יום 2: שיכורה ולא מיין
הרוח היתה טובה, האמבטיה היתה של קליאופטרה ודיירי היאכטות האחרות שלחו מבטים מעריצים. אבל לא הכל כחול-ירוק בחיי האלות: מקומיים חצופים גנבו את מטמון הבקבוקים והורדת העוגנים התגלתה כעסק לא פשוט. מדווחים מהמזח
סיגל מגריסו, טורקיה
פורסם: 17.10.05, 11:13
כשאני טועה אני יודעת להודות בכך. טעיתי. טעיתי לא רק בחוסר הערכתי לים, אלא גם בחוסר הערכתי לצורת החיים על הים. היום, כשמאחורי ניסיון לא מבוטל בן יומיים, אני מוכנה להודות שיכולתי לחיות כך שנים. נכון, היאכטה עדיין קטנה, צפופה ונטולת פרטיות, אבל למרות זאת גיליתי שקסם באמת יכול להלך על מים. זה לא אומר שעכשיו ארוץ ואקנה לי יאכטה קטנה ואחליף כתובת למרינה הקרובה, אבל מי שעשוי להסתפק בטיול בין מפרצים - לא יצטער.
היום השני של משט האלות התחיל ברוח טובה, רוח מהזן שמכה במפרשים ודוחף את הסירה מהר קדימה. האלילות יצאו ממפרץ Buynuz boku והפליגו מזרחה ל-Tomb bay. המים הירוקים-כחולים שקופים כל כך ומפתים כל כך, עד שגם אני העזתי לקפוץ לטבילה. בדיעבד הייתה זו החלטה נחפזת, שמשמעותה היכתה בי בשנייה שהמים נגעו ברגלי. הם היו קפואים. ממש קפואים. אני מכירה את הטענה ש"זה קר רק בהתחלה", אבל במקרה הנוכחי זה היה קר בהתחלה, באמצע ובסוף. זה קור מהסוג שאתה מת ממנו, מהסוג שגורם לשחלות ליפול, קור מהסוג שהשלכותיו ילכו איתי עוד הרבה שנים קדימה.
היעד הבאה היה מפרץ Ruin bay, שם נמצאים שרידיו של מבנה קדמוני. האגדה מספרת שקליאופטרה, מלכת מצריים, אהבה להגיע ולרחוץ במקום, ובכדי למנוע מעיניים מציצות לפגוע בפרטיותה הורתה על בניית החומה ששרידה נמצאים במקום עד היום. זה לא משנה בכלל אם האגדה נכונה או לא, אתם תחשבו מה שתרצו, אבל לי דווקא מתאים לחשוב שאני וקליאו בחרנו באותה אמבטיה.
במפרץ תרגלו האלות עגינה והורדת עוגן, מה שהתגלה כעסק לא פשוט. מספר יאכטות נתקלו בקשיים. רוחות עזות, חבלים שהסתבכו בעוגן ושני עוגנים שהסתבכו זה בזה הובילו לצורך בחילוצים מהירים של הצוות. החילוצים הדרמטיים סיפקו את האקשן של היום, אקשן שמייד הפך לאגדה בקרב השייטות שעסקו במלאכה.
המקומיים ניצחו
אחרי שכל הדרמות באו על פתרונן קיבלו האלות משימה: להוריד את הדינגי (סירת גומי קטנה), להגיע בעזרתה לחוף ולמצוא חבילה שמחכה להן. החבילה התגלתה כבקבוקי יין מהם, כך הסתבר, התלהבו לא רק האלות. המקומיים, שגילו את הבקבוקים המוסתרים, פיתחו ספורט משל עצמם: הזוכה הוא זה שמצליח לדחוף את המספר הרב ביותר של בקבוקים לחולצה וללכת. כל ניסיון להבהיר להם שמדובר במשחק, סוג של תרגיל, ספורט ועוד הסברים לא עזרו, וחלק מהמקומיים עזבו כשיין טמון עמוק בחולצתם.
לאורך כל היום ובכל המפרצים בהם עצרנו או סתם עברנו, נתקלנו ביאכטות נוספות שדייריהן הפכו מיידית למעריצים לרגע. בכל כניסה או יציאה ממעגן עמדו על הרציף מספר רב של אנשים והתבוננו בסקרנות על המתרחש. וכן, מדובר בעיקר בגברים. אולי זה בגלל מראה חמש היאכטות היוצאות זו אחרי זו, אולי זו העובדה שכולן מתופעלות על ידי נשים, ואולי סתם כי ככה הם עומדים ומסתכלים על כל אחד שיוצא או נכנס למעגן. מה שבטוח הוא שמבטיהם הפכו כל הפלגה או עגינה למופע המונים שלא היה מבייש שום להקת רוק.
לקראת ערב עגנו היאכטות במעגן Sarsala. הסירות נכנסו בזו אחר זו בסדר מופתי, ועגנו בשורה. אם חשבתם שהדבר הראשון שהשייטות יעשו יהיה לרדת לחוף - טעיתם. האלות מיהרו לשלוף בקבוקים על הסיפון, ולהרים כוסית לעוד יום מוצלח שעבר וליום מוצלח יותר שיבוא מחר.