המשפחה האחרת שלי
שנים אני טוען שהמשפחה שלי היא בעצם החברים. אני בקושי בקשר עם המשפחה הביולוגית שלי, שמוגדרת בעיניי "משפחה חולה" מבחינת סוג מערכות היחסים, הציפיות והתובעניות. כובד המחוייבות המשפחתית עבר לחבריי הקרובים, שאמורים לשאת בנטל הזה יום יום. הבעיה היא, שאני מחיל את הקודים הישנים של המשפחה החולה על משפחתי החדשה
זה מה שקובי צרח לי לתוך הטלפון הציבורי הסמוך למדיסון סקוור גארדן בניו יורק, שנותק לי בפרצוף זמן קצר לאחר מכן. נסענו יחד לטיול כייפי במיוחד, וההתנהגות חסרת האחריות שלו שוב דיגדגה לי וגרמה לי להתקשר אליו לבית הקפה בו ישב עם חבריו החדשים (האמריקאים) ולנהל את השיחה הזו.
ההשפעה של המונולוג הזה התחילה סופסוף להניע את הגלגלים של תפישת העולם שלי בכל הנוגע למערכות יחסים כלשהם: מכרים, חברים, משפחה, בן זוג. לאחר דקה שנתתי לעצמנו להירגע התקשרתי אליו שוב ואמרתי לו שאני לא חושב שהטיול שלנו צריך להידפק בגלל זה. בסך הכל אמרתי לו את מה שהרגשתי, ואני מעדיף ששנינו נוציא הכל ותמיד נספר אחד לשני דברים. עכשיו, כשאנחנו נקיים, אפשר לחזור ולהמשיך הלאה.
היה כיף לאללה בטיול, אבל עד היום נותרה בי התחושה שמשהו נשבר שם, אצל קובי ואצלי, באותה שיחת טלפון. קובי חזר לחיים שלו, אל העבודה החדשה שלו ברדיו ואל החבר החדש והפשוט מקסים שלו, ומאז ניו יורק אנחנו כמעט ולא מדברים. אני חזרתי לחיים המבולבלים שלי, עם תקופה לא ברורה של שינוי: שינוי מקום עבודה, לא ברור עדיין אם התקבלתי ללימודים או לא, שינוי דירה, ובעיקר - שינויים פנימיים של ההתייחסות שלי כלפי העולם.
אני אוהב את קובי. אוהב ומעריך אותו כחבר, וזה כרגע משתנה בלתי תלוי במה שיקרה או קורה למערכת היחסים בינינו. השבירה שהרגשתי בקול שלו ובצורת התבטאות שלו באותה שיחת טלפון גרמה לי לחשוב על מערכת הציפיות המאוד סבוכה שלי מהחברים הסובבים אותי.
זה כמה שנים אני טוען שה"משפחה" שלי הם בעצם החברים. אני בקושי בקשר עם המשפחה הביולוגית שלי, שמוגדרת בעיניי "משפחה חולה" מבחינת סוג מערכות היחסים, הציפיות והתובעניות. כובד המחוייבות המשפחתית עבר אם כן לחבריי הקרובים, שאמורים לשאת בנטל הזה יום יום.
או שאנחנו "משפחה" - או שאנחנו כלום
כאן בדיוק נמצאת הבעיה: השיחה עם קובי גרמה לי להבין שאמנם החלפתי את המשפחה הישנה והחולה שלי במשפחה חדשה, ולכאורה בריאה ואמיתית יותר. הבעיה היא, שאני מחיל את הקודים הישנים של המשפחה החולה על המשפחה החדשה, ובכך בעצם אני הופך גם את המשפחה הזאת לחולה. עד היום, כל חבריי הקרובים היו צריכים לשאת בנטל המחוייבות והתובענות שלי לאינטימיות יומיומית. התעקשתי לקבל סוג של מקום של כבוד בחיים שלהם, ואם היתה קצת סטיה בהתייחסות אלי כאל בן משפחה (לפי ההגדרות בהן אני חייב להיות האדם הכי קרוב, שצריך כל הזמן לעזור לו ולהיעזר בו, להיות בקשר איתו ולוודא שהכל בסדר, וכמובן גם לדווח) - הייתי נפגע ונעלב ומתרחק. כלומר: או שאנחנו "משפחה", או שאנחנו כלום.
אני מרגיש שיש לי "חוט מקשר" שיוצא מהלב שלי ומגיע ללב שלהם
ואז החלטתי שהגיע הזמן להגדיר לעצמי את הקודים של המשפחה החדשה. אני מניח ש"להגדיר קודים" זה לא דבר שעושים ביום אחד, ואפילו לא בחודש. לא קל להיפטר מקודים של "משפחה חולה" שאותם חייתי שלושה עשורים. מה שאני כן יודע, זה שהקוד הראשון בכל מערכות היחסים שלי הוא "החוט המקשר": יש כמה אנשים בעולם הזה שאני מאוד מאוד אוהב ויודע שהם אוהבים אותי. עם האנשים האלה אני מרגיש שיש לי "חוט מקשר" שיוצא מהלב שלי ומגיע ללב שלהם. החוט הזה גמיש ויכול להיות ארוך מאוד. קובי, למשל, יכול להיות באלסקה, או לא לדבר איתי חודשיים - אבל תמיד תהיה נקודה מקשרת בינינו. וכשהוא יחזור, אחרי חודשיים או מתי שזה לא יהיה, המקום שלו והערכה שלי כלפיו וכל שאר הדברים הנעימים שאנחנו מרגישים כלפי חברים טובים עדיין יהיו שם.
"חזרה בתשובה" משמעותה לראות ולהבין את הדברים בצורה אחרת ממה שהיינו רגילים לראות בעבר ולהיות נכונים לשנות אותם. זה לא כל כך פשוט, וזאת עבודה קשה, אבל זו סוג של דרך לשדרוג החיים בעיקר מבחינה רגשית, ואני מתכוון ללכת בדרך הזאת.
