שיר השכונה

התכנים הפוגעים והמלים הגסות לא מונעים מ"תזיזי ת'ישבן" של "הישראלים", עם ההפקה המוסיקלית המצוינת, להיות אלבום אידיאלי לקיץ

'תזיזי ת'ישבן', אלבום הבכורה של 'הישראלים', הצמד גלעד מסאמי ואמיתי צברי, ממלא אחר הציפיות שעוררו 'המורה', 'ריקוד השורטי ביגי' ו'שיר הנושא' ששוגרו לרדיו ולערוץ המוסיקה: "יש היפ-הופ חדש מהמזרח/ ואת הסטייל הזה... אף אחד לא ייקח".

 

הנוסחה פשוטה. הכלאה בין היפ-הופ, הז'אנר הלוהט בזירת הפופ המקומית, עם הצליל הים-תיכוני המזרחי הרווח. התוצאה מבריקה. שורטי (צברי) וביגי (מסאמי). ילידי ראש העין, לא מסתפקים באימוץ תבניות ותכנים מצ'ואיסטים, סקסיסטיים וטווסיים של הראפ ("אני שחור, אני קשוח, סבלתי מקיפוח", או "בנות צורחות, נאנחות, שולט בכל התנוחות") ובציטוטים והשפעות מזוהר ארגוב ועד שבק ס', מהתרנגולים (מה ההבדל בין "מסובבת את התחת", "לובשת כבר את זה" או "תגידי עין...", ל"תנענעי ת'תחת" ו"נעשית כוסית, רוצה בטוס..."?) ועד אתניקס.

 

יש להם תוספות ייחודיות. ח' וע' מוטעמים ומודגשים, והומור מפולפל, שמצדיק בלהגנות, בשובניזם הבוטה ובערסיות המחוצפת שלו את השם 'הישראלים'. הם פה לגבר הישראלי המצוי (והבזוי), ביחס לנשים ובאמירות על החיים. על פוליטיקה, חברה וחינוך ("החיים הם בית-ספר, גדלנו בשכונה"), על הסיכסוך ('מחבל מתאבד' מזווית ישראלית), נגד סמים ('לא מרים ידיים') ונגד המצב ('עד מתי' הנהדר, היפ-הופ שכולו תפילה).

 

אמנם חסרה המדבקה המתבקשת, שתזהיר את הצרכן מפני תכנים פוגעים ומלים גסות, אבל אי-אפשר לקחת מהם את הכתיבה המיומנת, המדוייקת והקולחת, את עמדת המוצא המשעשעת, וגם את ההפקה המוסיקלית המצוינת, האנרגטית, המגוונת והמעודכנת, שמקיימת את המשפט: "הישראלים זו תופעה מתפשטת אז תרימו את הווליום כי המוסיקה כובשת".

 

אלבום אידיאלי לקיץ.