לפני כשנה הבעתי דעה חצופה, שהביאה כמה אנשים מכובדים בתכלית להתקשר אלי ולהביע את מחאתם, על שאני מעז לכתוב ספקולציות במדור מחשבים. נושא המחאה היה טיעון שוביניסטי שלי בנוגע לאינטל והעתיד של מעבדים למיחשוב אישי.
כתבתי, שלאור העובדה לכאורה, שכל ההצלחות האחרונות של אינטל בעיצוב מעבדים נבעו מעבודה שנעשתה בישראל (הבניאס, הדותן ומה שיבוא בעקבותיהם), ומאחר וצוות הפיתוח של Prescott נכשל בעליל, טוב תעשה החברה אם תעביר לישראל את כל הנושא של המשך פיתוח ארכיטקטורת IA32.
המחאות הגיעו מכל עבר, אפילו מאינטל ישראל (שיצאה טוב בפרשנות שלי לעובדות) - ובמיוחד חטפתי על הראש מהמומחים, שהסבירו לי עד כמה אני לא מבין באלף-בית של ניהול מותג מסדר גודל של פנטיום. התגוננתי כמיטב יכולתי וטענתי, שאני באמת לא מבין כלום במותגים (הילדים שלי יכולים להסביר לכם עד כמה אני חסר תקנה בנושא הזה), אבל לטכנולוגיה יש מנהג משונה להכתיב את סדר היום.
מאחר וטכנולוגיה עילית אינה משהו שאפשר לנפח בקלות, אזי גם אחרי שהבלון מתפוצץ היא זו שתישאר כערך עמיד. ואם הטכנולוגיה מראה בצורה ברורה שדרך א' עדיפה על דרך ב' (במקרה הזה הארכיטקטורה של פנטיום-M עדיפה על הארכיטקטורה של פרסקוט), אחרי שישקטו הרוחות, המנוצחים יקומו מהקרשים והמנצחים ימחקו את החיוך השחצני מהפנים, השיירה תמשיך בדרך א'.
הגדרות לא רלוונטיות למרבית האוכלוסיה
החודש עשתה אינטל תפנית דרמטית באסטרטגיה העסקית שלה, תפנית שבהחלט אפשר למצוא את שורשיה באותם אירועים שגרמו לי להביע דעה חצופה לפני שנה. המנכ"ל העתידי, פול אוטליני, הכריז על שינוי מבני בהנהלת החברה ומעבר ממבנה ממוקד טכנולוגיה למבנה ממוקד שיווק.
בעבר החטיבות השונות של אינטל היו מאופיינות על ידי המוצרים שהן מתכננות ובונות - מעבדים וערכות שבבים ל-PC, מעבדים וערכות שבבים טלפוניה, מעבדים וערכות שבבים לאביזרי כף יד וכדומה.
כל חטיבה הייתה מגובשת סביב טכנולוגיה ספציפית והאנשים שיודעים איך להפיק ממנה את המוצרים הטובים ביותר. הכוהנים הגדולים של אינטל היו המהנדסים והחזון שהם ראו באורים ובתומים שלהם היה "מהר יותר, חזק יותר, קטן יותר". למה מהר יותר זה טוב יותר, הם לא טרחו להסביר – כפי שהם המשיכו להגדיר את העוצמה במונחים שאינם רלוונטיים ל-95 אחוז מהאוכלוסייה.
אני לא רוצה להמעיט מערכם כמהנדסים מעולים, אבל להסתכל על העולם דרך "תקציב הטרנזיסטורים" והמשוואות שמתארות איך הארכת ה-Pipeline אמורה להוסיף כך וכך למהירות השעון, זה מתכון בטוח לדיסוננס קוגניטיבי בהבנת השוק.
דגש על הלקוח
במבנה החדש של אינטל הדגש יהיה על הלקוח, במבט מקיף מ-360 מעלות, ועל מכלול הטכנולוגיות שמשרתות אותו. הגדרות מגזרי השוק די פשוטות: הלקוח הנייד, המיחשוב הארגוני, המיחשוב הביתי ושני נושאים נישתיים, שאולי בעתיד יוכלו לתפוס את מקומם לצד שלושת המוליכים.
