מפלגה בלי רוסים

למעשה, שלושת המועמדים לראשות העבודה, המובילים כרגע בסקרים, נתפסים כלא לגיטימיים בעיני רוב העולים. פרס - כי הוא הביא את אוסלו. ברק - כי הביא את האינתיפאדה. ופרץ - כי הביא שביתות. אחד ההבדלים הבסיסיים מבחינת דפוסי ההתנהגות הפוליטית בין העולים לוותיקים, הוא שהרוסים לא שוכחים כל כך מהר.

בעוד שהוותיקים כבר מוכנים עקרונית לשובו של הברק, העולים, שרבים מהם הצביעו בעדו ב-99', יסלדו ממנו עוד שנים רבות. הם גם ימשיכו לחשוב במונחים של "פושעי אוסלו לדין". ובאשר למאבק החברתי - הם מתקשים לראות את התועלת שבו במדינה דמוקרטית. בעיקר הם רואים דלתות סגורות של משרדים ולשכות. דווקא עם וילנאי או פואד, פוליטיקאים אפורים יותר, הזכורים לעולים בעיקר מתקופת עמידתם לצד שרון בממשלת אחדות בזמן האינתיפאדה, יהיה לעבודה קל יותר לגייס תומכים במגזר.

אם המועמדים יקראו את הכתוב כאן, הם ודאי יופתעו - הרי הם זוכרים חוגי בית רבים, בהם זכו לקבלת פנים אוהדת. אז כדאי שידעו, שהרוסים פשוט נוהגים להראות הערכה ל"אנשים גדולים", ונמנעים מלהתעמת איתם בפומבי. המפגש האישי החמיא להם לאגו, אך בסופו הם יצאו החוצה, התנערו מהקסם - וכמובן, יצביעו ליכוד. 

במפגש תרבותי שהתקיים לפני כשבועיים, חזרו יועציו של פרס על אותה מנטרה ישנה ושחוקה: "כמה העולים חשובים לנו". הם הכירו לי בגאווה רבה בחור בן עשרים ומשהו, שעלה ארצה בסך הכל לפני שש שנים. הוא הכוכב העולה, הכוח העיקרי שלהם בשטח, ולא פחות ולא יותר -מועמד למשבצת העולים ברשימה לכנסת. בחור נחמד, בסך הכל. צעיר, אלמוני וחסר נסיון. זה הכוח שאמור למשוך לעבודה את המוני העולים? פעם הייתה שם לפחות סופה לנדבר. אכזבה, אבל אכזבה עם שם.

תראו את הליכוד: יש להם את שרנסקי ואת אדלשטיין (לא בטוח שמרינה סולודקין תישאר), יש להם גרעין של 129 חברי מרכז מטעם ישראל בעלייה המנוחה, יש להם קרבה אידאולוגית לעולים, שבינתיים נשארים ברובם ימנים. ומול כל זה מעמידה העבודה עסקנים צעירים, שאף אחד לא מכיר. שחמט עם עצמם, כבר אמרנו?

ארקדי מזין, עיתונאי ופרשן פוליטי

קיראו גם:

• עופר קורנפלד: מפלגת סמרטוטיזם
• אופיר פינס: לא עלה תאנה