המצלמות היקרות
שוק המקצוענים כולל מצלמות איכותיות, קלות לנשיאה ושימוש הנושאות תג מחיר זול יחסית לתמורה שהן מספקות, ומיועדות לחובב הרציני. הבחירה שלנו: Olympus E-1
התחרות בין היצרניות בשוק המצלמות המקצועניות גוברת כל הזמן. חלק מהמצלמות מתוארות על ידי היצרנים כמקצועיות ולא חסר להן דבר מבחינת יכולת פוטוגרפית. עם זאת, הן קלות לנשיאה ולשימוש, ואינן יקרות, כך שיתאימו גם לחובבים. שימו לב שלא כל המצלמות משווקות בארץ, והמחירים המופיעים בכתבה הם בדולרים. לחצו כאן להשוואת מחירים באתר "זאפ", לחצו כאן להשוואת מחירים באתר "דפי זהב".
כתבות נוספות במדריך זה:
- המצלמות הזולות המומלצות.
- מצלמות במחירי הביניים.
- פוקוס על השינויים.
- מעבר למגה פיקסל: טכנולוגיות חדשות.
בקצה העליון נמצאת E-1 של אולימפוס, המצלמה הראשונה בתקן 4/3. עבור אולימפוס זו הכניסה לתחום מצלמות SLR דיגיטליות עם עדשות מתחלפות, הנקראות Zuiko Digital. בחרנו בה משום שהיא מממשת את התועלת שב-CCD קטן ממסגרת פילם (18x13.5 מ"מ בהשוואה ל-36x24 מ"מ) כדי להקטין את נפח האופטיקה והמכניקה, ולהפחית במשקל. כל זאת ללא פגיעה באיכות בהשוואה למצלמות SLR מוסבות מפילם.
המצלמות המוסבות, דוגמת EOS-10D של קנון או SLR D100 של ניקון, מבוססות על גוף סטנדרטי של מצלמת פילם, בו הותקנה מערכת דיגיטלית עם CCD של 22.5x15 מ"מ (קנון) עד 24x16 מ"מ (ניקון) ומתאם אופטי שמקטין את התמונה בפקטור של 1.5-1.6.
החיסרון העיקרי בכך, שהגוף גדול וכבד ממה שנדרש עבור הרכיבים האלקטרוניים. כשמתחילים בפורמט חדש אפשר לקבוע סטנדרטים המתאימים לדרישות הטכנולוגיה, אך צריך להתחיל מחדש מבחינת אוסף העדשות. אי אפשר להשתמש בעדשות שמתאימות למצלמות פילם - אם כי צפוי שיצרני צד ג' יציעו מתאמים בעתיד.
קודאק (שמייצרת את ה-CCD עבור אולימפוס) ופוג'י כבר הכריזו על הצטרפות לקואליציית "4/3" ויצרנים אחרים הביעו כוונות דומות. למרות שכל ההתחלות קשות והחלוצים מצטיירים כגיבורים בודדים, נראה שהתקן החדש יתפוס ואין סכנה שרוכשי E-1 יהפכו שבויים של מוצר קנייני, המגביל את יכולתם לרכוש רכיבי צד ג' בעתיד.
Canon EOS 300D Digital Rebel
המצלמה הזאת, הראשונה לשבור את סף הכניסה ברמת אלף הדולר למצלמות SLR דיגיטליות, מבוססת על דגם EOS-10D הפופולרי והמוצלח. ההבדלים בעיקר במארז, בכמה רכיבים אופטיים זולים בדגם EOS-300D וכמה פונקציות שהועברו לאוטומציה. למשל, גוף המגנזיום של EOS-10D הוחלף בגוף פלסטי (וחסך 230 גרם במשקל), מנגנון הרפלקס האופטי מבוסס על מראה ולא פריזמה, אין אפשרות קיזוז פלאש וקצב התמונות ירד.
אבל EOS-300D היא עדיין "המציאה" בשוק, משום שהמחיר הנוח (כ-900 דולר) לא בא על חשבון האיכות. היא מבוססת על חיישן CMOS גדול עם 6.2 מגה פיקסל ומעבד תמונה ייחודי מקנון, המפיקים תמונות באיכות מושלמת. העדשה, זום 18-55 מ"מ, טובה וקלה, והסוללות הנטענות מספיקות ליום צילומים אינטנסיבי.
