רוצים שאני אלך? שירצו

למרות הקשיים, גם הקיץ ייערך פסטיבל הג'אז באילת. רבים בסצינה תוקפים את איכותו המוזיקלית, המנהל האמנותי דני גוטפריד לא ממש מתרגש

פסטיבל הג'אז באילת ייפתח בסוף החודש ויארח כהרגלו הרכבים מחו"ל ומישראל. פתיחת הפסטיבל עמדה השנה בספק בשל שינויים אדמיניסטרטיביים שהובילו בסופו של דבר לכך שאת הפקתו לקחה על עצמה עיריית אילת, אך לדברי דני גוטפריד המנהל האמנותי, הדבר לא פגם בתכנים. רגע לפני פתיחת הפסטיבל עונה גוטפריד למקטרגים ("הפסטיבל הפך למטרה כי הוא מצליח") וחולם על חגיגות יום ההולדת ה-20 שיתרחשו בשנה הבאה.

 

השינויים אילצו אותך לבנות תוכניה בדקה התשעים. 

 

"הרכבת התוכנית מסתיימת בדרך כלל באמצע פברואר. בגלל השינויים התחלתי לעבוד רק בתחילת מאי. זה נכון שנדרשתי לפתור בעיות ברגע האחרון. אם לא היו לי את הקשרים שקשרתי לאורך השנים עם אמנים בחו"ל ואם לא הייתי ממוקם טוב בקרב הנגנים המפורסמים בקהילת הג'אז הבינלאומית, זה היה בלתי אפשרי. זה שמכירים אותי עזר להרכיב תוכניה למרות הפנצ'ר. אם היה לי שנה מראש לנהל מו"מ הייתי בא מעמדה של כוח, אבל זה היה התכתיב ונדרשתי לקצר תהליכים. מראש לא פניתי לאמנים שהמו"מ מולם ארוך. מצד שני לא התפשרתי על איכות בגלל קוצר הזמן".

 

איך היית מגדיר את אופי הפסטיבל?

 

"זה פסטיבל שמיועד לקהל רחב ולא לקהל של 'הגדה השמאלית' והתוכנייה בהתאם. יש איזון בין ג'אז טהור למופעים יותר מסחריים וגם כאלה שהם מסחריים לגמרי, אבל כל המרכיבים קשורים בג'אז. אני חייב לומר שבפסטיבלי ג'אז יש לעתים תחושה שנפרצו כל הסכרים. לפעמים אני נדהם לגלות שיש בהם מופעים תלושים לחלוטין מההקשר. אני לא הולך לכיוונים כאלה רחוקים. אני מקפיד שהעיקר יהיה בסופו של דבר ג'אז".

 

יש לא מעט ביקורת על ניהול הפסטיבל, תכניו האמנותיים וגם כלפיך באופן אישי. טוענים שיש נוכחות מינורית של אמני ג'אז ישראלים מובילים, שהאמנים הבינלאומיים כבר היו כאן, ושאתה לא מסתפק רק בניהול הפסטיבל אלא גם מנגן בו.

 

"אני מודע לביקורות המזעזעות שנכתבות בין היתר גם אצלכם בפורום ב-ynet, אבל עם כל הכבוד תוכניה טובה היא עניין של טעם ובבניית התוכניה אני נעזר בוועדה מייעצת שמתחלפת מדי שנתיים (השנה ישבו בה אורן בלבן וניצן עין הבר). חברי הוועדה הם אנשים בעלי ניסיון, מורים לג'אז, ראשי פקולטות לג'אז ובעלי סמכות שמכירים את הענף מבפנים. כל הדמויות החשובות בסצינה הישראלית שיש להם מה לומר ישבו בה, זה לא זבי החוטם המתוסכלים שלא התקבלו לפסטיבל ומפרסמים נאצות בעילום שם באינטרנט. שואלים למה אני מנגן בפסטיבל ואני מסביר שכשלקחו אותי לעבודה אמרתי מראש שאשבץ את עצמי. זובין מהטה הוא מנהל אמנותי של הפילהרמונית ואף אחד לא שואל למה הוא מנצח על התזמורת. לקחו אותו לתפקיד בגלל שהוא מנצח בעל שם".

 

היו מחשבות על שינוי קונספטואלי?

 

"זה נורא מסוכן. זו לא בעיה להרים פסטיבל שכל כולו הצדעה לתלוניוס מונק ושנה אחר כך לייצר פסטיבל ג'אז חינוכי שמבוסס סביב לימוד ג'אז. יש אלף ואחד רעיונות שאפשר ליישם, אבל זו לא המהות שלנו. אנחנו עושים פסטיבל שהוא אמצע הדרך בהגדרתו. כל 'רענון' עלול להוביל לחיסולו. צריך להביא תוכניות שמעניינות את הקהל הרחב מדי שנה. אם אני מגיע לפסטיבל ורואה את כמויות האנשים שבאים מדי ערב, אני יודע שהצלחתי".

