על תבונה, קריקטורות ורגישות

בין אירופה לאיסלאם, בין האיורים הפוגעים לקו הקנאי של טהרן ועזה, אפשר למצוא את שביל הזהב

בימינו אלה, ציור דמותו של הנביא נחשב לטאבו מרכזי באיסלאם - למרות שבימי הביניים היו מסורות מסוימות של ציור הנביא חלק מהאמנות העותמאנית והפרסית. כאשר ציורים עתיקים אלו הוצגו במסגרת שיעור באוניברסיטה, התלמידים המוסלמים בכיתה ממש התקשו להאמין למראה עיניהם. מנגד, הנורמה המערבית היא שמותר לבחון בעיניים ביקורתיות את הדת, ובוודאי את דמותו ההיסטורית של נביא האיסלאם, שהיה מנהיג פוליטי וצבאי, ובמסגרת זאת לא היסס לטבוח שבט יהודי יריב, שבט קורייזה. אנשי המערב ראו את פרסום הקריקטורות כתגובת הנגד של המערב לטרור, במיוחד לאור העובדה שתומכי אל-קאעידה נוטלים השראה לדגם פעילותם מהפעולות של הנביא וגורסים כי "הטרור היה אחד מעמודי התווך של הבשורה" ועל כן, מעשי נביאים סימן לדורות.

 

כפי שהאירופים מתקשים להבין מדוע כל העולם המוסלמי רותח בגלל כמה קריקטורות בעיתון, ומביעים תמיהה על עצם התנהגות המוסלמים, גם המוסלמים נוהגים להביע תמיהות דומות על הנורמות האירופיות. במקומות רבים בעולם המוסלמי עולות תהיות מסוג: "מדוע לדעתכם מותר לבזות את הנביא ולכפור באלוהים, ואילו הכחשת השואה או הצגת הפרוטוקולים של זקני ציון כמסמך אותנטי נחשבת במערב למעשה של חסרי תרבות?"

 

אכן, ארגון מוסלמי אירופי מיהר לפרסם קריקטורות המבזות את השואה בתגובה לקריקטורות המבזות את הנביא.

דבר זה נובע מתפיסה של מוסלמים אירופים על פיה היהודים הם "בבת עינה" של אירופה - המציגה את עצמה כשוויונית, אך למעשה פוגעת במוסלמים ולא מאפשרת להם להשתלב בחברה. מבחינת המוסלמים, היהודים הם אלה שהשיגו באירופה את מה שהמוסלמים לא השיגו (כסף, השפעה פוליטית ותרבותית). על כן בשנים האחרונות תיעלו מוסלמים מתוסכלים את זעמם כלפי היהודים, תופעה שבלטה בעיקר בצרפת.

 

מעבר לעובדות, מה כדאי לעשות נוכח המערך החדש שנותר ביחסי מערב-איסלאם? אין מדובר בהתנגשות כוללת בין הציביליזציה המוסלמית והציביליזציה המערבית, כיוון ששתיהן מורכבות ממדינות וקהילות בעלות אינטרסים הגוברים על כל "מדיניות מוסלמית" (אם יש דבר כזה), ולכל היותר מדובר בהתנגשות רעיונית ותרבותית. עיקר העימות עשוי לעבור לזירה הפנים אירופית, עם העלייה בכוח וברמת הארגון של קהילות המהגרים המוסלמים, שעוד ילכו ויתחזקו בשל שיעור הילודה הגבוה שלהן.

 

ברור שהפתרון לבעיה אינו בהטלת צנזורה על אמצעי תקשורת במערב ולא בדרישה שיתיישרו לפי הקו של קנאי האיסלאם מטהרן ומעזה. ייתכן שהפתרון נעוץ ביצירת מערכת חדשה של הבנות ציבוריות על הראוי והבלתי ראוי בזירה הציבורית. כך, יש לצפות שעורכי עיתונים במערב יימנעו מפרסום קריקטורות הפוגעות בדתות, בדיוק כפי שהם נמנעים לרוב מפרסום קריקטורות אנטישמיות. בתמורה ובמקביל, אנשי תקשורת בעולם המוסלמי יידרשו, בעידוד ממשלתי, שלא לפרסם מסרים אנטישמיים ואנטי-מערביים בוטים. זאת, לאור הכמות הרבה של הפרסומים האנטישמיים שמקורם בעולם המוסלמי והמצב שבו בכל דוכן ספרים במצרים ניתן למצוא את הפרוטוקולים של זקני ציון, מיין קמפף וספרים המספרים על מעשי רצח כחלק מהפולחן הדתי היהודי.

 

יש לציין לחיוב את פעולתם של רבני אירופה, בנשיאות הרב הראשי של צרפת יוסף סיטרוק, שהזדרזו לגנות את הקריקטורות האנטי-אסלאמיות. כמובן שהעם היהודי ייצא נשכר אם אישים וארגונים יהודיים לא יחוללו פרובוקציות מעין אלו בעתיד.

 

שריאל בירנבוים, עמית נלווה ב"מכון לתכנון מדיניות עם יהודי" ושותף בפרויקט "יחסי העם היהודי והאיסלאם"

 

עוד בנושא:

• צבי מזאל: אירופה נרדמה בשמירה

דן שיפטן: אספסוף בשם האיסלאם

עלא חליחל: קולוניאליזם נאור ומאויר