ההפעלה פשוטה ואינטואיטיבית לחובב המנוסה. למרות שאין מילה רעה להגיד על EOS-300D, כדאי להוציא עוד 500 דולר ולקנות את EOS-10D. מאחר ומדובר בהוצאה כספית לטווח ארוך, כדאי לבחור גוף קשוח יותר.
Konica-Minolta DiMage A1
מצלמה המביאה את חידוש ייצוב התמונה על ידי מנגנון Anti-Shake, הבנוי בגוף המצלמה ומשמש להורדה דרסטית של הרעידות ללא תלות בעדשה. זו הסיבה העיקרית לעיין בהצעה של קוניקה-מינולטה, אבל לא היחידה. הגוף מבוסס על דגם DiMage H7i המצליח, שמגיע עם עדשת זום 7x קבועה עם תיקונים כרומטיים מלאים.
בהשוואה לאחרות, העדשה הראתה עדיפות בדיוק הגיאומטרי ובמניעת עיוותי צבע. מנגנון העינית שלה אינו אופטי, אלא אלקטרוני. דרך העינית רואים צג LCD זעיר, בגודל 4.8 מ"מ. ניתן לכוון את העינית בזווית עד 90 מעלות ויש צג LCD חיצוני הניתן לסיבוב.
אך יש כמה חסרונות: ה-CCD בגודל 2/3 בלבד, עם 5.0 מגה פיקסל בפורמט 2560x1920. הגוף, כיסוי פלסטיק על שילדת מגנזיום, די כבד - 640 גרם. התרומה העיקרית למשקל מגיעה מהעדשה המצוינת, שכוללת 16 אלמנטים אופטיים. כנראה שאופטיקה נקייה מעיוותים עולה במשקל, אך זה מחיר מומלץ.
היא קצת איטית, במיוחד בהמתנה הראשונית, אך מדובר באיטיות יחסית למצלמות Prosumer (שאמורות לצלם מיד) ולא למצלמות זולות. במאזן הכולל DiMage A1 אטרקטיבית, במיוחד לאחר שמחירה ירד מ-800 דולר. היא מהווה תחליף לכמה ממצלמות ה-Premium החדשות, שמתהדרות ביותר פיקסלים אך לא מספקות תכונות אופטיות כה מתקדמות.
Olympus E-1 - בחירת העורכים
זו המצלמה היקרה בקבוצה, והיא נכללת בקבוצת ה-Prosumer ולא בין המקצועיות ממש, לא בגלל חיסרון, אלא לאחר התבוננות בשוק. לרוב המקצוענים יש השקעה קיימת בעדשות ובאבזרים אחרים למצלמות פילם 35 מ"מ והם לא יזנחו אותה לטובת פורמט 4/3, במיוחד לאור מיעוט הרכיבים הזמינים היום בשוק.
המצב צפוי להשתנות בקרוב, ועושר המוצרים, הנמצאים בתכנון על ידי החברות שהביעו מחויבות לסטנדרט החדש, ישפיע על השוק. עד אז נכריז שזו בחירת העורכים במצלמות Prosumer וכל מקצוען חופשי ממחויבות לפורמט הישן צריך להתייחס אליה ברצינות.
בהשוואה למצלמות האחרות, היא קשוחה, עם הכי הרבה יכולות מקצועיות ואיכות תמונה שאינה נופלת מהטובות שבמקצועיות. בהשוואה למקצועיות היא קלה, נוחה לנשיאה וזולה (בערך בחצי). התחרות האמיתית מגיעה ממותגים מבוססים שמציעים דגמי Prosumer מושבחים.
הזכרנו את EOS-10D של קנון ו-Nikon D100, ששתיהן עולות כ-1,500 דולר ללא עדשות, המאפשרות שימוש במבחר עדשות תיקניות למצלמות פילם 35 מ"מ. אפשר להוסיף את FinePix S3 Pro של פוג'י (שבנויה בגוף N80 של ניקון ומשתמשת בעדשות תואמות), את Sigma SD10 שבנויה בגוף דומה וכוללת את חיישן Foveon, ודגם *ist D של פנטקס.
