רע"ן איתור נעדרים: אופטימית בפרשת רון ארד

אלוף משנה צילה נוימן, הפורשת מתפקידה לאחר 10 שנים, סבורה שבקרוב יחודש שיתוף הפעולה עם מצרים, בניסיון לאתר 18 חללי צה"ל שמקום קבורתם לא נודע; מספרת על העבודה הקשה בפרשת שלושת החיילים שנחטפו בלבנון: "עד שלא ראיתי את הארונות נוחתים בארץ, לא נשמתי לרווחה" ומודה שבקשר לחייל הנעדר גיא חבר, אין לצה"ל קצה חוט. ראיון פרישה

"הייתי במשך שנים בקשר טוב עם בתיה ארד, ראיתי את הכאב האדיר שלה. ולמרות הכל, אני אופטימית וחושבת שהסוגיה הזאת תיפתר", כך אומרת ל-ynet אלוף משנה צילה נוימן, ראש ענף איתור נעדרים (אית"ן) בצה"ל, הפורשת מצה"ל.

 

בימים אלה, לאחר עשר שנים בראש הענף לאיתור נעדרים של צה"ל, פושטת אל"מ נוימן מדים. מהמתח הבלתי פוסק, ממאות חלקי הפאזל שהיא ואנשיה מנסים להרכיב מדי יום, מדי שעה, בניסיון לפענח את גורלו של כל אחד מ-224 חללי צה"ל שמקום קבורתם לא נודע, היא מתחילה להתרגל לשקט של ביתה בשדה ורבורג, ליד כפר סבא.

 

בזמן שירותה נמצא מקום קבורתם של 44 חללים. היא טיפלה גם בפרשת החיילים השבויים, אבל משאירה אחריה חמש פרשות מפורסמות ללא פתרון נראה לעין - רון ארד, גיא חבר ושלושת נעדרי קרב סולטן יעקב. "היחידה הוקמה בעיקר לטיפול בשעת חירום, ונמצאים בה מומחים מכל הדצספלינות, עורכי דין, היסטוריונים, גיאולוגים, פיזקאים. כל אלה עוסקים גם כעת בנעדרים כיום, אין נעדר, שלא פועל צוות בעניינו".

 

נוימן ראתה כמעט הכל, כמו חקירות במבוי סתום, שנפתרו פתאום בזכות פיסת מידע קטנטנה, למשל פרשה של טייס שנטש את מטוסו בשנת 48', ונטמן כאלמוני, פוענחה לאחר שהתברר ששינה את שמו ולכן איש לא ידע את זהותו. "אם הייתי יכולה", היא אומרת, "הלוואי שלא היו בכלל נעדרים. אבל לצערי לא כך המצב ויש לנו נעדרים שכנראה שלעולם לא נדע היכן נקברו. למשל, חייל שנפל מכלי שייט ללב ים, הסיכוי לאתר את גופתו אפסי. אין לנו הרבה כאלה, אבל מדובר בכמה מקרים שהסיכויים לפענח אותם קלושים".

 

אחת הבעיות הרגישות: 18 הנעדרים בחזית המצרית

 

אחד החששות הגדולים ביותר ביחידה הוא ליצור ציפיות שווא בקרב משפחות החללים. "אנו נוהגים לעדכן את המשפחות אחת לתקופה, לספר להם מה עשינו. אבל נזהרים מאוד מליצור ציפיות שאחר כך יהפכו לאכזבות קשות".

 

גם לשאלה האם בקרוב נתבשר על כמה פיענוחים, עונה נוימן בזהירות. "יש בהחלט התקדמות עם כמה אירועים, חשוב שהציבור ידע שצה"ל עושה הכל, אבל הכל כדי לפתור את כל המקרים, 44 ההצלחות שהיו בתקופתי הם דלק מניע לכולנו".

 

אחת הסוגיות הרגישות המטופלת היא 18 הנופלים בחזית המצרית, שבצה"ל מוגדרים כחללים שמקום קבורתם לא נודע. המצב המדיני משפיע על הפתיחות של המצרים לאפשר לצה"ל לערוך בדיקות וסריקות באזורם, אבל נוימן מקווה לפתרון קרוב: "אני מקווה שהעבודות באזור יחודשו, אם נקבל גישה ושיתוף פעולה, זה בהחלט יוביל לפתרונות נוספים".

 

פרשת הנווט הנעדר רון ארד לא נמצאת רק בענף לאיתור נעדרים, אלא מטופלת על ידי גורמים רבים. היא מזדהה עם המשפחה. "כל נעדר זה חיים קשים מאוד למשפחה, תסכול. הייתי במשך שנים בקשר טוב עם בתיה ארד, ראיתי את הכאב שלה, כאב אדיר שלא יודעים אם הילד חי או מת, איך מתייחסים אליו והמדינה עושה כל כך הרבה ולא יוצא מזה כלום. למרות הכל, אני אופטימית, חושבת שהסוגיה הזאת תיפתר".

 

בפרשת החייל הנעדר, גיא חבר, לא מצליחה נוימן להסיר את מעטה הערפל: "כל האפשרויות בנוגע לנסיבות להיעלמותו עדיין נבחנות, הכל פתוח. לא יודעים כלום, אין קצה חוט".

 

נוימן ואנשיה היו מעורבים גם בפרשה שלושת החיילים החטופים, בני אברהם, עדי אביטן ועומאר סוועד. "באותו בוקר שקיבלתי את הידיעה על החטיפה, הייתי בביקור בבסיס של הבן שלי ברמת הגולן", נזכרת נוימן. "מיד התחלנו לאסוף נתונים, כל דבר שייתן לנו מידע על מה שקרה שם. כבר בהתחלה היה די ברור ששלושתם נהרגו".

 

"3 שנים הייתי שאובה לתוך המקרה הזה, 24 שעות ביממה, עם המשפחות מצד אחד ועם כל משפט של שייח נסראללה בטלוויזיה. עד שלא ראיתי את הארונות נוחתים בארץ, לא נשמתי לרווחה, ידעתי שבמזרח התיכון המטורף שלנו, הכל יכול לקרות".

 

נוימן מגלה שגם בעת שני פיצוצי הנגמ"שים בעזה, בה נהרגו 11 חיילים, פעלה היחידה. "אני לא יכולה לפרט מה שעשינו, אבל בשני המקרים התיק סגור וזה מה שחשוב".

 

בקרוב יעלה ברשת אתר אינטרנט מיוחד של אית"ן שהוכן במשך כ-3 שנים, ויגולל את סיפוריהם של כל חללי צה"ל שמקום קבורתם לא נודע. "הציבור יקבל את כל מה שאנו יודעים בוודאות ויוכל לסייע, אולי לתת קצה חוט שיוביל לפתרון התעלומה".