מחשבים מהירים, אינטרנט וחיבורי פס רחב מקנים לנו גישה רחבה יותר מאי פעם למידע, למוזיקה, לווידיאו ולתמונות. כמו כן, כלים אלה מאפשרים לנו ליצור תוכן שלא יכולנו ליצור בעבר. בשנים האחרונות מיליוני אנשים הפכו לכותבי בלוגים, ופודקאסטים עם אודיו ווידאו נהיו פופולריים. עדכוני RSS מאפשרים לעקוב אחר החדשות בהתאמה אישית לצרכנים שלנו. כיום, מגוון כלים, בהם תגים (Tags), מאפשרים לנו לעבד ולסנן את התכנים ברשת.
בעולם האנלוגי רק מעטים עסקו בעיבוד תמונות והפקתן. בעולם הדיגיטלי, לעומת זאת, כל אחד יכול לערוך תמונות בלי למצמץ. בעולם האנלוגי הייתם צריכים להיות מומחים כדי לערוך סרט. כיום, כל אחד יכול ליצור סרט וידיאו משעשע, באמצעות תוכנת עריכת וידאו פשוטה. תהליך זהה מתרחש גם בתחום המוזיקה.
על פי הערכות, מכירות של תוכנות מקצועיות לעיבוד תוכן דיגיטלי - החל מעריכת סרטים ועד עיצוב תלת ממדי ואנימציה - יסתכמו בכ-3.2 מיליארד דולר בשנת 2005.
הרצון ליצור ולעבד תכנים בעצמנו מוליד דור חדש של מחשבים. כמעט כל מחשב שתקנו היום כבר מספיק מהיר לגלישה באינטרנט, אבל לעריכת ויצירת תוכן (באופן יעיל ונוח) יש צורך במחשב חזק קצת יותר. היופי במחשבים בעלי מעבדים כפולי ליבה, הוא שניתן להריץ תוכנת אנטי וירוס, ובו זמנית להפוך את סרט הווידיאו המשפחתי לסרט זוכה פרסים.
בשנים הקרובות אני מצפה לראות מערכות הפעלה ויישומים התומכים בהפצת תהליכים (distributing processes) למספר משימות, אותן ניתן להריץ במספר ליבות מעבד. אינטל ו-AMD ינועו לכיוון של מעבדים מרובי ליבות. הדור החדש של מערכות ההפעלה והתוכנות ירחיב את מגוון האפשרויות לבנייה, עריכה ושיתוף של תכנים ויצירות בין משתמשים רבים. השיתוף הקהילתי הזה יהיה טוב לכולנו.
Google לא מפסיק לחפש
אני מאוד מתרשם מהמהירות שבה גוגל נעה בימים אלה. נראה שכמעט כל שבוע מפתחי החברה יוצאים עם משהו חדש ומעניין. אחת ההשקות המרתקות האחרונות, היא הגירסה השנייה של Google Desktop. הגירסה הקודמת סימנה את הפעם הראשונה שבה חברה המפעילה מנוע חיפוש משמעותי, מציעה כלי חיפוש לשולחן העבודה, והגירסה הנוכחית היא צעד גדול קדימה.
האינדקס שלה טוב יותר מזה של הגירסה הקודמת - יש תמיכה בפורמטי קבצים נוספים ובקרת משתמשים רחבה יותר. כמו כן, סרגל החיפוש מאפשר להריץ חיפוש בדואר האלקטרוני, או בכונן הקשיח, מבלי לפתוח דפדפן.
אישית, אני מעדיף את פורמט הטורים של תוכנות החיפוש השולחניות X1 ו-Yahoo. עם זאת, מה שגורם ל-Desktop Google להתבלט הוא הסרגל הצידי (sidebar) החדש, שמשמש להצגת סוגים שונים של מידע. בברירת מחדל הוא מציג הודעות דואר אלקטרוני מתוך Microsoft Outlook ו-Gmail, תזרימי RSS, תוכן מעודכן מהאתרים המועדפים, רשמים, תמונות מספריית התמונות, מידע על שוק ההון ועל מזג האוויר.
לפני ש-Google Desktop עלה לרשת, הדגימו מפתחים בחברות אחרות רעיונות דומים. בשנה שעברה הציגה מיקרוסופט סרגל צידי (sidebar) במסגרת הצצות על מערכת ההפעלה העתידית ויסטה. אפשר להרכיב אוספי מידע דומים באמצעות scripting וכלי active desktop, כמו Konfabulator (שנרכש לאחרונה על ידי Yahoo!). עם זאת, רוב האנשים לא עושים זאת.
