גבעת תיתורה - סיפור של הצלחה

אולי בגלל 1 באפריל יהיה מי שיחשוד שהסיפור שלהלן אינו אמיתי, אבל אנחנו מבטיחים שכן: תושבים נמרצים ומעשיים במודיעין הצליחו לגרום לדחייה מתמשכת במימוש תוכניות בנייה על גבעה ירוקה ויפה ביישובם. אם הכל יהיה בסדר - בקרוב התוכנית תבוטל רשמית וסופית. טיול נטול בולדוזרים

נוסעים למודיעין. אם באים מכיוון בן שמן על כביש 443, לא נכנסים לעיר בצומת שילת אלא ממשיכים מזרחה. הגבעה המדוברת, גבעת תיתורה כבר מימינכם. בצומת הבא פונים ימינה לכיוון רעות, עדיין למרגלות אותה גבעה, ובפנייה הראשונה שוב ימינה לרחוב עמק דותן.

  

בצדו השמאלי של הרחוב שנקרא על שם העמק הסמוך לג'נין, עיר בנויה לתלפיות. מכוערת לטעמי, אבל זה כבר באמת עניין של טעם. מימין - הטבע. על פי תוכנית המתאר הקיימת אמורים לקום גם בצד הזה של הרחוב בתים. 800 יחידות דיור ליתר דיוק. כאן אנחנו מגיעים לחדשות

הטובות: זו לא גזירה משמיים, ותוכניות אפשר גם לשנות. סיפורה של תיתורה ממחיש את זה מצויין.

 

פעם, כשהתחילו לשרטט את העיר על הנייר, תיכננו לבנות על כל הגבעה. הרבה מאוד בניינים היו פה על הנייר. התושבים יצאו למאבק, ואפילו ניצחו בבג"ץ קטן שבעקבותיו הוחלט להגדיל את השטח לשימור, ולצמצם את שטח המגורים לכ-100 דונם ובהם אותן 800 יחידות דיור. אם אתם גרים בעיר המחר אתם ודאי מכירים היטב את נבכי הסיפור וקשריו עם הפולטיקה המקומית. בלי להיכנס לפרטים נציין כי הנושא הירוק בכלל, וסוגיות השימור בפרט, היו לחלק מסדר היום בבחירות המקומיות פה. למרות זאת, ולמרות שבכסא סגן ראש העיר יושב מי שהגיע לשם על הטיקט הירוק, התוכניות עדיין לא שונו.

 

חוויה בלי שמות

 

בפינת רחוב כליל החורש, עומד טלפון ציבורי (עובד אפילו), ולצדו שלט 'מסלול הפרחים'. יש גם מגרש חנייה. מסלול הפרחים, כך מגלה השלט, אומץ, נחקר, וטופח על ידי תלמידי בית הספר הסמוך לפני כשלוש שנים, בשיתוף החברה להגנת הטבע והעירייה.

  

פרחים, פרחים, אבל מספיק מבט חטוף אל הגבעה על מנת להבין שהיה פה כפר עד 1948, מה שאולי מסביר את הרצון לבנות עיר על הגבעה. אל בורג' קראו לו ואל סיפורו נגיע מאוחר יותר (בראש הגבעה כמובן). מרכז קהילת מודיעין בחברה להגנת הטבע, רעי פויכטונגר, ממש לא נכנס לזה, לא מהכיוון הציוני ולא מהכיוון הפוסט הציוני. הוא פשוט רוצה שיהיה

לתושבי העיר מקום לחוות את הטבע. פויכטונגר מסביר שהעניין אפילו אינו ערכי טבע או מורשת נדירים דווקא, אלא המסה הקריטית של שטחים פתוחים.

  

צודק רעי שאומר שבשביל לחוות את הטבע לא צריך להכיר אף אחד מן השמות. המון פרחים פורחים פה עכשיו, דעו לכם, מכל הצבעים ומכל המינים. פרחי חורף ופרחי האביב כבר מצטופפים אלו באלו, וגם פירות יש. לא של מאכל, אלא פירותיהם של פרחי החורף.

