ראיון: הארכיטקטים של הרשת

רונאל מור, מושון זר אביב ואורן משה, שלושה מעצבים שהיו פה עוד לפני המפץ הגדול, מסבירים איך בונים אתר, מה חשוב לדעת בתהליך העיצוב וממליצים על אתרים ראויים לגלישה

לפעמים נדמה שמעצבי האינטרנט יושבים להם בחדר מבולגן, משמאלם קפה ומימינם עכבר של מק, וכמו אמנים מתוסכלים, הם הוגים אתרים. האמנם? חיפשנו את האנשים שיספרו לנו על מלאכת העיצוב של אתר אינטרנט, ומצאנו אמן, מקצוען ונסיין.

 

המשתתפים

 

אמן הרשת, מושון זר אביב, הגיע במקור מקומיקס והיה חבר מערכת "סטיות של פינגווינים", מגזין קומיקס מחתרתי. ההתעסקות במפגש דימוי-טקסט הובילה אותו ליצירה באינטרנט.

הוא למד בבצלאל והפך להיות מרצה בשנקר. בשיתוף עם גיא שגיא הקים את סטודיו שועל, וביחד הם חתומים על האתר של 106FM, האתר של הטיפוגרף ינק יונטף ואחרים.

 

כמו כן הרים עצומה מקוונת, שקוראת לחברת מקרומדיה לדאוג לכך שטכנולוגיית פלאש שלה תתמוך בעברית. לאחרונה עזה זר אביב את הארץ לטובת לימודי תואר שני בניו יורק.

 

למקצוען, רונאל מור, לא היתה תעודת  בגרות עד גיל 27, והוא התמחה בניקיון חדרי מדרגות ובעשיית שווארמה. עד שהחליט ללכת ללמוד עיצוב תעשייתי במרכז הטכנולוגי של חולון. הוא התחיל לעצב מוצרים, אריזות, גרפיקה ותשדירי שירות לטלוויזיה.

 

ב-94, כשהאינטרנט היה בחיתוליו, הקים סטודיו לעיצוב והתחבר ל"וואלה". "הם חיפשו כל מיני שמות פילוסופיים ומאד לא קליטים, מישהו זרק 'יאללה' על משקל 'יאהו'. כולם אמרו וואלה, וזה נהיה 'וואלה'", נזכר. כיום, הסטודיו של מור הוא חברת מנטיס, שברשימת לקוחותיה נמצאות רבות מהחברות הגדולות במשק, כמו בנק לאומי, קשת (ששותפה במנטיס) וביפ.

 

אורן משה, הנסיין, הוא ראש תחום האינטראקטיב בבצלאל. "המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל עוברת הרבה עדכונים. אנחנו מנסים ליצור מסלול שיכיל מגוון עולמות מעניינים, כמו אתרי אינטרנט, יישומים ומשחקים ועוד. אם פעם מעצב גרפי היה מעצב כרטיס ביקור, היום הוא אחראי לקונספט ולתוצר לטלוויזיה, קולנוע, פרסום, איור, אינטרנט וסלולר", הסביר.

 

כשסיים את לימודיו בבצלאל הקים את פאזל-הד (בוני אתר בצלאל ו-ESC), שיחד עם מנטיס ואחרות (כמו סדנא) מובילות את תחום העיצוב האינטראקטיבי בישראל. ממש לאחרונה הקים את EmaraDesign, "שתהיה קבוצה מובחרת של מעצבים ותכנתים שתוכל לפתור הרבה חידות בתחום האינטראקטיב ובתחום ממשקי המשתמש עבור חברות".

 

עיצוב הוא לא למתבודדים

 

כפי שניתן לראות, מעצבי האינטרנט לא מתעסקים רק באינטרנט. "יש דמיון בין לעצב לרחוב ולרשת - ההתעסקות עם חלל ציבורי, עם יצירה שנגישה לציבור רחב ומגיבה אליו (והוא אליה)," אומר זר אביב.

"אנחנו מגיבים לרשת כחלל תרבותי שבתוכו אנחנו יוצרים פעולה מסויימת, כך אנחנו מגיבים גם לרחוב (בכרזות בעיקר)".

 

ישנן הרבה נקודות דמיון בין המרחב הממשי למרחב הווירטואלי, והקמת אתר דומה במובן מסויים לבניית בניין. נדרשים למשימה שני בעלי תפקידים עיקריים – ארכיטקט וקבלן, או מעצב אתרים ובונה האתר (הטכנולוג).

 

בבתי הספר לעיצוב לומדים שזהו עיסוק רב תחומי. המעצב יכול לחשוב על רעיון מבריק, אולם כדי ליישמו, הוא זקוק לאיש הטכנולוגיה; הוא יכול לוותר על דברים מסוימים, אבל אז בא איש השיווק ומסביר שחשוב להציף תכנים מסויימים החוצה.

 

"זה אחד הדברים היפים בתחום", אומר משה. "מעט מאד פעמים זועבודה של אדם אחד, זה תמיד סיעור מוחות, וכשהוא לא נכון אין קסם".

