

 

רמת הכניסה - מצלמות של פחות מ-300 דולר וקהל היעד שלהם אינו בקי במונחים טכניים. התחום נכבש על ידי יצרנים חדשים ונטולי מוניטין, שמנצלים את בורות הקהל כדי למכור מצלמות המצטיינות בכל הפרמטרים הלא חשובים (כמו מגה פיקסלים).

 

אם אין לכם כסף לקנות מצלמה טובה, מוטב להישאר עם מצלמת הפילם או לחפש מצלמה דיגיטלית איכותית אך מיושנת. אלה נמכרות בפחות ממחצית המחיר המקורי. יש מצלמות איכותיות ועטורות פרסים, שמציעות פיקסלים מעטים, אך עדיפה מצלמה איכותית עם 2 מגה פיקסל מפלסטיק זול עם חיישן 4 מגה פיקסל.

 

ה-Mainstream - הזרם המרכזי מתומחר בין 300 ל-600 דולר ובו נמצא רוב השוק. המצלמות המיועדות לאוהבי הצילום שלא מוכנים לסבול חוסר נוחות או לשלם ביוקר, מציעות נוחות, מראה אופנתי וקלות שימוש. היצרנים מתאמצים לעשותן קטנות ככל האפשר, מעוצבות ואוטומטיות לחלוטין. תכונות מגבילות מבחינה טכנית. קומפקטיות ומשקל נמוך מחייבים עדשות זעירות ו-CCD קטן, שמקשות על איכות גבוהה.

 

תחום ה-Premium - או Midrange חופף ל-Mainstream ול-Prosumer. מבחינת מחירים מדובר על 500-1,000 דולר, ומבחינת תכונות אופטיות על CCD מוגדל, טווח זום מורחב ואפשרות להוספת אבזרים חיצוניים. מחיר מצלמת ה-Premium מתבטאת לעיתים בסרבול נוסף, שנובע מהתכונות שהזכרנו. המבנה פחות נוח ויותר רגיש לתנאי סביבה קשים. מצד שני, החופש האמנותי רחב.

 

בסקירה נציג מצלמות מהתחום שבין 350 ל-1,800 דולר (לפני מיסים), כלומר בין ה-Mainstream ל-Prosumer, עם דגש על מצלמות חדשניות במיוחד. בחרנו להציג שתיים או שלוש מצלמות מכל יצרן, ולהתמקד ביצרנים מובילים, שחלקם בשוק מעל 5%.

 

לבד מדיון בתכונותיה של כל מצלמה, הנה סקירת כמה מהחידושים הטכנולוגיים בתחום:

 

X3: מגה פיקסל אמיתי

 

כשמדברים על 2, 4 או 8 מגה-פיקסל, מטייחים קצת את האמת. על ה-CCD יש מספר תאי חישה מונוכרומטיים הרגישים לאור. כדי ליצור פיקסלים צבעוניים צריך לחבר שלושה או ארבעה תאים, שכל אחד מהם "רואה" רק צבע יסוד אחד, עבור כל פיקסל בתמונה הסופית.

 

את הצבעים קובעים מסנני אור (אדום ירוק כחול), המודפסים על התאים, ומאורגנים ברביעיות, כששניים מכוסים בפילטר ירוק, אחד באדום ואחד בכחול.

 

למשל, ב-CCD המוגדר כ-4 מגה-פיקסל יש מיליון תאים רגישים לאור אדום, מיליון לכחול ושני מיליון לירוק. לכאורה מגה-פיקסל אחד, אבל היצרנים משתמשים ב"אינטרפולציית Bayer" כדי להכפיל פי ארבעה את מספר נקודות הדגימה.

 

אינטרפולציה היא "בלוף טכני", שלא מספק תמונות טובות מספיק. חיישן X3 של חברת Foveon מספק תמונות משופרות באמצעות דגימת שלושת צבעי היסוד בכל נקודה. זאת, על ידי הצבת שלושה תאים נפרדים, אחד מעל השני.

 

החיישן העליון רואה את כל הצבעים, האמצעי רק ירוק ואדום והתחתון רק אדום. רכיבי הצבע מופרדים על ידי מעבד תמונה. כל תא שקול כנגד שלושה תאים במטריצת Bayer - ומכאן השם X3.

 

בדור הנוכחי של מצלמות Sigma (דגם Sigma SD-10 Pro) משולב החיישן המדובר. בבדיקות מצאנו שהמצלמה מספקת רזולוציה דומה למצלמת 6 מגה-פיקסל רגילה.

