בשר טרי

לא כל קולנוען מצליח לחולל מהפכות בעולם הקולנוע, אבל סטיבן ספילברג כבר עשה את זה כמה פעמים. מארזי די.וי.די נהדרים של "מלתעות" ו"פארק היורה" מציגים שניים מהסרטים ששינו את פני הקולנוע

יאיר רוה פורסם: 31.08.05, 18:05

1. לפני הכל, בואו נציג את האופוזיציה. השנה אתם בוודאי קוראים לא מעט, כאן ובעיתונים אחרים, על כך שהבלוקבאסטר הקיצי פושט את הרגל. סרטי פעולה יקרים ועמוסי תקציב כבר לא גורפים את מאות המיליונים שהיו מובטחים להם בשנים קודמות. אבל איפה נולד הבלוקבאסטר? זה קרה בדיוק לפני 30 שנה, כשבקיץ 1975 יצא "מלתעות", סרט האימה הימי של סטיבן ספילברג. זה הסרט ששינה את האופן שבו הוליווד חושבת על הקיץ. הסרט הזה כל כך הצליח, שמאז ועד היום כל האולפנים מוכנים להשקיע סכומים עצומים של כסף כדי להביא למסכים בכל קיץ סרט שיפנה לכולם, מילדים עד מבוגרים. שנתיים אחר כך, כשבקיץ 1977 שבר ג'ורג' לוקאס קופות עם "מלחמת הכוכבים", התבנית כבר היתה סופית: לקיץ מחפשים סרטי הרפתקאות, מדע בדיוני ואימה. והקהל מגיע בהמוניו. מבחינת הוליווד, שחיפשה את עצמה בשנות ה-70 המשבריות, זאת היתה לידה מחדש. אבל עבור רוב מבקרי הקולנוע, שגדלו בשנות ה-60, זה היה מות הקולנוע. תקראו את זה עד היום, גם אצל כותבים ישראלים: "מלתעות" ו"מלחמת הכוכבים" הרגו את הקולנוע.

לא לשימוש פארק היורה

 

מי שכתב את זה הכי חריף ומושחז היה העיתונאי האמריקאי פיטר ביסקינד ב-1990, כשהתלונן ש"מלתעות" ו"מלחמת הכוכבים" גרמו להוליווד לחפש סרטים אינפנטיליים, המנסים להעניק לצופה חוויית השתאות ילדותית, במקום חוויה אמנותית בוגרת ועמוקה. יש בזה משהו, אבל זאת אבחנה מאוד סלקטיבית. קודם כל, כי סרטים יקרים ואינפנטיליים תמיד היו בהוליווד, והם תמיד הצליחו. בתחילת שנות ה-70 זה היה "נמל תעופה", בתחילת שנות ה-60 זה היה "צלילי המוזיקה". וכן הלאה. אם המינונים השתנו, יותר לכיוון סרטי הקומיקס ופחות לכיוון סרטי האיכות, זה לא בגלל ספילברג ולוקאס, אלא בגלל שהוליווד עצמה השתנתה, האולפנים נרכשו על ידי תאגידים בינלאומיים, הפסיקו להיות חברות בבעלות משפחתית, והסרטים הפכו למוצר שיווקי ופחות לתוכן תרבותי ואמנותי. ספילברג ולוקאס אולי "אשמים" בכך שהם יצרו את המודל שאותו חיקו האולפנים, אבל הם דווקא המשיכו הלאה עם יצירה אידיוסינקרטית, אישית מאוד ומלאת תשוקה. ובכלל, זה מגוחך, מיושן וזקן לחשוב שסרט שיש בו רגשות טרומיים, הרפתקאות ואפקטים הוא באופן אוטומטי מוצר קולנועי נחות יותר.

 

"הסנדק" הוא אחד הסרטים האהובים עליי בכל הזמנים. והוא מודל הזהב המיוחל עבור רוב המבקרים בני דורו של ביסקינד, המשתמשים בו כדוגמה לסרטים הגדולים שנעשו בשנות ה-70 ושנעלמו בשנות ה-80. אבל גם "הסנדק" הוא בלוקבאסטר: הפקת ענק, על פי רב מכר היסטרי, יוזמה של אולפן ששכר במאי, שעשה את הסרט כשכיר בעל כורחו רק בגלל שהיה בחובות עצומים. הבמאי והאולפן רבו, הסתכסכו, לכל אחד היה חזון אחר. ובסופו של דבר: הסרט הזה הפך ב-1972 לסרט הקופתי ביותר בכל הזמנים של הוליווד דאז. "מלתעות" נולד בדיוק לפי אותו מודל, תלאותיו היו דומים, וגורלו זהה. "מלתעות" הדיח את "הסנדק" כסרט הקופתי בכל הזמנים. "מלחמת הכוכבים" הדיח את "מלתעות" "אי.טי" הדיח את "מלחמת הכוכבים". אם מישהו יגיד לי ש"אי.טי" הוא סרט פחות אישי ופחות אמנותי מ"הסנדק" (כאמור, סרט שאני מעריץ), חוששני שאיאלץ לקרוא לו צבוע.

 

2. במלאת 30 שנה לבכורת "מלתעות", הסרט הכי היצ'קוקי של ספילברג, יצא באמריקה לפני כמה חודשים די.וי.די כפול, משופץ וחגיגי, ובאי היוקרתי מרתה'ס ויניארד, אתר הנופש של משפחת קנדי ונשיאי עבר אחרים, שבו צולם הסרט בקיץ 1974, התקיימה הקרנת חוץ ענקית וחגיגת יומולדת מדובררת היטב. עכשיו מארז הדי.וי.די הזה מגיע ארצה, מתורגם לעברית (רק הסרט, לא התוספות), עם סאונד DTS (יש!), ועם המון בונוסים נהדרים. אחד מהם די היסטורי: בפעם הראשונה בדי.וי.די של ספילברג יש אופציה לצפייה בסצינות שנחתכו בעריכה. לא יודע האם זה אומר שספילברג תמיד הכניס לסרטיו את כל מה שצילם, או שהוא סתם לא רצה לחשוף לקהל את לבטיו בנושא התוצאה הסופית של הסרט. ב"מלתעות", הסרט האחרון של ספילברג שבו הוא היה שכיר של האולפן, יש כ-11 דקות של סצינות, חלקן לא ערוכות כלל. ברובן הן סצינות דברת, שמעשירות את דמותו של רוי שיידר, השריף שנאלץ להתמודד עם מתקפת הכרישים בעיירה. אבל יש סצינה אחת, מרשימה למדי, של מרדף סירות בחיפוש אחר הכריש. במקום לרכז את המאמץ לצוד את הכריש מתחילים הדייגים לריב ביניהם, ואף לאיים האחד על השני, מי יזכה לקרדיט על הריגת הכריש. וזה נושא שחוזר בסרטיו של ספילברג. הסצינה מ"מלתעות" נחתכה, אבל כנראה לא נשכחה. גם ב"מלחמת העולמות", סרטו האחרון של ספילברג, הופיע רגע בעל רעיון דומה: ברגעי המשבר, הדבר שהכי מאיים עלינו הוא לא האויב שבא מבחוץ להשמיד אותנו, אלא דווקא הטבע האנושי.

 

3. הבונוס המשמעותי ביותר בדיסק הוא סרט תיעודי הנמשך כמעט שעתיים ומספר על הפקת "מלתעות" ועל הצלחתו העצומה של הסרט. אם אתם בני 30 פלוס וקראתם כבר על הסרט בעבר, את רוב הפולקלור אתם מכירים: זאת היתה הפקה מקוללת, שלקח יותר מדי זמן ועלה יותר מדי כסף לצלמה. היא צולמה ברובה במים, וכמעט כל סרט שצולם בלב ים חרג מתקציבו. הכריש המכאני לא עבד היטב. ספילברג, שהיה רק בן 26, לא תמיד עמד בלחץ. האולפן התחרפן. כשהספר יצא לאור כולם היו בטוחים שהסרט יהיה להיט בטוח. בזמן הצילומים כולם היו בטוחים שהסרט ייכשל. ואז הוא הפך לשובר קופות ענק, וספילברג הפך לספילברג, וגם למיליונר. אבל הנה סיפור שמובא בסרט התיעודי רק באופן חלקי. מתברר שסטיבן ספילברג בכלל לא היה הבחירה הראשונה של המפיקים לבימוי. הסוכנות שייצגה את פיטר בנצ'לי, הסופר, שידכה לסרט במאי החתום באותה סוכנות, מתוך תקווה לארגן חבילת הפקה. הבמאי, המפיקים והסופר נפגשו והבמאי היה מאוד נלהב לקראת הסרט. הוא קרא את הספר ואהב אותו מאוד. הוא תמיד חלם לביים סרט על לוויתן. "לוויתן?!", שאלו את עצמם המפיקים. כן, לוויתן. הבמאי הזה ראה בעיני רוחו סרט על לוויתן. או שפשוט לא הבדיל בין כריש ולוויתן. הוא פוטר למחרת. רק אז הגו המפיקים, דיוויד בראון ודריל זאנוק, את הרעיון להציע את הסרט לספילברג, שבדיוק גמר לצלם עבורם את "שוגרלנד אקספרס". בראון, זאנוק ובנצ'לי לא מסגירים בראיון בדי.וי.די מי היה הבמאי שפוטר. בשביל זה אני כאן, לעזור למלא את החורים שאחרים מסתירים מכם. על פי ג'וזף מקברייד, מחבר הביוגרפיה על סטיבן ספילברג (שהקדיש 30 עמודים מתוכה להפקת "מלתעות") הבמאי המיועד היה דיק ריצ'רדס. אם אתם שואלים "דיק מי?", זאת בהחלט השאלה הנכונה. זה הבמאי שהיה אמור לביים את "מלתעות" ופוטר. שבע שנים אחר כך הוא היה אמור לביים את "טוטסי" ופוטר. הוא בטח עדיין חושב שסרט על לוויתן היה עושה יותר כסף.

 

4. חוץ מ"מלתעות" יוצא עכשיו בדי.וי.די מארז נהדר, בן ארבעה דיסקים, של כל סרטי "פארק היורה". מבחינות רבות, "פארק היורה" הוא מעין עדכון של "מלתעות" לעידן ההיי טקי. אלה סרטי האימה של ספילברג, במאי שמזוהה דווקא (ולרוב בטעות) עם תוצרת המיועדת לכל הגילים. אם "מלתעות" השיק את עידן הבלוקבאסטר, הרי ש"פארק היורה" הוא סרט שביסס את מקומו בפנתיאון בזכות עבודת האפקטים שלו. הדינוזאורים, שנבראו באנימציית תלת ממד, שינו את האופן שבו סרטים מופקים. אנימציית התלת ממד הדיגיטלית הומצאה כבר קודם, ושולבה בחלקים קטנים בסרטים כמו "המצולות", "שליחות קטלנית 2" ו"פירמידת הפחד", אבל זה היה הסרט הראשון שבו דמויות שלמות וביולוגיות הונפשו בקנה מידה כזה. ובמידה רבה, בדיוק על זה היה הסרט: על יזם שמקים לתחייה דינוזאורים למטרות שעשוע, ומגלה שלא כדאי להתעסק עם הטבע.

 

ספילברג הוא במאי חכם בהרבה ממה שנותנים לו קרדיט, וסרטיו עוסקים לא מעט בחיבוטים שלו כיוצר וכאיש עסקים, שמתלבט בין קדמה טכנולוגית ושימור ערכי העבר. המארז מכיל, אם כן, את הסרט ההיסטורי הזה. את סרט ההמשך, שהוא בעיניי וירטואוזי אף יותר. ואת "פארק היורה 3" שביים ג'ו ג'ונסטון ("ג'ומנג'י"), שהוא בהחלט סרט מבדר למדי. "פארק היורה 2" מכיל קטעים שהוסרו בעריכה (תקדים מס' 2), שני הסרטים האחרונים מגיעים במיקס DTS (יש!) ויש המון תוספות שעל כולם אגמור לעבור עד שיגיע ארצה "מינכן", סרטו הבא של ספילברג. אני, מן הסתם, עמוק בציפיות.

 

עוד ב"סינמסקופ"בגיליון "פנאי פלוס":