יום 3: אל הים הפתוח
גם המנוסות והעמידות שבאלות גילו כי השיט בים הוא חוויה קשה לעיכול. כן, תרתי משמע. את קשיי היום והגעגועים למפרצים הקטנים שטפו המשתתפות בחמאם של מעיינות חמים
סיגל מגריסו, טורקיה
פורסם: 18.10.05, 10:04
יום ההפלגה השלישי החל בשעה 06:00 בדפיקת השכמה על הדלת ובברכת בוקר טוב, קביעה מופרכת כשלעצמה בהתחשב בעובדה שבחוץ עדיין שלטה החשכה. במה שמתחיל להסתמן כמסורת אישית הצלחתי שוב לחבוט את ראשי בתקרת תא השינה. אפשר היה לצפות שאחרי שני לילות בדרגש העליון אני אפנים כבר את העובדה שביני לבית התקרה מפרידים רק 40 ס"מ, אבל נגזר עלי כנראה ללמוד זאת בדרך הקשה. הכי קשה.
בעודי שוברת שיא חדש בהתארגנות בעיניים עצומות, שכללה 7 שכבות של בגדים ובליעת חצי בית-מרקחת נגד בחילות, הצטרפתי לצוות "מורנה" בהפלגה הארוכה של היום. עד היום היו ההפלגות קצרות וההפוגות ארוכות, היום, לראשונה, יוצא המשט לים הפתוח על כל הפתעותיו.
נפרדנו ממפרץ Sarsala והפלגנו לכוון צפון-מערב עד למעגן Ekincik. למרות שהתקופה נחשבת לשולי העונה, היה הנתיב עמוס למדי בכלי שייט עליהם דגלים מכל רחבי העולם. יודעי דבר סיפרו כי שכשהעונה בעיצומה תנועת היאכטות כה ערה, עד שלפעמים נדמה כי דרושה מערכת רמזורים עירונית בכדי להסדיר את התנועה.
חווית ההפלגה בים הפתוח התגלתה כחוויה קשה לעיכול תרתי משמע. מי שחשבה כי הבחילה וההקאות מאחוריה הופתעה לגלות אותם מחדש ובשיא עוצמתם. זמן קצר לאחר היציאה לים נראו שייטות ונשות צוות ותיקות כאחת תלויות בלי בושה מעבר לחבלי הדפנות, כשבליבן משאלה אחת בלבד – להקיא ולהיפטר מהבחילה. הרוח הקרה שנשבה בלי כל התחשבות, עוררה בי געגועים עזים למפרצים הקטים ולמים השקטים והמוגנים שבתוכם.
מים או שמים?
למרות כל זאת התנהל המשט בנינוחות ונע לסירוגין בין השימוש במנוע ומפרש. הצוות אליו הצטרפתי הדגיש את העובדה שתחרות כלל אינה באה בחשבון. "אתן מרגישות צורך להתחרות?" שאלתי, "לא, זה ממש לא מעניין אותנו", הן ענו ובאותה נשימה הוסיפו "כל עוד אנחנו נגיע ראשונות". הגיוני, לא?
לאחר העגינה ב-Ekincik יצאו השייטות בסירות מנוע דרך קני סוף וצוקים העוטפים את נהר ה-Dalyan עד לאגם Koycegyz. סמוך לכניסה לנהר נמצאת שמורת טבע אליה מגיעות מידי שנה צבות ים להטיל את ביציהן. על השמורה אמונים אנשי גרין פיס השומרים בקנאות על זכותם של הצבים לרביה בטוחה. התיירים שמגיעים לאזור בתקופת הדגירה, יכולים לטייל בשמורה עד לשעה 20:00 ואז הם נדרשים לעזוב על מנת שלא להפריע לפעילותם הלילית של הצבים.
את ההפלגה בנהר ליוותה השקיעה, שבהעדר אורות הכרך התגלתה במלוא זוהרה, בלי שיהיה ברור אם השמים משתקפים במים או המים בשמים. בסופה הגיעו האלות למעיינות מים חמים ומינרלים. המעיינות החמים היוו ניגוד מבורך ללילה הקר ולמקלחות הקרות עוד יותר על היאכטה. המבנה הזכיר, כמה מפתיע, חמאם טורקי המפוזר בין החוץ לפנים, בין זרמים קרים לחמים והיווה סיום מפנק ליום שעבור חלק מהשייטות היה כלל לא קל.