תוצאות סקר "עמדות הנוער 2004" של המכון לדמוקרטיה מעידות על מגמות המתחוללות בחברה הישראלית מזה זמן רב. כך סבור פרופ' סמי סמוחה, סוציולוג מאוניברסיטת חיפה:
"בשנה שעברה השיק המכון הישראלי לדמוקרטיה מדד שהתבסס בין השאר על סקר עמדות של הציבור הישראלי בנושא הדמוקרטיה. לסקר המבוגרים הכללי נוסף השנה גם מדגם נוער. סקר 2004 חושף מספר מגמות המתחוללות בחברה הישראלית זה זמן רב ומקבלות ביטוי נמרץ בקרב הנוער הישראלי. מגמות אלה הן: אינדיבידואליזם, מיאוס בסכסוך עם הפלסטינים, מחויבות לדמוקרטיה פורמלית לא-מהותית ופרגמטיזם.
"הממצאים העיקריים שהדליקו נורה אדומה שלא בצדק ועוררו הד ציבורי הם: 43% מהנוער מסכימים לסרבנות לשרת בשטחים, 43% מסכימים לסרבנות לפנות מתנחלים, 48% אינם חשים חלק מהמדינה ומבעיותיה ו-27% לא רואים את עתידם בישראל. בניגוד לפרשנות הנפוצה, כל העמדות הללו מעידות על אינדיבידואליזם, ולא על אי-מחויבות לדמוקרטיה.
"העובדה ששיעור המבוגרים שהביעו עמדות כאלה הוא רק כמחצית מהשיעור בקרב הנוער נובעת מכך שרוב המבוגרים פטורים מהדילמות המוסריות והקיומיות שמצבים אלה גורמים. הצעיר הוא שאמור לשרת בשטחים או לפנות מתנחלים או שסיכוייו להגר לארץ אחרת גדולים יותר.
"העמדות הללו גם מעידות על שחיקה הולכת וגוברת שהישראלים מרגישים בנוגע לסכסוך עם הפלסטינים. השחיקה משתקפת בתזוזה עצומה של הציבור היהודי לכיוון עמדות השמאל עד כדי כך שהתגבש היום רוב בעד הקמת מדינה פלסטינית בצד ישראל, פירוק התנחלויות, הקמת גדר הפרדה ויציאה חד-צדדית מעזה. בעיני היהודים זהו מחיר גבוה שהם מוכנים לשלם עבור הינתקות מהפלסטינים. עמדות אלה נובעות מתחושת עייפות וסלידה, ולא מהכרה בזכויות הפלסטינים. הצעירים היהודים הנושאים בעול הסכסוך משקפים בעמדותיהם ביתר שאת את המגמה ארוכת הטווח הזו המסתמנת בקרב הציבור היהודי.
"המחויבות לדמוקרטיה בקרב הנוער אינה נופלת מזו של המבוגרים. לפי הסקר, הנוער אינו חושב שישראל פחות דמוקרטית. הוא גם אינו מצדד בשימוש בפעולות לא-חוקיות או באלימות כנגד החלטה ביטחונית המנוגדת לדעתו האישית.
"אין הבדל בין שיעור הנוער (60%) ושיעור המבוגרים (58%) המסכימים ש'מנהיגים חזקים יכולים להועיל למדינה יותר מכל הדיונים והחוקים'. ניסוח זה של השאלה הוא בעייתי ואינו מעיד על נטיות אנטי-דמוקרטיות דווקא אלא על ערגה ליתר משילות וכושר ביצוע של ממשלות ישראל (חולשת השלטון התבטאה לאחרונה בהעדר רוב בקרב שרי הממשלה וחברי הליכוד לתוכנית ההינתקות של ראש הממשלה, למרות שרוב הציבור תומך בכך). אך המחויבות לדמוקרטיה בישראל, הן של המבוגרים והן של הנוער, היא לדמוקרטיה מתגוננת, ללא חוקה, שבה שיקולים בטחוניים, לאומיים ודתיים מתחרים קשות ולעתים בהצלחה עם ערכי השוויון ושלטון החוק.
"אין להסיק מעמדות הציבור והנוער על התנהגותם. רק מתי מעט מ-43% המסכימים לסרבנות לשרת בשטחים אכן יסרבו לשרת. רק מעטים מתוך 27% הצעירים שלא רואים את עתידם בישראל יעזבו בפועל את הארץ, כי לרבים מביניהם פשוט אין את האופציה לחיות במקום אחר טוב יותר. ואלה שיש להם את האופציה, כמו אזרחי ישראל המגלים את שורשיהם האירופיים ומוציאים דרכון אירופי, לא יעקרו עד מהרה מישראל אלא רק יגדילו את המשאבים העומדים לרשותם.
"הנוער הישראלי נעשה יותר ויותר אינדיבידואליסטי, חומרני ופרגמטי, אך לא פחות דמוקרטי. הוא יוצק תוכן יותר מציאותי ונורמלי ופחות אידיאולוגי בישראליות שלו, המהולה במנה גדולה של יהודיות".