המשקפיים הירוקים שלי

זה כלי סודי שפיתחתי לעצמי כדי לראות משהו מאוד ספציפי במערכות יחסים. הרכבתי אותם וראיתי שכל אדם מתהלך ברחוב עם שלט שתלוי לו על הגוף. לחלק מהאנשים כתוב "אני רוצה לתת", לחלק האחר כתוב "אני רוצה לקבל". אנשי ה"אני רוצה לתת" ו"אני רוצה לקבל" מתחברים זה לזה כמו פאזל, בעוד שניים מאותו הסוג לא מצליחים להסתדר

כשחזרתי הביתה מהאימון לא יכולתי שלא לחשוב שוב על הגישה שלי כלפי אנשים שמאכזבים אותי. בין אם אני רוצה ובין אם אני לא רוצה, אני מפתח כלפיהם כעס מסוים, ובימים האחרונים יש לי בעיה מאוד רצינית עם הכעס על האנשים האלה. אני כועס עליהם, כי הם אכזבו אותי. אבל לפי איזו מערכת קודים הם איכזבו אותי? לפי מערכת הקודים של "המשפחה הישנה". אם כך, האם הם באמת ראויים לכעס הזה? התשובה ברורה, לא) אבל בכל זאת אני כועס עליהם, ועכשיו גם נוספת לזה תחושת אשמה.

 

יש אנשים שמוגדרים פחות או יותר קרובים אלי, וסיפרתי להם בזמן האחרון סוד מאוד כמוס: אני הולך לסיים את העבודה שלי בקרוב מאוד, אחרי חמש שנים. העבודה הזאת היתה הדבר היציב היחיד שלי בשנים האחרונות, וזה כנראה הולך לקרות בקרוב מאוד, מה שישאיר אותי די תלוי באוויר בתקופה שלאחר מכן. תקופה של לא ברור מה יקרה איתי.

 

בתקופה כזאת אני זקוק למשפחה החדשה שלי שתהיה שם ותעניק לי תמיכה, אהבה ותשומת לב. מה שקרה זה בדיוק ההיפך - יש תחושה שכל אחד עסוק בענייניו, והידיעה על העזיבה שלי עברה אצל כולם כ"יופי, הוא רצה לעזוב כבר הרבה זמן", בלי מחשבה על ההשלכות. בעקבות המחשבות בשבועות האחרונים התחלתי להרכיב לעצמי את "תיאוריית המשקפיים הירוקים". למה ירוקים? לא יודע, סתם, ככה זה בדימיון שלי.

 

המשקפיים הירוקים הם כלי נשק סודי שפיתחתי לעצמי כדי לראות משהו מאוד ספציפי במערכות יחסים בין אנשים. לאחר ש"הינדסתי" אותם הרכבתי אותם על העיניים ואז ראיתי דבר מוזר: כל אדם מתהלך ברחוב עם שלט ענק שתלוי לו על הגוף. לחלק מהאנשים כתוב על השלט "אני רוצה לתת", לחלק האחר כתוב "אני רוצה לקבל".

 

כשאני מסתכל על עצמי אני רואה שגם עלי תלוי שלט. לא יודע איך לא הרגשתי את הכובד שלו: "אני רוצה לתת".

 

עברתי בדמיוני על כל החברים שלי, וראיתי מה כתוב להם

 

אנשי ה"אני רוצה לתת" ו"אני רוצה לקבל" מתחברים זה לזה כמו פאזל, בעוד שני אנשים מאותו הסוג לא מצליחים להסתדר. עברתי בדמיוני על כל החברים שלי, וראיתי בדיוק איזה שלט כתוב עליהם. יכולתי לראות שמי שמושכים אותי יותר הם דווקא אנשי ה"אני רוצה לקבל". היתה סביבם איזו הילה מיוחדת, הילה קסומה כזאת שמשכה את אנשי ה"אני רוצה לתת" - הם רצו נורא לתת להם. היו כאלו שכעסתי עליהם, וכשראיתי את השלט שלהם, הכעס פשוט נעלם.

 

נראה לי לא בסדר שיש אנשים שרוצים רק לתת או רק לקבל, אבל פתאום, כשהסטתי את מבטי קצת הצידה, ראיתי עוד סוג של שלטים. שלטים שאנשי ה"אני רוצה לתת" ו"אני רוצה לקבל" לא רואים ולא מתייחסים אליהם. על השלטים כתוב: "אני רוצה לתת ____ ולקבל ___".

 

הבנתי שיכול מאוד שיש לי איזשהו קונפליקט: מצד אחד כתוב לי על השלט "אני רוצה לתת". כשאני פוגש מישהו אני מרגיש שזה הקסם שלי: לתת ולתת ולתת. לפעמים אני עובד על הרזרבות של הרזרבות, אבל אני נותן. בעוד בלב בתוך תוכי, אני רוצה גם לקבל - אבל אני לא אומר זאת.

המצב הנוכחי שלי עם עזיבת העבודה והבלבול הוא הוכחה חותכת לכך: לאף אחד מהחברים שלי לא הייתי מסוגל להגיד: "אני צריך אהבה ותמיכה ותשומת לב, כי אני מפוחד". היו כאלה שזיהו במצוקה שלי "סיבוכים" שלא היה להם כוח אליהם כנראה ופשוט התרחקו. יכול להיות שהם הרגישו שהחלפתי את השלט ל"אני רוצה לקבל" וזה כבר לא התאים להם.

 

על כל פנים, אני סוחב את המשקפיים הירוקים איתי בכיס, כדי להתבונן באנשים מידי פעם ולזהות מה הסיפור שלהם. זה עוזר לי להבין מי יכול באמת להיות שם בשבילי ברגעים האלה, ולמי זה קשה מדי. זה עוזר לי לא לכעוס יותר מידי על אנשים מסוימים, ובמידה לא קטנה - מאפשר לי לקחת את החיים יותר "בקלות". כי הרבה יותר קל להסתובב עם אנשים שיודעים לקבל כשצריך ולתת כשצריך, ולא להסתגר בתוך החיים שלהם כשהם רואים שצריך לפעמים גם לתת.

 

כך, כמעט בלי להרגיש, הוספתי את הקוד השני שאני מודע אליו בכל הנושא הזה של "המשפחה החדשה": להגיד בבירור מה אני צריך, ולא להחביא את זה בקונטקסט. נתתי לחברים שלי להבין שאני זקוק לתמיכה ולאהבה שלהם בתקופה הלא ברורה הזאת, אבל לא כולם הבינו את זה ככה. אולי אם הייתי אומר את זה בבירור - הם היו גם שומעים.