וואו, הוא אמר "מוצצת"

הפרומואים הבטיחו חגיגה הורמונלית, אבל ספק אם יהיה לכם חשק לגעת במישהו או במשהו אחרי הצפייה ב"48 שעות". הדס בשן נרדמה

אחד הדברים המתישים בחיי הרווקות התל אביביים הוא הצורך להתמודד עם דימוי תוסס וקופצני, 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. על פי תפיסת רוב החברים הנשואים שלי, הדרך היחידה לקיים את אישיותי הילדותית היא לצאת בכל ערב ולטרוף כל מה שזז. הם לא מאמינים שאני יכולה לפרנס פחד ממחויבות גם כשאני בסלון, מול הטלוויזיה, עצלה וסטטית ממש כמותם.

 

ככל שמתרחקים מהמרכז, הציפיות מסלימות ומעל כולם מתנוססת מילה אחת שלא מרפה: "האורגייה". "נו?", חוקרת חברתי צ' בזמן הנקת הפעוט, אי שם בדרום הרחוק, "מה קורה בעיר החטאים? את עדיין אוכלת חגיגת ועושה שלישיות פעמיים ביום? שרמוטה!".

 

כן, בטח. למה רק שלישיות? תזמינו גם את כל הנבחרת, ואת משתתפי "השגריר". לכי תסבירי לה שלמרות הפה המלוכלך וההתמכרות לריגושים, כבר מזמן חתמתי בלבי על עצומה נגד מין קבוצתי (אלא אם כן וונטוורת מילר מעורב, אבל הסיכויים שהוא יתעניין בי קלושים, פרטים בכתבתו של אמיר קמינר). אינני ידועה בשמרנותי, אבל האינפלציה שפשתה לאחרונה בדיון על חילופי זוגות, סווינגרס והחיים העצובים בשלישייה של אירה מ"הדוגמניות", ממש מגעילה אותי. לא רק שהסצינה הזו מבטאת סוג של חזירות, אלא יש בה גם משהו מעורר רחמים. נדמה לי שזה תמיד מתחיל בגבר ואשה משועממים, שרוצים ללכת הביתה ביחד, אבל חוששים שאין ביניהם כימיה שתספיק ללילה שלם. אז הם מצרפים עוד גבר או אשה משועממים, בתקווה שהתוצאה תהיה שיכרון חושים מטריף, במקום שעמום משולש. אבל אנחנו כבר יודעים שלא כל מה שמובטח בפרומו מתקיים במציאות, לא? קחו למשל את "48 שעות", מיזם הדייטינג החדש של ערוץ 2. הפרומואים הבטיחו חגיגה הורמונלית, אבל ספק אם יהיה לכם חשק לגעת במישהו או במשהו אחרי הצפייה.

 

וזה מה שקורה שם: מערבבים שישה סינגלים עם אלכוהול, שמים אותם בלופט (כלומר אולפני הרצליה) ליומיים, מציבים להם כמה כללי משחק לא חשובים - ומחכים לפירוקו של המתח המיני. עד שזה קורה, עושה ההפקה כמה שיותר קולות של "אורגייה! אורגייה!" - אך האקשן הכי גדול שנרשם הוא כשכולם שרועים על הספה ומפריחים בועות עשן מסונכרנות לאוויר.

 

והבנאליה, הו, הבנאליה. מישהו תמיד יגיד למישהי ש"היא לא מספיק אמיתית", מישהי תמיד תתגרה בסטריפטיז מזויף ותתפעל מהנועזות של עצמה, ומישהו אחר יגיד "מוצצת" וירגיש פרובוקטיבי וחצוף. הבנות יצחקקו, הבנים יעשו שרירים, הם לא באמת יימשכו זה לזו, לא באמת יעניינו זה את זו, ובדרך כלל ילכו לישון לבד, עם ליבידו מקופל יפה במזוודה, מחכים שהשטות הזו תגיע כבר לסיומה. המדכא ביותר הוא ששוק הבשר האמיתי לא פחות משמים - ועוד בלי עריכה.

 

אם משתתפי התוכניות הבאות ייכנעו לקלישאה, ירגישו צורך להוכיח כמה הם משוחררים ומגניבים וימצאו עצמם בבליל של מיצי גוף, כל שנותר לי הוא לאחל להם שיעשו חיים. אולי אני טועה, וזה יהיה רגע טלוויזיוני מרטיט ופורץ דרך, כמו שטוען יונתן קוניאק, עורך "48 שעות" (עוד ראיון של קמינר, שהשתלט השבוע על המגזין), אבל רוב הסיכויים שבשלב הזה כבר אהיה שרויה בתרדמה עמוקה.

 

הדס בשן,

כתבת וסינגלית