עד מתי שבוע הספר?

האם למי שאוהב ספרות אין מה לחפש בשבוע הספר? מה יהיה בסופה של סוגיית הילד המאומץ? למי לא נמאס מכוכב נולד? ומה יהיה הסוף עם אורי לוי? שאלות בוערות לסדר היום

 

עד מתי שבוע הספר?

 

כנראה שמי שאוהב ספרות, אין לו כבר מה לחפש בשבוע הספר. פעם היו שם הרבה מציאות, היום ניתן לראות שם את מה שאתה רואה בכל השנה, רק במרוכז, כשמסביב קקופוניה מושלמת, מערכת כריזה שמביאה לך את הסעיף וכל מיני דוכנים שאין לך מושג איך הם הגיעו לשם בכלל.

 

למעשה, שבוע הספר בשביל הספרים הוא בדיוק מה ששוק האוכל בשביל הטעמים. כנראה שאין ברירה וגם מכאן צריך לבצע התנתקות. אולי עורך ראשי כלשהו (מנחם פרי תפור לתפקיד) יכריז שהספרייה שלו פורשת מכל הקרנבל המעליב, האנטי ספרותי והנוירוטי הזה ותבצע שבוע ספר משלה? רק אל תתפלאו אם תוך כמה שנים כבר לא תראו שם בכלל ספרים.

 

תינוק נולד?

 

סוגיית הילד המאומץ הפכה מעניין משפטי עקרוני לקרקס של סלבריטאים. לא ברור למה ציפי משהיד עוד לא הביעה דעתה בנושא, אבל גם זה יגיע.

 

התקשורת מעוניינת יותר בדעתם של צופית גרנט או נניח שלומי שבת, מאשר דעות מקצועיות. למעשה, רק ראש הממשלה לא התבטא בעניין, והוא דווקא מומחה להתנתקויות, אבל הכי משונה הוא שבערוץ 2 לא הרימו את הכפפה, ופצחו ביום שידורים מיוחד לקראת ההכרעה, עם כתבות צבע, פרשנויות, חבילות של חיתולים לאימא שכן תזכה בו, והכי חשוב, פנייה לקהל הרחב לשלוח אס.אמ.אס, אם אתה בעד האימא הביולוגית שלח 1, אם אתה בעד האימא המאמצת שלח 2.

 

מתקפת הנינטים

 

מנתוני הוועדה הישראלית למדרוג עולה כי נמשכת מגמת הירידה של "כוכב נולד". בשבוע האחרון השיגה התוכנית רייטינג של 16.4% בקרב משקי הבית היהודיים (מכובד, אבל לא בסטנדרטים שהיא עצמה הציבה), ולא הצליחה להיכנס לעשירייה הפותחת.

 

אפשר לנמק את הדעיכה במזג האוויר הלח המקשה על הזפזופ, בשינויים דמוגרפיים עונתיים או בסטיית תקן, אבל הסיבה המהותית כנראה היא שכל הסאגה הזו כבר עלתה על גדותיה, וגם קצת על העצבים. לא מדובר באמת בבחירה של כוכב, אלא בסוללה של צעירים חמושים במערכת יחצ"נות יעילה, שמתפזרים על הפריים טיים, על המקומונים ועל חיינו.

 

זה הגיע למצב אבסורדי שכבר לא משנה כל-כך מי יזכה. שי גבסו הרי לא זכה והוא לא פחות מצליח מנינט, וגם שירי מימון מגישה ב"אקזיט". רק שהפעם יהיה מדובר בהרבה יותר משלושה מועמדים שקריירתם הבידורית תרופד בשושנים למשך השנה-שנתיים הקרובות. הפעם זו כבר מתקפה, ולא בטוח שנצא ממנה בריאים ושלמים.

 

דונט בי הֵוִי - אורי לוי

 

ערוץ 1 ממשיך לשדר כדורגל כאילו אין מחר, ובעיקר, כאילו היום הוא אתמול. לפעמים נדמה כי השידור הלווייני נכפה עליהם כמו גזירה משמיים, ואם היו יכולים היו משדרים תמונות סטילס נעות ממצלמת פוקט לצד וויס הובר באיכות שידור של ימק"א המיתולוגי.

 

אבל אוהדי הכדורגל, מהסוג המרתוני, הנאמן, יכולים לסלוח על הרבה: על המצועצעות וחיוכי המצלמה המוגזמים של בוני גינזבורג, על הקוריוז שלא תופס של אירוח דוקטור מיכל גוטווירט, על הפרשנות התמוהה של דני נוימן עם תובנות של "כפי שרואים שוויץ עושה חילוף, גייגא מחליף את יאקין".

 

כאמור, על הכל אפשר לסלוח, אבל ריבונו של עולם, עד מתי אורי לוי יעביר את השידור למגרש והמצלמה תיתקע זמן רב על מבטו המפציר, המתחנן? כמה זמן הוא עוד יגיד "ועתה נעבור לחסויות" והחסויות לא יגיעו?