שיתוף הקבצים החוקי עולה מדרגה

בעקבות הצלחת אתרי המוזיקה החוקיים כמו iTunes, חברות מקוונות מאמצות בהדרגה יכולות של תוכנות שיתוף קבצים, במטרה להיות יותר אטרקטיביות למשתמשים, שלא בהכרח מתרשמים

לאחר חמש שנים של מלחמות, בשורת הטכנולוגיה החדשה מחלחלת ביתר שאת גם לתעשיית המוזיקה, שמתחילה, מצידה, להתמודד עם תוכנות שיתוף הקבצים בדרכים חדשות ומרעננות. שלא במפתיע, כמה מהרעיונות האלה כוללים תכונות שהועתקו מהתוכנות שאותן התעשייה מנסה למגר.

 

טד כהן, סגן נשיא בכיר לפיתוח דיגיטלי והפצה ב-EMI, אחת מחברות המוזיקה הגדולות בעולם, אמר עוד ב-2002 כי על תעשיית המוזיקה לאמץ את מודל ה'עמית לעמית' (P2P), עליו מתבססות תוכנות שיתוף הקבצים. על פי הרעיון 'החדשני' שלו, גם כאשר גולשים מעתיקים קבצים זה ממחשבו של זה, האמנים והחברות יכולים להרוויח. עם זאת, שאר חברות המוזיקה עשו מאז צעדים קטנים ומהוססים ואיפשרו לחנויות מוזיקה כמו iTunes להציע להורדה את הקטלוג המוזיקלי שלהן עבור תשלום.

 

המגבלה: לשמוע אבל לא להוריד

 

בינתיים, רשתות שיתוף קבצים חוקיות, הכוללות מגנון לתשלום, קורצות בעיקר לחברות קטנות שמפעילות שירותי מוזיקה מקוונים, השואפות להוסיף לשירותים אלה יכולות שעד כה היו נחלתן של תוכנות שיתוף הקבצים, תוך שמירה על חוקי זכויות היוצרים. הניסיון הזה יוצר שעטנז מעניין, שמתבטא בסטארט אפים דוגמת Mercora מסנטה מוניקה, המציע למשתמשיו להקשיב לשירים שנמצאים על מחשבים של משתמשים אחרים.

 

התוכנה של Mercora הופכת כל אחד מהמשתמשים לתחנת רדיו אינטרנטית, שמאפשרת לשמוע אבל לא להוריד. התוכנה גם מרכיבה את רשימות השירים שישמעו המאזינים, והיא עושה זאת בהתאם להנחיות הקונגרס האמריקאי. אסור, למשל, להשמיע קטעים של אותו אמן ברציפות ואסור לפרסם את רשימת השידור מראש - שמא יבואו מאזינים ערמומיים עם טייפ סלילים ויקליטו שיר מסוים. החברה בת החודשיים נותנת כרגע את שירותיה בחינם, אבל בעתיד היא מתכוונת לגבות מהמשתמשים הכבדים סכום קטן לכיסוי תשלומי התמלוגים.

 

Wippit הולכת צעד קדימה

 

ההבנה שעצם החשיפה למוזיקה חדשה ולא מוכרת היא אחת האטרקציות העיקריות של שירותי שיתוף הקבצים מנחה גם את חברת MusicMatch. החברה מתכננת שירות חדש, שיאפשר למנויים להאזין דרך שרתיה לכמה שירים שיבקשו תמורת 10 דולר לחודש. המנויים יוכלו לשתף את חבריהם בשירים, אבל אם אותם גולשים ירצו לשמוע שיר יותר משלוש פעמים, הם יתבקשו לשלם.

 

חברה שהלכה צעד אחד קדימה היא Wippit, שירות הורדת מוזיקה מבריטניה. עבור כ-90 דולר לשנה או 23 דולרים בחודש, יכולים מנויים להוריד כמה קבצים שירצו מ-Wippit באמצעות טכנולוגיית שיתוף קבצים, שאינה מונעת העתקה והעברה של השירים. מתוך כ-200 ספקי התכנים של Wippit, הרוב הן חברות עצמאיות (אינדי), אך ניתן להוריד גם שירים של שתיים מחברות המזויקה הגדולות בעולם: EMI, שמחזיקה במגוון אמנים, החל מהאבנים המתגלגלות ועד Coldplay, וברטלסמן (BMG).

