פיאט מולטיפלה - ההתפכחות

המראה המקורי ומעורר המחלוקת של פיאט מולטיפלה עבר במכון יופי, לטובת עידון וניסיון חזרה לחיק הקונצנזוס. האם בדרך גם לקחו ממנה את האופי המיוחד?

המולטיפלה, אולי המכונית המוצלחת ביותר מבחינה רעיונית שיצאה את שערי פיאט-איטליה, מסמלת מבחינות רבות את המשבר אליו נקלעה פיאט. עם אותה מולטיפלה שכה אהבנו מהרגע הראשון, שגתה פיאט לחלוטין בהערכת שוק המיניוואנים הקומפקטיים. האיטלקים התייחסו אליו כמוצר נישה זניח, בעוד שרנו ביססה את הצלחתה הנוכחית על אותה קטגוריה ממש.

 

כאשר כבר פרחה הקטגוריה בעולם הרכב, נותרה פיאט עם מבחר זעום של מנועים ותיבות הילוכים. פיאט תכננה מראש להשתמש בארכיטקטורה הייחודית של המולטיפלה עבור כלים עתידיים נוספים בארסנל וכך לחסוך הוצאות, אלא שאיחוד הכוחות (לשעבר) עם ג'נרל מוטורס מנע זאת, והטכנולוגיה שפותחה בעמל וכסף רב, לא נוצלה כלל. ותאמינו לנו, זו רק רשימה חלקית. 

 

אלא שבד בבד, איש לא נשאר אדיש לעיצוב המקורי והמחויך, שנראה עד עתה כשייך יותר למכונית תצוגה שלעולם לא תגיע לכביש. הכוונה ב"לא אדיש", כדאי לדייק, הייתה שמספר המתאהבים בה מהרגע הראשון, היה דומה לאלה שתיעבו את המראה המוזר. אנחנו תמיד חשבנו שזה טוב, ומייצר בידול. פיאט הניחה שזה פוגע לה במכירות, והחליטה לעשות מעשה.

 

המעשה היה ניתוח פלסטי חסר רחמים, שבסופו אמורה הייתה להתגלות מכונית קלה יותר לעיכול. וזה אכן מה שיצא תחת ידם של האיטלקים. המולטיפלה אכן נראית שגרתית יותר, כמעט-מסחרית. זה לא גרם לנו אושר, אבל לא יכולנו להתאפק. אז לקחנו אותה לנסיעת בכורה מקומית.

 

מה עשיתם?

 

החרטום החדש של המולטיפלה הביא עמו תוספת של 9.5 ס"מ בממד האורך. אלא שהרבה יותר חשוב, החזית האופיינית, מודולרית-צעצועית-מעוותת למראה, קיבלה במובנים רבים את החזית המשפחתית של המותג. הן יחידות התאורה, הן קווי המתאר. במקביל, וכמעט מבלי לפגוע בצללית, עודכנו גם האחוריים עם פגוש ויחידות תאורה חדשות. זה מותיר את ה"מיניוואן לשישה" עם מידת אורך צנועה (409.5 ס"מ), וכמובן רוחב מרשים - 187 ס"מ. אחרת, איך ישבו שלושה מלפנים, זה לצד זה?

 

לשמחתנו, השינוי שעבר על תא הנוסעים משמעותי פחות. האיכות שופרה, על חשבון הייחודיות, עם מעבר לחלקי פלסטיק סטנדרטיים, במקום אלה "מצופי-אריג" ששכנו מאחורי ההגה. לוח המחוונים נותר דומה, אך מחשב הדרך שבו שודרג. סוף סוף יש גם כיסוי הולם לתא המטען, וניתן לפתוח את הדלת האחורית מבחוץ, באמצעות מתג חשמלי.

 

אלא שללא בחירות מוזרות, כנראה שאי אפשר. אחרת, איך תסבירו מתגי כיוון מראות על התקרה, באזור מראת הפנים? לעומת זאת, את מיקום בלם היד מצד שמאל אנחנו מבינים, ומסוגלים להעריך את ניצול חלל הפנים המצוין, שמאפשר את אותו סידור של שלושה-פלוס-שלושה. שבע שנים לאחר לידתה של המולטיפלה, מסתבר שהרעיון בכלל לא רע - גם הונדה הגאה החליטה לאמץ אותו ב-FR-V.

 

איך עושים את זה, מאפשרים מרחב מחייה נדיב ומותירים גם נפח הטענה נאה של 430 ליטר? תכנון קפדני-מצוין, כולל בורר הילוכים הממוקם גבוה וקרוב ליד, בלם יד ששוכן משמאל למושב, ידיות אחיזה שהוגבהו לדופן החלון, שפע תאי כפפות על הקונסולה, מושבים אחוריים (ומרכזי לפנים) שניתנים לקיפול נפרד או פירוק. חבל רק שלא ניתן להסיט אותם, ומצער לגלות שאין משענות ראש מאחור, וצמד כריות אוויר בלבד שומר על חיינו.