הלקוח הנייד, למשל, הוא צרכן של שש טכנולוגיות שונות: מעבדים למחשבים ניידים, מעבדים למחשבי כף יד ולטלפונים סלולריים, אביזרי תקשורת Wi-Fi, Bluetooth וטלפוניה סלולרית, וכדומה.
במבנה החדש האחריות על מילוי כל דרישותיו הדיגיטליות של הלקוח הנייד מרוכזת בחטיבה אחת, שבראשה שני מנהלים: ישראלי (דדי פרלמוטר) ואמריקני. מאחר ואינטל מאמינה שמיחשוב אישי הוא מיחשוב נייד, האחריות על המשך פיתוח ארכיטקטורת IA32 תיפול בחלקה על חטיבת המיחשוב הנייד. כך, לא רק שההצעה השוביניסטית שלי קורמת עור וגידים, היא אפילו ממריאה למחוזות שלא העזתי לשער.
הישראלים מצטיינים גם בשיווק
מה שהכי משונה בסיפור הוא, שהישראלים של אינטל היו ידועים תמיד כ"פותרי בעיות הנדסיות", לא מומחים לאסטרטגיות שיווקיות. אינטל שלחה לישראל בעיות הנדסיות שאינן דורשות מעורבות פעילה באתגרי השיווק. החל בפיתוח המעבד המתמטי הראשון שלה, 287 (ולפניו פיתוח גירסת 8088 הזולה למעבד 286, הגירסה ששימשה את IBM ב-PC הראשון), דרך ניסיון להציל את מעבד ה-RISC הראשון שלה, 860i, וכלה בהוספת מנוע MMX לפנטיום.
הראייה השיווקית, כך האמינו כולם, דורשת מבנה מנטלי של איש העולם הגדול עם תואר MBA מאוניברסיטה אמריקנית, לא של מהנדס חיפאי שהולך לישון בסוף מבט לחדשות. פתאום הכל מתהפך.
המהנדסים מחיפה מתגלים כמי שיודעים להגדיר כיוונים אסטרטגיים במונחים של שוק - עיין ערך "סנטרינו" - בעוד מומחי המכירות האמריקנים דוהרים במהירות מלאה לתוך קיר בטון (הדימוי הוא של קרייג בארט, כאשר הסביר מדוע אינטל התמקדה בהעלאת מהירות השעון תוך התעלמות מסימנים מוקדמים, שהמהלך יתקע ב"מחסום החום").
באינטל האמריקנית כבר רוחשות השפתיים על ה"השתלטות הישראלית" המתבטאת בכך, שאפשר למצוא מנהלים ישראליים בכל צומת קבלת החלטות טכנולוגיות. עכשיו מתווספת לרחישה תדהמה על התפקיד החדש של ישראלים בשיווק הטכנולוגיות.
לכבוש את שוק הסלולר
רחישה מסוג שונה מבעבעת במרכז הפיתוח של אינטל בפתח תקווה. שם גברו החששות שהחיפאים מתכוונים להכניס אותם ללחץ בהחלט לא מתון, כדי שהם, העוסקים בפיתוח מעבדים לטלפוניה סלולרית, יספקו הצלחות דומות לסנטרינו.
כזכור, הפעילות בפתח תקווה היא רכישה שעשתה אינטל בשיא הבועה, כששילמה מחיר מפולפל עבור מה שהייתה אז DSP/C. חמש שנים מאוחר יותר ההשקעה טרם הוכיחה את עצמה מבחינה עסקית ואחד האתגרים הראשונים של פרלמוטר הוא למצוא סינרגיה בין הפעילות בשוק הסלולרי לפעילות בשוק המחשבים האישיים והרשתות האלחוטיות.
אינטל הגיעה די מאוחר לתחום מעבדי הסלולר וכדי להצליח עליה לכבוש נתחי שוק ממתחרים חזקים על ידי מציאת סינרגיה כזאת. פול אוטליני משוכנע שהישראלים "שלו" מסוגלים לבוא עם הרעיונות הנכונים - ואנו מחזיקים להם אצבעות, כי זה לא הולך להיות פשוט.