 

RGBE: הרחבת ה-Gamut 

 

ההנחה, ששלושה צבעי יסוד מספיקים לכסות את כל מעטפת הצבעים שהעין האנושית רואה (Gamut), מותנה בכך שכל חיישן צבע רואה מה שרואה החיישן בעין הביולוגית. אך לא תמיד זה קורה.

 

הפתרון של סוני, כפי שהוא מיושם בדגם Cyber-Shot DSC F828 , משתמש בשני ירוקים: ירוק "עמוק" עם רגישות לצד האדום וירוק "אמרלד", עם רגישות לצד הכחול (אקווה). ב-CCD יש 8 מגה פיקסלים, שמחולקים בין ארבעת הצבעים. גם זה לא מכסה את ה-Gamut האנושי, אבל נאמנות הצבע משופרת.

 

Digital Flash: שיפור הניגודיות

 

פלאש לא מכוון עלול לגרום לניגודיות מופרזת, עור בוהק, עיניים אדומות, צללים מודגשים והבלטת כל קמט ופגם בעור. תוצאה טובה יותר מושגת על ידי צילום באור טבעי ועיבוד תמונה בתוכנה. משתמשי פוטושופ מנוסים יעשו זאת בעזרת ה-Gamma. עבור משתמשים מתחילים מציעה קודאק תוסף לתוכנה, Digital SHO, שמבצע את אוטומטית.

 

התוכנה מזהה אזורים הזקוקים לחיזוק או החלשת בהירות ומתאימה את פונקציית ה-Gamma. ו-HP מאמצת גישה שונה. היא מיישמת את התוכנה בשלב עיבוד התמונה במצלמה. החסרון של טכניקת Digital Flash, שלא ניתן לבטלו אחרי שמירת התמונה.

 

ניקוי החיישן

 

בזמן החלפת עדשות עשוי להיגרם נזק למצלמה. כשמפרקים את העדשה לצורך החלפה, חלקיה הפנימיים של המצלמה נחשפים לרטיבות ובעיקר אבק. במצלמות דיגיטליות כל נזק ל -CCD יכול להיות בלתי הפיך.

 

במצלמה החדשה E-1 של אולימפוס הותקנה מערכת ניקוי, שמסלקת חלקיקי אבק מפנים המצלמה. המערכת יוצרת גלים אקוסטיים בתדר גבוה, הרבה מעל סף השמיעה האנושית, המרעידים ממברנה גמישה המותקנת מאחורי ה-CCD.

 

הרעידות מניעות את ה-CCD וגורמות לאבק לנשור ולהיצמד לסרט דביק, שניתן להחלפה. במבחנים החלפנו את העדשות עשרות פעמים וצילמנו אלפי תמונות ללא פגע. עבור צלמי טבע, זהו יתרון של ממש.

 

ייצוב תמונה

 

מי שמצלם בלי חצובה צריך לזכור שגם הידיים היציבות ביותר רועדות. הרעידה קלה אבל בלתי נמנעת. אפשר לתקן זאת עם "אופטיקה מתקנת", טכנולוגיה שזמינה במוצריהן של קנון (ונקראת Image Stabilizer) וניקון (ונקראת Vibration Reduction).

 

הגדלת מהירות התגובה

 

מדובר בתופעה מוכרת: מפעילים את המצלמה, מחכים כמה שניות עד שהיא מוכנה לצלם את התמונה הראשונה, ואחר כך מחכים עד שהקובץ נשמר והמצלמה מוכנה לצילום הבא. אפשר לצלם מהר יותר, במצב Burst, אך זה כרוך בירידה דרסטית באיכות.

 

ההשהיה נובעת מכך שהנתונים יוצאים מה-CCD בצורה טורית ומעובדים באיטיות על ידי המעבד, שלא מסוגל להקטין רעשים, להמיר פורמטים, לתקן עיוותים כרומטיים, לשפץ את הניגודיות, לדחוס את התמונה ולשמור את התוצאה - במקביל. קיוסרה את התהליך עם מצלמות Finecam, המספקות קצב צילום של יותר משלוש תמונות בשנייה, יותר ממרבית המצלמות המקצועיות. הסוד הוא חלוקת עבודה בין מספר מעבדים במקביל, כשכל אחד מתמחה בפונקציה אחת. שיפור משמעותי במחיר נמוך.

 

כתבות נוספות:

 

• המצלמות הזולות המומלצות.
• מצלמות במחירי הביניים.
• המצלמות היקרות.
• פוקוס על השינויים.