Pentax *ist D
מצלמה הנמכרת במחיר 1,400 דולר ללא עדשות, אך ניתן למוצאה גם במחיר נמוך יותר ועם עדשה 35-18 מ"מ (אקוויוולנטית ל-56-29 מ"מ) זולה. לא מצאנו שהיא מהווה קניה טובה במיוחד. נכון שיש לה גוף מתכתי מרשים, משקל סביר (635 גרם) ארגונומיה טובה למדי ומאחוריה המוניטין של פנטקס כיצרנית עדשות איכותיות.
אבל במחיר דומה יש הצעות משכנעות יותר של קנון וניקון - ועכשיו גם של אולימפוס ופוג'י. לא ברור מדוע פנטקס לא מציעה סוללות נטענות ומדוע העדשה הבסיסית מוגבלת מבחינת הזום. ה-CCD הוא בן 6 מגה פיקסל וכמו במצלמות אחרות שבנויות על גוף 35 מ"מ, מתאם אופטי מרכז את התמונה בפקטור של 1.6.
עבור פנטקס זו טבילת אש ראשונה בשוק מצלמות ה-SLR הדיגיטליות, כש-Starist D היתה הרבה יותר אטרקטיבית אם Pentax היתה מורידה את המחיר לסביבות האלף דולר, אז היתה מתחרה בליגה יותר סלחנית.
Sony Cyber-Shot DSC-F828
ממשיכה מהמקום בו F717 הפופולרית השלימה את משימתה: קביעת הזום הארוך כתנאי להצלחה בשוק ה-Prosumer. גם F828 בנויה משני חלקים מתכתיים עם ציר אופקי ביניהם. החלק הימני נראה כחצי מגוף מצלמה סטנדרטי, עם ידית אחיזה נוחה וסידור כפתורים מסורתי. החלק השמאלי הוא "תותח עדשות" צילינדרי, שמחזיק עדשת זום 7x מתוצרת קרל צייס.
יש שיפור משמעותי של העדשה, שמבוססת על מנגנון מכני מדויק להנעת האלמנטים השונים (במקום המנגנון החשמלי של F717, שלא איפשר הפעלה ידנית באמצעות סיבוב העדשה). שיפורים נוספים רואים בכל, החל ב-LCD המשודרג, הפלאש החזק, היכולת לטעון את התמונות לכרטיסי Compact Flash או לכונני Microdrive בנוסף ל-Memory Stick, וכדומה. הגוף הוקשח, תוך גידול במשקל - מ-660 גרם ליותר מ-900 גרם (כולל סוללות).
החידוש העיקרי הוא ב-CCD החדש, עם אבחנה נומינלית של 8 מגה פיקסל ושימוש בארבעה צבעים (אדום ירוק אמרלד כחול). אבל סוני לא ניצלה את ההזדמנות של החלפת עדשות כדי להגדילו פיזית וכך אותו שטח פעיל של 2/3 אינץ' מחולק בין יותר פיקסלים קטנים.
התוצאה היא כושר הפרדה טוב, אבל במבחנים מציאותיים הוא לא מגיע לאיכויות הפוטוגרפיות של CCD גדול עם פחות פיקסלים, כמו ב-EOS-300D של קנון, למשל. המבנה המיוחד של F828 מאפשר לצלם מעל או מתחת לקו הראייה, על ידי סיבוב העדשה, אבל אי אפשר לצלם ביד אחת.
המבנה הארוך של "תותח העדשות" לא נוח והעינית האלקטרונית פחות בהירה בכיוון מיקוד ידני מאשר SLR אמיתי. עבור חובבים F828 אטרקטיבית משום שהם מקבלים תכונות ייחודיות בשפע, כמו צילום בחשכה גמורה. עבור צלמים מקצועיים היא פחות אטרקטיבית כי הגימיקים לא מהווים תחליף נאות ל-CCD גדול ולעדשות SLR אמיתיות.
כתבות נוספות:
