בחירות באפגניסטן: "יש דמוקרטיה, יש חופש"

מיליוני אזרחים אפגנים עמדו בחום הכבד בתור לקלפיות, שהופרדו בין גברים לנשים. "אני מאושרת שיש לי אפשרות להיות חלק מהחברה", אומרת אחת המצביעות. חלק מחברי ועדת הבחירות התלוננו כי האבטחה בקלפיות לא היתה מספקת: "איפה האו"ם?, איפה המשטרה?" תהו. והיתה גם ילדה אחת שהגיעה עם כרטיס הבוחר של אחותה החולה, מתעקשת לא לוותר על זכותה הדמוקרטית

תכונה רבה הורגשה הבוקר בבית הספר לבנות "אנה זרגהונה" בקנדהאר שבאפגניסטן. בין כותלי המוסד, הצבועים הירוק ולבן, עמדו עשרות נשים שהמתינו לתורן להצביע בבחירות הדמוקרטיות הראשונות לפרלמנט מאז 1969. רובן עטו רעלות, אך בהיעדר גברים באזור הרגישו חופשיות מספיק על מנת למשוך אותן לאחור. בין הממתינות הייתה גם אימו של הנשיא המכהן, חמיד קרזאי, סראג'ו וגם ילדות בנות 18, שאפילו אמותיהן בקושי זוכרות את הפעם האחרונה בה אפגניסטן בחרה פרלמנט.

 

"אני שמחה", אמרה אם הנשיא, "עבור כל הנשים שמגשימות את זכויותיהן, עבור האפשרות של שלום באפגניסטן. הלוואי שכל התושבים שעזבו ישובו למדינה". סראג'ו אמרה כי בנה לא ייעץ לה כיצד להצביע וציינה כי כלל לא הצליחה לשוחח עימו ביום שקדם לבחירות.

 

"אני מאוד מאושרת", סיפרה קת'רה מושאפיק, בת 18, "אנחנו (הנשים) סוף סוף לוקחות חלק בממשלה ובחברה. אנשים חייבים להשתתף ושתהיה להם אמירה כלשהי", אומרת מושאפיק, שרעלתה השחורה מקושטת בפרחים לבנים.

 

תושבי קנדהאר עמדו בשקט בתורים לקלפיות, שהופרדו בין גברים ונשים, בחום הכבד, כדי להשפיע על הרכבו של הבית התחתון בן 249 מקומות. 68 מהמקומות הללו שמורים אמנם לנשים, אך משיחות עם הנשים המצביעות נראה כי הן אינן בוחרות באופן גורף לתמוך בבנות מינן.

 

האבטחה ברחבי שנחשבת לאחד המעוזים האחרונים של פעילי הטליבאן, לא הייתה כבדה במיוחד. נוכחות כוחות הביטחון, לדברי אחד מעובדי ועדת הבחירות, הייתה דלה, אולי דלה מדי. "אני מפחד", אומר אחמד סלים כשהוא מביט אל אנשי הטליבאן שמקיפים את אזור ההצבעה, "איפה המשטרה? איפה האו"ם? כמה שוטרים יש פה בכלל? ארבעה? זה לא מספיק". אנשי הטליבאן, אגב, הודיעו על החרמת הבחירות וברחבי המדינה נרשמו מספר עימותים אלימים במהלך יום הבחירות.

 

קנדהאר, שותקה כמעט לחלוטין במהלך יום הבחירות, מלבד מכוניותיהם של המועמדים ושל גורמים רשמיים אחרים, נצטוו כל תושבי העיר לא לנסוע בכבישים והרעש היחיד שניתן היה לשמוע בחלק מהשכונות היה רעש האופניים ומוסיקת הפופ האפגנית שבקעה מחלק מהחלונות.

 

הסמל המשמעותי ביותר של הבחירות האלה יכול להימצא בכמה מן המראות שנראו במהלך היום בעיר: אולי אלו הנשים שהרכיבו בעצמן את הקלפיות ומחיצות הקרטון, אולי זו הילדה, שאינה בגיל הצבעה,

 שהגיעה לקלפי עם כרטיס הבוחר של אחותה החולה, מתעקשת לא לוותר על הזדמנות המשפחה להשפיע. "כסי את פנייך טוב ברעלה ואף אחד לא ישים לב", ייעצו לה הנשים המבוגרות בתור, ואולי זו פשוט ההזדמנות להשפיע שמסלמת את החשיבות של היום הזה עבור אפגניסטן.

 

"קודם לא הייתה דמוקרטיה, עכשיו יש דמוקרטיה", מסכם מוחמד טוויר, בן 36, "דמוקרטיה משמעותה חופש".