 

מניחים אבן פינה

 

איך בונים אתר? ראשית גבשו את הדרישות: קבעו מי קהל היעד ומה אתם רוצים למכור לו. יש קבוצות שונות, בגילאים שונים, עם ידע שונה וצרכים שונים. כולם מגיעים לאתר עם מעט סבלנות, ורוצים למצוא מהר את המבוקש.

 

חשוב לזכור שאתר אינו דף אחד עם מימדים ברורים, אלא מערכת מורכבת ובעלת עומק, שמגיבה למשתמש. כדי ליצור מערכת נכונה, חשוב להבין את חווית המשתמש ולחזות את רצונותיו בכל רגע.

"כולם רוצים שהמערכת תבין אותם, ותייצר שילוט למקום שאליו הם רוצים להגיע ומה שהם רוצים לעשות", אומר משה.

 

בשלב הבא, פונים עם הדרישות למעצב. במנטיס, למשל, מנסים להגדיר את המניפסט של האתר – הקווים המנחים וההגדרות שימלא. לדברי מור, כל החלטה נבדקת מול המניפסט, כדי לוודא שמירה על צרכי הלקוח. המניפסט גם מסייע למעצבים לתקשר עם הלקוחות, משום שזהו מסמך שמשלב את שני העולמות.

 

אחר כך מפנים את הפרוייקט למנהל, שאחראי על הכל, ונותן לפרויקט טביעה אישית. "בכל פרוייקט יש משהו בולט", אומר מור. "לפעמים הזווית הטכנולוגית, לפעמים אסטרטגיה שיווקית, תדמית, חוויה או שימושיות".

 

אנשי האשכולות החדשים

 

הדרישות והקהלים השונים מחייבים ידע מגוון. אם לפני עשור, היה ברור שמעצב עושה דברים מסויימים ואיש הטכנולוגיה עושה דברים אחרים, הרי שהיום החלוקה הטשטשה. זר אביב מסביר, "שהגיוון מאפשר לנייד את ההבעה הגרפית לתחומים רבים ולהמשיך לעניין ולהפתיע".

 

לדבריו, "חשוב שמעצב ידע מה ניתן לעשות ומה לא גם מצד התיכנות. בתור מעצב אני יכול גם להיות יצירתי מבחינה טכנולוגית,

לפעמים אנחנו פותרים בעיות תיכנותיות בחשיבה לוגית ומציעים פתרונות. לדעתי מעצב צריך להתנסות בקוד, זו שפה מאוד רחבה ומעוררת השראה".

 

בשנים האחרונות קמו באינטרנט קבוצות שחוקרות את עולם העיצוב האינטראקטיבי. אם מכירים את הקבוצות הנכונות, מבינים מה הטרנדים המשפיעים ואיזה מידע נמצא מול עיני המעצבים. "בהרבה מקרים את הטרנדים המדהימים ביותר מייצרים צעירים מיפן או אוסטרליה, שמביאים את הבשורה החדשה לאינטרנט", אמר.

 

מור רואה את המעצב כשליח עם מסר. לדבריו, אם טעמו האישי של המעצב והעדפותיו משתלטות על האתר על חשבון דרישות הלקוח, הוא נכשל. לדבריו, "המעצב הוא יותר שרברב או מכונאי מאשר אמן. הוא יודע את הכלי הנכון, את השיטה הנכונה, את הסיבוב הנכון של המנוע, ואם הוא איש מקצוע טוב - הוא יידע לגעת בכל המקומות הנכונים כדי שהמנוע יעבוד".

 

אז ככה נראה אתר

 

גם אחרי הגדרת הקווים המנחים של האתר ושילוב תחומי המומחיות ביצירת האתר, עדיין יכולות להיות הפתעות. הצוות אמנם ראה ועיצב הרבה אתרים, אבל הלקוח ודאי אינו מיומן בזיהוי הבעיות לפני שראה את העיצוב.

 

ברור שאתר טוב צריך לענות על דרישות הלקוח או על חזונו של האמן המעצב.

"כוח המדידה הוא כוח מקצועי: האם המסר הצליח לעבור לסוג קהל היעד", אומר משה, "האינטרנט היא מכונה סטטיסטית, שמאפשרת מדידה קלה, משום שניתן לבדוק האם הלקוח עבר את המסך הראשון, השני והשלישי והגיע לעשירי".

 

בנוסף, "אנשי המקצוע הם קודם כל משתמשים. כשאתה בודק עבודה אינטראקטיבית ועיצובית טובה אתה חייב למחוק את כל מה שאתה יודע עליה. צריך לשבת ולחשוב על עצמך כעל סוג אחר של משתמש, כאילו זו הפעם הראשונה. אם תצליח  תוכל לדעת איפה הבעיות".