 

שירותי ההורדות החוקיים עומדים לאחרונה במרכז התחרות בין העיתונים בבריטניה. לאחרונה שהעיתון סאן השיק מבצע קידום מכירות ובמסגרתו חילק הורדות חינם משירות נאפסטר 2.0, ה-Evening Standard חתם על הסכם דומה עם Wippit, המאפשר לכל קורא שקנה שני עיתונים של העיתום במשך שבוע להוריד 50 שירים חוקיים חינם.

 

iMesh תציג: שיתוף קבצים חוקי

 

גם לחברת שיתוף הקבצים iMesh, שהתחייבה לאחרונה לפצות את התאחדות חברות המוזיקה בארה"ב (RIAA) בסכום של 4.1 מיליון דולר בגין הפרת זכויות יוצרים, יש תוכניות דומות. החברה כבר הודיעה כי היא עומדת לשתף פעולה עם חברות התקליטים, ומומחים מהמרים שהתכונה העיקרית שלה תהיה תוכנה שמגבילה את המשתמשים להורדת שירים מותרים בלבד. טכנולוגיה כזאת כבר נמצאת בשימושן של כמה חברות, כולל Snocap של שון פאנינג, יוצר נאפסטר. צעד כזה צפוי להקטין מאוד את ההיצע ב-iMesh ועדיין לא ברור כיצד מתכוונים בחברה להתמודד עם התחרות.

 

בעוד תעשיית המוזיקה מאמצת אל חיקה את יתרונות ה-P2P, מתכנני מערכות שיתוף הקבצים עושים הכל כדי להתחמק ממגעים מיותרים עם עורכי הדין של התעשייה. ברור שקאזה, בגלל גודלה, מושכת את רוב האש, ואכן - מאז ספטמבר האחרון, כשאוהדיה החלו לספוג תביעות אישיות מה-RIAA, איבדה קאזה שני מיליון משתמשים והיא נמצאת בנסיגה גדולה.

 

משתפי הקבצים עוברים הלאה

 

אבל משתפי הקבצים, מסתבר, לא מתים, הם רק עוברים למקומות אחרים, והתביעות של ה-RIAA הן לא הסיבה היחידה לכך. לא מעט חברות שותלות קבצים מזויפים בקאזה בניסיון לקלקל את חוויית ההורדה, שלא לדבר על הפופ אפים והפרסומות שהתוכנה מצטיינת בהם. "כל אלה אכן הקטינו את מספר המשתמשים בקאזה, אבל לא את כמויות הורדת הקבצים", אומר לי ג'פה, נשיא Altnet, חברה להפצת תוכן דיגיטלי. לדבריו, הנוטשים מעדיפים באופן טבעי שירותי שיתוף קבצים יותר דיסקרטיים וחמקמקים - כאלה שיכולים לעבור בקלות מתחת לראדר של RIAA.

 

וכאלה, כך נראה, צומחים עכשיו תחת כל עץ רענן. שיתוף קבצים מתבצע באתרי FTP, בקבוצות דיון, בחדרי צ'ט, ב-IRC וברשתות ארגוניות או פרטיות. רשתות דוגמת Direct connect, שמשמשת בעיקר סטודנטים אמריקאים וכוללת כ-300 אלף משתמשים, מתבססות על שיתוף בין אנשים שעליהם המשתמש החליט לסמוך.

 

למתחרות הגדולות של קאזה, למשל eDonkey ו-Bittorrent, יש יתרון עליה לא רק בגלל הסטטיסטיקה, שקובעת כי רוב התביעות שהגישה RIAA היו נגד משתמשי קאזה. ל- eDonkey יש היום 2.2 מיליון משתמשים, מספר מספיק גבוה כדי למשוך תביעות, אבל ההגנה שלה מפני קבצים מזויפים או וירוסים הרבה יותר טובה, ואחוז העברות הקבצים המוצלחות אצלה גבוה יותר משל קאזה. על כך מעיד מרק מורגנשטרן, בכיר בחברה שמתמחה בהצפת קאזה ותואמותיה בקבצים מזויפים.

 

אלמנט חשוב נוסף שמתחרותיה של קאזה מציעות הוא ניטרול של אופציית ה-remote browse, שמאפשרת למשתמשים לחפור בספריות של אחרים. אופציה נחמדה, אמנם, אבל קל יותר לוותר עליה אם זוכרים שהיא מאפשרת לכלבי הגישוש של ה-RIAA לדעת בדיוק כמה קבצים אתם מציעים להורדה.