  

אני נותן לרעי להוביל אותי. "נחזור במסלול הפרחים", הוא אומר, ואנחנו מקיפים את הגבעה ממערב. שלא כמוני, הוא משתדל ללכת על השבילים שכבר הלכו בהם, מזכיר את המינוח האופנתי 'טביעת רגל אקולוגית'. כמו בשיר של רחל, "רק שביל כבשו רגלי עלי שדות", אפשר ממש לראות את השביל שנכבש כאן, שביל של עשב צהוב, מת, שהותירו אחריהם מאות המטיילים, עם פיצולים קטנים פה ושם לעבר ריכוז פריחה של נוריות. עדיפות עקבות המטיילים על עקבות הכלים הכבדים.

 

בדרך אנחנו פוגשים את שרידי בית חווה ביזנטי מתחת לאורן בודד, וגם זוטה לתה של אחר כך, ואחרי זה גם גת אחת, יפה במיוחד, עם מיכל איגום עמוק שאבני פסיפס עדיין משובצות בו. בכל פינה של הגבעה, המול הוא עיר. אם מה שאתם מחפשים הוא נוף בלי בתים לא זה המקום.

  

על הגבעה קרוב ל-80 בורות מים ושרידים רבים מתקופת בר כוכבא, כולל מערות מיסתור אופייניות לתקופת המרד, ויש שילוט המסביר מה רואים. לא ברור מה מביא את מי שעושה את זה לעקור שלט עם תמונה המסביר על הכלנית מה היא ומי היא, וגם השלטים האחרים חלקם כבר זקוקים לשיפוץ. על רבים מהם דפים המודיעים כי שילוט חדש נמצא בהכנה, ועם המטיילים הסליחה. אפילו

שכך, עדיין אפשר לתור את התיתורה ללא הדרכה, להכיר את הצומח והפורח, ולקרוא על ההיסטוריה של המקום והארכיאולוגיה.

 

בראש הגבעה, בריכת מים גדולה מוקפת עמודי בטון דמויי לפידים. אלמנטים עיצוביים המשמשים את היונים לבנות עליהם את קניהן וגם ערימת אנטנות סלולרייות מאיימת במיוחד. שאלתי בעל מקצוע: מרחק הביטחון מאנטנה משדרת הוא 6 מטר. לפחות יש פה קליטה. ממש בסמוך עוד שלט 'מתקנים חקלאיים'. עוד בשורה נפלאה: לא חייבים לטפס על הגבעה ברגל. יש כביש המגיע עד למשטח חנייה שכבוש ממש מתחת לאנטנות, ולידו חרוב זקן. תה.

 

ההפתעות של הטבע

 

אחרי שפויכטונגר ממשיך לענייניו אני מוצא קצת זמן לטייל, יורד לאטי לאורך שביל ותיק יותר, נהנה משלל הציפורים ושאר המעופפים (שהרי אין פרחים ללא חרקים). לפתע מראה יוצא דופן: נחיל דבורים על עלה של צבר, שפיץ אנכי של מאות דבורים תלויות על קצה הענף. הדבורה היא בעל חיים חיובי על פי המסורת היהודית ובכלל, ואני מתקרב בזהירות להתבונן. כנראה זה מה שאני הכי אוהב בטיולים הסתמיים האלה בארץ, את ההפתעות של הטבע. ממשיך הלאה.

  

את הזיתים מישהו כבר תיקתק מפה והם בטח מפארים גינות של עשירים או את גינות הערים ברחבי הארץ. מה שנותר מהכפר הם בעיקר השקדים והצבר. פה ושם רימון, ודקל אחד גבוה. הגנטיקה הסביבתית שלי מושכת אותי לראש הגבעה. בקו הרכס שלט המספר את סיפרו של קרב אל בורג'. הכפר ננטש על ידי תושביו (יש לזה גם גרסה אחרת אתם יודעים), פלוגה מן הגדוד השלישי של הפלמ"ח נכנסה אליו, ולמחרת ניסו 22 פלוגות של הליגיון הירדני לכבוש את הגבעה (מעטים מול רבים כבר אמרנו?). הטובים ניצחו, הליגיון הירדני נסוג, ותוצאות

הקרב קבעו את גבולה של המדינה "בגיזרה" עד 67'. "הכביש העובר במורד הגבעה שימש ככביש פטרולים". מה שאומר שלפני רגע ממש היינו בשטחים רחמנא לצלן.

