צאו גדולים

בעבודה בטוחים שהם משתמשים בשרון - השלומיאל הסדרתי שיודע רק להרוס - ולא להיפך. רק בדרך אחת תוכל המפלגה הגוססת הזאת ללכת לעולמה בקול תרועה מפוארת: לעצור את ההתנתקות

כאותו פגר ששכחו ליידע אותו על פטירתו, כך ממשיכה מפלגת העבודה לדדות על קביה, להשמיע קולות מביכים, לנאץ את עצמה בהתמדה ובחריצות ולעודד חמלה וגם קצת שאט-נפש. אפשר להימלא צער על גורלה, שהרי לא מעט זכויות יש לה בעברה. אפשר גם להתענג על קמצוץ של שמחה לאיד, שהרי את הדייסה שהיא עצמה בישלה, היא לועטת עתה עד מחנק. דומה שאפילו היא כבר יודעת שאלמלא ירדו שמעון פרס ויגאל אלון על ברכיהם לפני לוינגר, ואלמלא התמכרה גם שאר המפלגה לשיכרון ההתנחלויות, הכל היה נראה היום אחרת.

 

אך את הנעשה הרי אין להשיב, והיום לא נותר מן המפלגה אלא ציבור מתפקדים פיקטיביים, גנרל אחד כושל, שרק גרגרנותו משתווה ליהירותו, עוד גנרל שמלא רצון טוב אך תו-לא, נכשל סדרתי שמייחל למפץ גדול ולא מבין כי לא נותרה במפלגתו אלא נפיחה קטנה, מנהיג עובדים שנראה ונשמע כאילו נקלע למפלגה הלא-נכונה, ואחד שמעון פרס – שממתין בסבלנות עד שכל יריביו ייאספו בשיבה טובה אל אבותיהם, כדי שהוא יוביל סוף-סוף את תנועתו אל העתיד. 

 

הרבה דרכים יש למפלגה לצאת מן העולם. היא יכולה להיגרר מצווחת ובועטת אל דרכה האחרונה. היא יכולה להצטנף בפינתה ולהימוג אט-אט. היא יכולה להתפורר מול עיניהם המתפלצות של הבוהים בה. והיא יכולה לצאת מההיסטוריה באקט אחרון של גבורה ושליחות, בהתעוררות פלאית של אחריות ושיקול דעת, במעשה שמשוני של הקרבה עצמית למען הכלל.

 

שר היסטוריה, ברחמיו, קלע את מפלגת העבודה בשעתה האחרונה אל מצב המאפשר לה לבחור בין כל הדרכים דלעיל. אם תחליט ללכת באחת משלוש הראשונות, אין נפקא מינה במה תבחר. כולן היינו-הך. אך אם תבחר ללכת לעולמה בקול תרועה מפוארת, לפרוש מן ההיסטוריה באופן שאינו מבייש את נעוריה, לבצע סוף-סוף מפץ גדול באמת, רק דרך אחת פתוחה בפניה: לעצור את ההתנתקות. להודיע שהיא אינה מוכנה עוד ליטול חלק במעשה הנכלים של שרון, שהיא לא תתמוך אלא במי שיתחייב לתוכנית שלום כולל ולנסיגה רבתי, ולכן היא פורשת לאלתר מן הממשלה ומצרפת את אצבעותיה הרועדות למחנה מרעיו של עוזי לנדאו. כבר היום, כבר עכשיו.

 

אכן, מאוד מפתה לתמוך בהתנתקות. הלב מייחל לראות במפלתם של המתנחלים. הבטן צמאה לניצחון כלשהו, אפילו חלקי, אפילו זעום, על כל מפלצות הלאומנות והקלריקליזם המשוגע. אבל המוח מתעקש להכריז, בקול גובר והולך, שהניצחון הגמדי הזה אינו אלא תבוסה גדולה. שהוא מנת נרקוזה לחולה סרטן. שהוא נושא בחובו אסון. שהוא יעמיק ויחדד ויאריך וינוול את הכיבוש, ואת "מפעל ההתנחלות", ואת המלחמה, ואת הסבל, ואת הדם. 

 

כדי לאשש את הקביעה הזאת אין צורך לשוב ולאזכר את ראיון וייסגלס, שחשף ברגע של היסח-דעת את האמת על אדוניו. אפשר לבחון את מעשי שרון עצמו. את הבנייה המתפרעת בהתנחלויות. את הרשע הגואה במחסומים. את טהרנותה האתנית של חומת "ההפרדה". את היחס המשפיל לרשות הפלסטינית. את שקיפותם הידועה, המוכרת, הוותיקה, של להטוטי-שרון שתכליתם אחת ויחידה: לסכל סיכול מוחלט כל בדל של סיכוי לשלום או להסדר. אפילו שרון עצמו כבר לא מסתיר זאת. 

 

פרס ורמון ב"נוהל שכן"

 

מפלגת העבודה (ומחמת מצבה הסופני מותר להניח לה ליהנות מן הספק כאילו עשתה זאת בתום לב) חברה לשרון כדי להעניק לו שכפ"ץ ומהוגנות. פרס ורמון (נניח שרק מתוך קשיים קוגניטיביים המאפיינים דמדומים) אצו בשקיקה לחיקו כדי שישוב וישתמש בהם לצורכי "נוהל שכן". הם, בתמימותם או בשחצנותם, שוב היו סמוכים ובטוחים שהם אלה המשתמשים בו, ולא להיפך. שהוא יעשה עבורם את העבודה השחורה. את התקדים. את הצעד הראשון. "הוא רק יפנה את ההתנחלויות", הם טופחים זה לזה על השכם, "אנחנו כבר נדאג להמשך".

 

חוכמתם לא שונה בהרבה מחוכמתם של הורים, המניחים לפדופיל להוביל את ילדיהם לטיול ביער. "הוא רק יוציא אותם לטיול", הם מלחשים זה לזה, "אנחנו כבר נדאג להמשך". הו, תמימות מטופשת. הלא גם חירש, שוטה, קטן, עיוור ושכיב-מרע כבר צריכים להבין שאריאל שרון אינו האיש שמסוגל להוביל מהלך של שלום ובנייה. השלומיאל הסדרתי הזה יודע רק להרע ולהרוס. והתנהלותו, המוצהרת והנסתרת, רק שבה ומוכיחה את האמת הבדוקה, שרק אדם המוכן לצעוד את מלוא הדרך לשלום, יכול לעשות את הצעד הראשון לקראתו. צעדים "חלקיים", כך למדנו שוב ושוב, רק ממיטים אסון על כל סביבתם. ועל פי רוב הם גם עושים זאת בזדון.

 

כישלון ההתנתקות יהיה כישלון של שרון, וכישלון של תשלובת הכיבוש. ומותר בהחלט לקוות כי לאחר תבוסה שכזאת ייאלץ האיש הרע הזה ללכת סוף-סוף. אכן, קלושים הסיכויים שבמקומו יצוץ כאן מנהיג אמיתי ומפוכח, אשר יוליך את ישראל בדרך הראויה. אך, מי יודע? אולי קריסתה של האשליה השקרית הזאת תפקח סוף-סוף את עיניו של העולם השותק, וזה ישנס את מותניו, ישרג את שריריו, יאחז בציציות ראשם של הניצים ויעשה כאן איזשהו סדר מהוגן ואנושי. בידי מפלגת העבודה לחולל זאת, ולצאת כמו גדולה מן ההיסטוריה.

 

ראו גם:

• מפלגת סמרטוטיזם

מפלגה בלי רוסים

לא עלה תאנה