 

בתנועה

 

בחרטום המולטיפלה אותה לקחנו למבחן ממשיך לפעום מנוע ה-1.6 ליטר הוותיק של פיאט, שמייצר הספק מרבי צנוע של 103 כ"ס. הוא אמנם עבר עדכונים קלים הנוגעים לעמידה בתקני זיהום וצריכת דלק, כולל שיפור מערכות אלקטרוניות, אך השינוי אינו מורגש בפעולה. קצת מצחיק לגלות כי בפיאט מכנים את המנוע הזה בשם טורק (מומנט), במיוחד שהתחשב בזמינות כוח שכמעט אינה קיימת. לא רק נתון של 14.8 קג"מ מרביים ב-4,000 סל"ד, אלא לכל אורך טווח הפעולה.

 

כך שגם אם רותמים את המנוע הזה לתיבה ידנית עם יחסי העברה קצרים (פעולת בורר בינונית), הוא לא ממש משכנע. הוא רועש, מתאמץ, ומתקשה לא פעם להזיז את המרכב מהמקום. רק כאשר נועצים בו דורבנות, ומתעקשים למשוך אותו לתחומי סל"ד לא-ממש-חברותיים, הופכת התנועה לנמרצת בסגנון איטליה-של-פעם. לנו לפחות, אין כל ספק. בחירה במנוע טורבו דיזל בעל שרירים נראית טובה הרבה יותר, כל עוד אין מנוע בנזין מעודן ומודרני יותר בסביבה. לעומת זאת, צריכת הדלק סבירה לגמרי - 8.5 ק"מ לליטר בתנאי המבחן.

  

בכל הנוגע לצד הדינמי, מהנקודות החזקות של המולטיפלה מאז ומעולם, אפשר להירגע. יחד עם מתיחת הפנים נערך גם מקצה שיפורים-שינויים למתלה הקדמי ומערכת ההיגוי, כולל שינויי גיאומטריה קלים, אך התוצאה משביעת רצון.

 

התגובה לפעולת ההגה (לא נעים במיוחד לאחיזה) מהירה יחסית, גם אם הוא מעט קל ועצבני ביחס לעבר. יחס ההעברה מהיר למדי, ומביא את הנהג באופן כמעט-טבעי לנהיגה נמרצת יחסית למיניוואן משפחתי. מצד שני, כאשר זה קורה, איש לא ממש סובל. זוויות הגלגול עדיין שטוחות יחסית, ריסון תנודות הגוף על אספלט לא חלק מרשים מאד.

 

ואולי הכי חשוב, נוחות הנסיעה שהייתה ברמה נמוכה יחסית למתחרים, שופרה במפורש. המולטיפלה עדיין מציעה נוקשות יחסית בעיר, אך בכביש הבין עירוני הופכת הנסיעה לנעימה ומרוככת היטב.

 

לא איבד את הקסם

 

אם הצלחתה של מכונית הייתה פועל יוצא של התלהבות עיתונות הרכב, הייתה המולטיפלה הופכת לאחת המכוניות הנמכרות אי פעם. זה לא קרה. למעשה, נתוני המכירות באירופה מוכיחים כי אפילו היומרות הצנועות-יחסית של פיאט לא התממשו. מצד שני, מדובר בכל זאת במכונית שימושית מאד, נוחה למדי, עם יכולת דינמית כלל לא רעה ובעיקר הרבה אופי וקסם.

 

אלא שגם הקסם הגדול של המולטיפלה לא יצליח להתגבר על מחסור בתיבה אוטומטית, ההכרחית בארץ והמתבקשת בסוג זה של רכב. בעיקר כאשר יתרון המחיר שהיה בעבר מול המתחרים, נעלם לחלוטין. היבואן יכול אמנם לטעון שתמורת 153,000 שקל מדובר במיניוואן הזול בארץ עם יותר מחמישה מושבים, אבל זה לא ממש יעזור לו.

 

מבלי להיכנס לשאלת ה"מי-צריך-שישה-מושבים", ולא רוכש מיניוואן גדול, שימו טוב-טוב לב לנתון הבא. לפני שנתיים היה המולטיפלה זול בכ-15,000 שקלים מרנו סניק, עם חמישה מקומות ישיבה ותיבה אוטומטית. היום הוא יקר בכ-10,000 שקלים, עדיין עם תיבה ידנית. זה לא רק כל הסיפור, זה גם מבטא כמה סיכויי הצלחה יש למולטיפלה בארץ, למרות אהדת-אמת של עיתונות הרכב.