  

שביל כורכר רחב העובר על קו הרכס מוביל חזרה אל האנטנות דרך המבצר הצלבני - בורג'. גם פה שלט המספר אודות המבצר ואבני הבניין שלו, שנלקחו ממבנים קדומים מתקופת המכבים. מתחת למבצר מחילות מסתור מימי מרד בר כוכבא "בהן נמצאו שרידים מובהקים מתקופת המרד". אם יש מבצר צלבני אתם יכולים לסמוך על כך שיש פה אחלה תצפית. מספרים, שביום עם ראות טובה רואים מפה את כל הארץ. 

  

שוב באותה נקודה. קל לאבד את הצפון על הגבעה משום מה. פתאום אני קולט שזה כבר סיבוב שלישי. הפעם, אני מבטיח לעצמי, אני נצמד לשביל הפרחים. באמת המון פרחים. על עלה הצבר עליו ישב הנחיל קודם, אין לתדהמתי ולו דבורה אחת לרפואה. מוזר, מוזר מאוד. לא ריק כאן, גם לא בסתם יום של חול אביבי ושרבי במיוחד. העבודה שהשקיעו שוחרי השימור בהחדרת המקום לתודעת הציבור נושאת פרי. זוגות זוגות, ואבות עם בניהם, וקבוצות של רוכבי אופניים, וגם אחת שלא עזבה את הטלפון למרות כל ה'אימא תראי', וספסלים לשבת ופינת צל ואפילו פחי אשפה. והמון פרחים. וגם הדגנים בכל, שיבולי בר שמזכירות שהשנה מעוברת. אולי פסח עוד לא פה אבל הקציר, כבר מזמן כאן. 

 

מה לעשות? לעשות

 

שיתוף התושבים הוא אחת ממילות הבאז של עולם התכנון. במודיעין לא היו תושבים כשתכננו, ועכשיו פתאום התושבים - לפחות חלקם - רוצים את הכל יותר ירוק. בשבוע שעבר הגישו כ-800 מתושבי מודיעין לוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תוכנית מיתאר חלופית לגבעת התיתורה. משמעותו של אישור התוכנית (המוצגת החל מהיום (ו') בתחנת מידע במודיעין סנטר), אם תאושר, היא ביטול תוכניות הבנייה. מה שנעשה פה, מסביר פויכטונגר, לא היה רק להתנגד ולמחות אלא לעשות: להכין תוכניות ולהגישן, תוך פיתוח מתמיד של השטח כאתר טבע עירוני המושך את הציבור אליו. קביעת עובדות בשטח אם תרצו.

 

יש אפשרות נוספת בה יכולים תושבים לדאוג לשמירת הטבע בסביבתם: שמורת טבע עירונית. רשות מקומית יכולה לייעד שטח מסויים (באמצעות תוכנית כמובן) לשמורת טבע עירונית. שמורת טבע שכזו אינה כמו השמורות המוכרזות על ידי שר הפנים, אך עדיין היא בעלת מעמד של שמורת טבע. על זאת הדרך יכולה רשות מקומית להכריז גם על 'גן'. לא גן לאומי, אלא סתם גן. מוגן. עם אישורו של שטח כגן או כשמורת טבע עירונית יכולות הרשויות לבקש מרשות הטבע והגנים לקחת על עצמה את ניהול השטח שיועד לשימור. כך למשל, לו רצתה המועצה האיזורית עמק חפר להגן על התורמוסים הנדירים שצומחים בשטחה יכלה לעשות זאת. כפי שהכריזה גני תקווה בעקבות הפרסום במדור זה לפני שבועיים על הצבעונים בשטחה הנמצאים בסכנת כלייה.

  

בקיצור, הכל בידי התושבים, אם הם רק רוצים בכך ולוחצים מספיק על הפוליטקאים שלהם.