 

בפסטיבלים מרכזיים אחרים כמו פסטיבל ישראל או פסטיבל עכו ישנה רוטציה בניהול האמנותי, מה שמאפשר להביא לידי ביטוי טעמים ותפישות עולם שונות. אתה מנהל את הפסטיבל מזה 19 שנה. 

 

"אני לא רואה שינוי גדול שחל בפסטיבל ישראל פרט לזה שפעם הוא היה ענק ובינלאומי ובשנים האחרונות, הלך והצטמצם. יכול להיות ששם כשיש מנהל אמנותי שבא מתיאטרון אז מושם דגש רב יותר על תיאטרון וכשמנהל אותו מוזיקאי יושם דגש רב יותר על מוזיקה. אנחנו פסטיבל שמתעסק רק בג'אז ולכן ההשוואה לא רלבנטית. בפסטיבלי הג'אז הנחשבים בעולם המנהלים האמנותיים קבועים והקונספט לא משתנה. ניהול אמנותי לא חייב להתחלף רק למען החילוף. מי לכפך יתקע שהחילוף יועיל לפסטיבל ולא ירע לו? רוטציה זה אי יציבות ואנחנו הוכחנו שיציבות זו מעלה. אם משהו לא שבור לא צריך לתקן אותו. הקהל מצביע ברגליים, באים אלינו המונים ויש כאלה שמתכננים חופשות לפיו. יש עמדה מוזרה שנשמעת מדי פעם על כך שאמנים שהופיעו בעבר בפסטיבל חוזרים אליו. זה מבייש לשמוע, זו עמדה לא אינטיליגנטית, קרתנית ומטופשת שלעולם לא תשמע למשל בקהילה של המוזיקה הקלאסית. מי שמנגן טוב הוא נגן טוב וזה מטופש לשאול למה הוא חוזר? יש אמנים שיופיעו לא בפעם הראשונה בפסטיבל אבל כולם יביאו דברים חדשים אם זה בהרכב אחר, בתוכנית אחרת או בפורמט שונה. אני לא חושב שאני צריך להתייחס לכל ביקורת, יש הרבה אנשים שרוצים שאני אלך, אז מה?".

 

בשנה הבאה תציינו יומולדת 20 התחלתם כבר לתכנן את החגיגות?

 

"הייתי רוצה לעשות אירוע מיוחד אם התקציב יאפשר. התקציב שלנו מביך ועצם זה שאני מצליח לתמרן איתו אינו מובן מאליו. אנשים טוענים למה אין יותר שמות אבל זה דורש כסף שאין. אם הייתי רוצה להביא לישראל את השלישייה של קית ג'ארת או פט מתיני לא היה נשאר לי תקציב לשאר הפסטיבל. ללכת בליגות כאלה צריך תקציב משולש מהקיים שהוא 325 אלף דולר שמכסים טיסות, לינה, אוכל ושכר לאמנים. אם היו נותנים לי 50% יותר הייתי יכול לעשות חגיגה אמיתית. החלום הוא להביא את ווינטון מרסליס והלהקה שלו ואת וויין שורטר, שכמעט בא אבל נאלץ לדחות בשל בעיה בלו"ז או את הרבי הנקוק. בתוכנית לשנה הבאה רציתי להביא פעם נוספת את 'שלושת הטנורים' של הג'אז - ג'ו לובנו, דייב ליבמן ומייקל ברקר, אבל מייק חלה ובמקום זה נתגייס למציאת תורם תואם להצלתו".

 

בפסטיבל ישראל ובפסטיבל עכו החליטו לשתף פעולה עם רשויות מקומיות אחרות על מנת לחלוק בעלויות ולאפשר אירועים גדולים יותר. חשבתם לשלוח זרועות מחוץ לאילת?

 

"אני מתנגד לזה בתוקף. למה שאנשים יבואו לאילת אם הם יכולים לראות את המופעים במרכז? כל הרעיון הוא אקסקלוסיביות ובהסכם אני לא מאפשר להרכבים להופיע במקביל במקומות אחרים בארץ. אם נסכים לזה, נחתום לעצמנו על גזר דין מוות. פסטיבל חייב לשמור על הייחודיות שלו וכל עמדה אחרת נובעת מחולשות כספיות. זה לא שלא ביקשו מאתנו להשתתף כשהבאנו את 'מנהטן טרנספר' או להקות עם פוטנציאל כלכלי אחר, תמיד סירבנו. אני אביא את מה שבכוחי להביא במסגרת התקציב ובלבד שזה יהיה ייחודי לנו".

 

המלצותיך למופעים נבחרים השנה?

 

"לכו קודם למה שאתם לא מכירים, תתנסו. לקהל הרחב הייתי ממליץ יותר על מופעים יותר קלים לעיכול כמו 'זאפ מאמה' או זה של אלפרדו דה לה פה והרכב 'מרקדו נגרו' שמביאים סלסה. חובבי הג'אז הכבדים יודעים היטב מי זה בוב מינצר ומי זה סטיב טורה, טום הארל וכל השאר, הם לא זקוקים להמלצות".