 

לא תמיד יש הסכמה

 

אולם לפעמים מתגלעים חילוקי דעות בין הצוות ללקוח. "לפעמים אנחנו שומעים 'אני לא אוהב את זה', וזה בסדר. ללקוחות מותר לא לאהוב את מה שעשית, ואז צריך לעשות יותר טוב," אומר זר אביב. "זה הרבה פעמים מאוד מאכזב אבל מהניסיון שלנו זה תמיד מוביל לתוצאות טובות יותר. אין אצלנו עבודה שאנחנו לא עומדים מאחוריה".

 

לפעמים הבעיה היא שהלקוחות ואנשי הסטודיו לא מדברים באותה שפה. "באים אנשים עם רקע מקצועי אחר, ולא נותנים לנו קרדיט על המקצועיות שלנו. הם יכולים להתייחס לאסוציאציה גרפית בצורה הכי לא נכונה. משהו מזכיר להם משהו שהוא לא מזכיר לאף אחד אחר, ובגללו פוסלים רעיון טוב מאד," אומר מור.

 

לדבריו, הדרך לפתרון הבעיה היא לנסות להבין מה הניע את הלקוח לבקש את השינוי. כשמוצאים את הסיבה - בדרך כלל מגיעים לפשרה עיצובית.

 

ואם גם זה לא עוזר? "בסוף אנחנו מתריעים שהפכנו לביצועיסטים", אומר מור, שמזהיר את הלקוחות שאינם מנצלים את יכולות אנשיו כראוי. "כל בן אדם אצלנו הוא בעל ניסיון גדול הרבה יותר בתחום, ושווה ללקוח לא להיות ארט דיירקטור".

 

סיפוק זה לא משחק ילדים

 

עבודה עם לקוחות ואנשי טכנולוגיה, פשרות מתמידות בין הטעם לצרכים העסקיים וטרנדים מתחלפים. נשמע שעבודת המעצב לא קלה במיוחד. אז מה גורם להם גאווה? "אחת הגאוות הגדולות שלנו היא 'מגזין מארב'", אומר זר אביב.

 

"מארב עוסק בגבולות תרבותיים, בין תרבות וחברה, מזה"ת, אמנות מקומית, ישראליות ביקורתית. את האתר עיצבתי בעקבות אטלס ישן שמצאתי בשוק הפשפשים, עם מפות משנות החמישים והשישים,

משהו שידיעות אחרונות היו מפרסמים כתוספת למהדורה ואנשים שמרו. השפה של מפות, מדבריות, גבולות משתנים ומארבים חמקמקים הובילה אותנו לעיצוב האתר. הקהילה והשיח שנבנה סביב מארב הם מההישגים שאנחנו גאים להיות חלק מהם", הסביר.

 

"אני אוהב את האתר של Tiny Love, חברה שעושה עיצובים התפתחותיים", אומר מור. האתגר הבסיסי היה להבדיל את החברה מגופי ענק בינלאומיים שמתחרים בשוק. אחת הטקטיקות הייתה להבליט את הגישה הייחודית שלה לצעצועים. מלבד זאת, יש פה קהל יעד די מורכב; הורים ששמחים לאסוף מידע על התפתחות הילד, שבאים עם יכולת ללמוד, לקרוא ולהתגרות".

 

"מצד שני, יש מבוגרים, שקונים צעצוע לנכד ורוצים לחזור עם התלהבות מהצעצוע המיוחד. מעבר לזה, יש גם את הצרכים של הארגון לחשוף מוצרים חדשים, להעביר מסרים שלא תמיד המשתמש מעוניין לקרוא".

 

"השתמשנו ב-AJAX, טכניקת טעינות רקע, שמאפשרות לגלוש בקלות באתר. באמצעות הטכניקה הזו אנחנו משיגים חשיפה מאד גדולה של המידע ושומרים על מהירות. האתר משתמש בתפיסות הכי ברורות, של לשוניות וניווט טקסטואלי אבל מצליח לשמור על אסתטיקה ברורה ואחידה ונאמנות למותג", הסביר.

 

מוטו לדרך

 

לדעת מור, "הצורה נובעת מהפונקציה שהיא צריכה לקיים ומשם תבוא האסתטיקה שלה. דוגמה קלאסית היא החיפושית, שאמורה היתה להיות זולה לייצור. כדי להוזיל את העלויות צבעו אותה בטבילה באמבטיית צבע. רכב כזה חייב להיות בצורת כיפה, כדי שהצבע יגלוש. זה הפך לערך אסתטי, אבל לא נוצר כך".

 

משה חושב שהכי חשוב "ללמוד ללמד. תחום העיצוב מתפתח,

וכל מי שעוסק בו צריך להבין שידע הוא לא דבר אישי, אלא דבר שיש לפזר בעולם. אנשי עיצוב וטכנולוגיה צריכים להתחבר ולספר אחד לשני מה הם יודעים, וכך להפיץ את הידע שלהם".

 

זר אביב מסכם ואומר ש"לנו כישראלים יש המון מה להציע לעולם בתחום היצירה ברשת. חוויתי את זה בצורה חד משמעית בפסטיבלים, אבל אנחנו סובלים מדימוי עצמי נמוך מדי".