Google Desktop עושה את החיים קלים. הוא בוחר ברירות מחדל באמצעות התבוננות במה שאתם עושים. לדוגמה, הוא מחליט אילו אתרים הם האהובים עליכם, ואז מציג מהם קליפים. לא תמיד הוא בוחר בחירות נכונות, ולכן המשתמש יכול לבצע התאמות. אני משתמש ב- Google Desktopבמחשב עם מסך שטוח גדול מימדים. זה ממש נוח כשכל המידע החיוני נמצא מול העיניים. בנוסף, הסרגל של Google פשוט יותר בהשוואה לסרגלים צידיים אחרים בהם יצא לי להשתמש.
תוכנת Google Desktop היא רק דוגמה אחת לחידושים של התאגיד העומד מאחוריו. אני אוהב את תוכנת עריכת התמונות Picasa, אבל בעוד ש-Gmail מציע אחסון רב ומחפש טוב – הרי שהממשק של Yahoo! Mail טוב משלו. Google Talk היא תוכנה טובה לשליחת הודעות מיידיות ותקשורת קולית, אך אין לה את המאפיינים המתקדמים ואת בסיס המשתמשים הנרחב שיש לרשתות מסרים מיידיים אחרות.
מה שמדהים אותי, זו המהירות שבה Google השיקו את כל התוכנות הללו. הם הקדימו בהרבה את מיקרוסופט ואפל. עם זאת, התחרות מעוררת את Yahoo!, ובמידה מועטה יותר אף מעודדת את מיקרוסופט לנסות ולהגביר את הקצב. כדאי לכם לבדוק את Google Desktop ואת הסרגלים הצידיים. Google עשוי לשנות את הדרך שבה אתם מקבלים ורואים מידע.
האם עיר צריכה לספק Wi-Fi?
מדי פעם שומעים על ערים המציעות לתושבים שירותים אלחוטיים. ג'ון דבורק כתב על רצונן העז של חברות תקשורת לעצור את המגמה הזו. זירת עימות זו צפויה להיות לא פחות מעניינת מזו שבין משתפי קבצים לחברות תקליטים.
חברות הכבלים והטלפוניה הרוויחו יפה מהצמיחה הפנומנלית בשוק המחשבים והחיבורים לאינטרנט, ולא ברור אם הסטטוס-קוו ישמר. חברות התקשורת מרוויחות ממנויי טלפונים סלולריים ומשירותי מידע ברשתות דור שלישי. רוב החברות בשוק המחשבים אוהבות את הרעיון של אלחוטיות בכל מקום – בלי להתעניין בשאלה כיצד הוא מגיע לשם. בנוסף, עיריות מסוימות בעולם שוקלות לפרוס חיבור אינטרנט אלחוטי ברחבי העיר.
ארבע ערים – שלוש בארה"ב ואחת בטייוואן (קליבלנד, קורפוס קריסטי, פילדלפייה וטאיפה) משמשות כפיילוט לפרוייקט Digital Cummunities – בחסות אינטל ובסיוע Cisco, Dell, IBM ו-SAP. בפרוייקט משתתפות גם ערים נוספות מרחבי העולם, לרבות –ירושלים, אוסקה, דיסלדורף, ריו דה ז'אנרו ואחרות.
חברות התקשורת רואות בתהליך גחמה מסוכנת שעלולה לצמצם את רווחיהן, ולכן הן מגייסות לובי לחוקים שימנעו פריסת רשתות אלחוטיות כאלה. כמי שמרבה לטייל ברחבי העולם, אני אוהב את הרעיון של אלחוט בכל מקום, בייחוד משום שלשירותים אלחוטיים קיימים, אין פריסה רחבה מספיק, הם יקרים מדי ומספקים חיבור איטי יחסית. הרעיון של כיסוי אלחוטי לעיר שלמה – בחינם, או במחיר נמוך - נשמע נהדר.
בפועל, הרעיון אינו קל ליישום. מי יספק את החיבור? בערים מסוימות יש שיתוף פעולה מצד חברות תקשורת, שעה שבערים אחרות התותחים כבר רועמים. אני גם די מודאג מעניין האבטחה. ולקינוח, כולנו יודעים שמישהו חייב לשלם את החשבון, ונשאלת השאלה: מי יישאו בנטל - משלמי המסים, המפרסמים, המשתמשים, או שילוב של כל אלה?
אני חושב שרשת עירונית תספק כיסוי טוב בהרבה מזה של נקודות חמות. רשת כזו תוכל להציע חיבורים מהירים יותר במחירים טובים יותר. כרגע הרעיון נמצא בשלבי ניסוי ואנו נבחן בזהירות את ההתפתחויות.