לונדון חוגגת את הזכייה באירוח אולימפיאדת 2012, אבל האם המאמץ כדאי? האם ההשקעה משתלמת? משחקים אולימפיים נמשכים 17 ימים, ברוטו; את החשבון עלולים אזרחי המדינה המארחת לשלם במשך 17 השנים הבאות. הנה חשבון הרווח וההפסד של שני המשחקים האולימפיים האחרונים, בסידני ובאתונה, המראה על הפסד כבד.
את עלות האולימפיאדה הקרובה, זו שתיערך בבייג'ינג בירת סין, איש לא יודע. זהו הסוד הכמוס ביותר של המשטר הקומוניסטי. על פי מראה העיניים והתנופה של הבנייה (לצורך האולימפיאדה סללו הסינים קו מיוחד של רכבת מהירה לאורך ערי החוף), יבלעו המשחקים הוצאה לאומית שוות ערך ל-30 מיליארד דולר לפחות. ממשלת סין תתקצב את האירוע בסכום נמוך בהרבה: חשבונאות יצירתית היא חלק בלתי נפרד משיטת המשטר שם.
לפי המצגת ("התיק") שהגיש הוועד האולימפי הבריטי, יעלה אירוח האולימפיאדה בלונדון כ-4 מיליארד דולר בלבד. מחצית מהסכום תכוסה ממכירה מיוחדת של הגרלות לוטו, ועוד חצי ממסי העירייה. מנגד מצפים בלונדון להכנסות נוספות מתיירות, המוערכות ב-4 מיליארד דולר, ול-3.5 מיליארד דולר הכנסות ממכירת זכויות השידור. על הנייר זו תהיה אולימפיאדה רווחית מאין כמותה. במציאות, היא לא תהיה כזו. טוני בלייר, ראש ממשלת בריטניה, גילה באחרונה שרק עלויות הפיתוח של השטחים שממזרח ללונדון, בהם מתוכננים להתמקם המשחקים האולימפיים, יגיעו ל-15 מיליארד דולר.
אלא שבריטניה (בניגוד ליוון) יכולה בקלות להרשות לעצמה את הלוקסוס של האולימפיאדה. המשק הבריטי נמצא בצמיחה מתמדת, המטבע יציב וחזק, האבטלה אפסית, האינפלציה אפסית, ובסך הכל בריטניה היא הכלכלה המצליחה ביותר באירופה, אחרי אירלנד. אפילו השקעה של 20 מיליארד דולר באולימפיאדה לא תשרוט אותה.
בהיסטוריה המודרנית ידועות שתי אולימפיאדות "רווחיות" על אמת: באטלנטה ובטוקיו. באטלנטה (1996) נשמרה המסגרת התקציבית של האולימפיאדה בזכות רוח ההתנדבות העצומה של תושבי העיר, ובטוקיו (1964) תרמו המשחקים לחשיפתה של יפן בפני התיירים ואנשי העסקים מהמערב - ולכן השתלמה. אבל לך תדבר על כסף, כשהגאווה הלאומית מדברת.