חטיפת שלושת החיילים העמידה אותנו על הרגליים האחוריות. אבל המבצע הצבאי, שמתקיים כרגע בצפון הארץ ובדרומה, כבר אינו על החזרתם בלבד. היום, לאחר שנים ארוכות של הבלגה ונסיגה, מדינת ישראל נלחמת על שיקום כוח ההרתעה שלה. הכרעה ברורה היא מחויבת המציאות. רק מכה קשה שיספגו ארגוני הטרור, מבלי שייוותר בידיהם כל הישג, תמנע את החטיפות הבאות ותסיר את איום הטילים וההפגזות בצפון ובדרום.
הסיכוי היחיד להחזרת החטופים ולהפסקת החטיפות הוא במניעת כל הישג ממבצעי החטיפה וגביית מחיר כבד מהחוטפים. צודק ראש הממשלה התובע את החזרת החטופים ללא תנאי ואינו מוכן למו"מ ולרמז על שחרור ולו גם של טרוריסט אחד. רק פעולה תקיפה, כפי שנהגו ממשלות ישראל בעבר בתגובה לטרור, ורק תעריף יקר, בלתי צפוי ויומיומי, בעבור כל יום שאין הם מחזירים את חיילינו, גם תשמור על בריאותם וגם תגדיל את סיכויי החזרתם. ויתור היום יחליף את תמונותיהם הניצבות על שולחנו של ראש הממשלה בתמונות של חטופים אחרים בעתיד, כפי שהיום ניצבות תמונותיהם בעקבות עסקת "טננבאום אחד בעבור מאות טרוריסטים".
ומה באשר להפגזות המאסיביות על ריכוזי אוכלוסייה וטילים על מתקנים אזרחיים? הסיכוי היחיד לעצור זאת טמון במניעת כל הישג ובגביית מחיר דיס-פרופורציונלי מכל אלו שיד להם בטרור הנוכחי: הסורים, החיזבאללה, החמאס ותומכיהם הרבים.
חיזבאללה. המלחמה תסתיים רק לאחר שהארגון יפורק ממרבית טיליו, ינותק מזרימת האספקה מסוריה, יורחק מהגבול קילומטרים רבים וחשיבותו תופחת עד כדי כך, שלבנון תוכל לטפל בו בכוחותיה. החלשתו המכרעת תנחית באותה הזדמנות מכה קשה על בעליו האיראנים ותומכיו הסורים.
סוריה. הרומאים אמרו, "הרוצה בשלום ייכון למלחמה". וגם סוריה, העומדת אף היא מאחורי חיזבאללה ומשגרת לו אספקה סדירה של תחמושת, חייבת לשלם מחיר. תחילה מוגבל - פגיעה במתקנים צבאיים בלבד - אבל עם מסר ברור: כל פגיעה נוספת של חיזבאללה בנו, פירושה לא רק פגיעה נוספת שלנו בלבנון, אלא תחילתן של פגיעות קשות בסוריה. אחרי הכל, תעודת הביטוח של תל-אביב נמצאת בדמשק. לא בביירות.
האחראים למדיניות שהביאתנו עד הלום טוענים שזה עלול להידרדר למלחמה כוללת. אולי, בסיכוי נמוך מאוד. אך אם לא נעשה זאת, ניגרר למלחמה כוללת בוודאות בעתיד הלא רחוק, ובתנאים גרועים יותר. הלא התחמקותנו מעימות פשוט בהרבה בשש השנים האחרונות אפשרה לחיזבאללה להצטייד באלפי טילים, לבנות מוצבים ואתרי שיגור ולחזק לאין שיעור את מעמדו הפוליטי בביירות; היא שהביאה עלינו את ההתלקחות הנוכחית, הקשה. וסוריה, החשה כיום מאוימת על-ידי כוחות הצבא האמריקני בעיראק שממזרח, תכלכל את צעדיה ביתר זהירות לו תדע שמדרום-מערב לה נמצאת ישראל שונה, נחושה, הנכונה לצאת למלחמה כדי להגן על אזרחיה.
נכון לעכשיו, העולם כולו רואה כיצד במשך שבוע ימים מצליח ארגון המונה כמה מאות טרוריסטים לשבש חיים של מדינה שלימה: עשרות נהרגו, הצפון כולו במקלטים, המחיר הכלכלי כבד. ואילו הסורים תומכי הטרור מחככים ידיהם בהנאה. צה"ל הצליח עד כה לפגוע רק ב-30% מיכולת הלחימה של חיזבאללה, ועיקר כוחו של הטרור עדיין במותניו. להגיע כך להפסקת אש, משמע לאבד את שארית כושר ההרתעה שעוד נותר לנו.
חיל-האוויר לבדו לא יעצור את הקטיושות. כדי להבטיח את שלומם של יישובי הצפון ולהקל על צבא לבנון לתפוס את מקומו לאורך
הגבול, כדי לייצר סיכוי לתהליך מדיני באזור, נדרשת ישראל לבצע שני מהלכים נוספים: להבין שאין מנוס מפעילות קרקעית במרחב שנמצא מצפון לגבול הבינלאומי ועד איזור הליטני, שלא על מנת להישאר בו (הבחירה בין כניסה זמנית למרחב צור, לבין המשך הירי על נהריה - כואבת אך מובנת מאליה); וכמובן, להכניס את סוריה למשוואת משלמי המחיר על תמיכה נמשכת בחיזבאללה.
ראש הממשלה אמר "עד כאן", ואנחנו בכל לבנו איתו. מכאן והלאה, חובה שנראה ישראל אחרת, שאינה מוכנה לסבול ירי על מישהו מאזרחיה - לא בשדרות ובאשקלון ולא בקריית-שמונה ובחיפה.