"צריך לב מאבן כדי לא לחוש זעם לנוכח המראות בכפר כנא. הטבח שבוצע שם היה מעשה של שפלות רוח, מעשה זוועה. אם הפצצות של חיל האוויר הישראלי מוטלות בטווחים מדיוקים, כפי שהם טוענים, הרי שזהו גם פשע מלחמה. ישראל טענה שחיזבאללה שיגר טילים מכפר כנא, כאילו שבכוחה של טענה זו להצדיק את הטבח שבוצע. ראש הממשלה הישראלי, אהוד אולמרט, התייחס ל'טרור המוסלמי' המהווה איום על "הציביליזציה המערבית", אך לא חיזבאללה הוא שהרג את האנשים המסכנים ההם בכפר כנא".
עיתון בריטי אחר, "הגרדיאן" פרסם גם הוא מאמר דיעה שכותרתו: "איך ניתן לגנות 'טרור', בשעה שפשעי מלחמה מתבצעים ללא הפרעה?".
"לשותפיה של וושינגטון במלחמה הצבועה נגד הטרור, ניתנת יד חופשית לפעול באלימות ברוטלית ולא חוקית. המלחמה בלבנון מאששת את מה שידענו כבר קודם: מלחמה ואמת לא מסתדרות יחד. כל המעורבים בטרגדיה במזרח התיכון תמיד עשו שימוש בדיסאינפורמציה ובעיוות המציאות בכדי להצדיק את מעשיהם, אולם מעולם לא בוצע ניסיון לשכתב את ההיסטוריה בסמיכות כזו לאירועים עצמם.
"שרים בממשלת ישראל ותומכיהם הצדיקו את התקיפות בשטח לבנון בטענה כי מדובר ב'מלחמת קיום'. משעה שהוכרזה בישראל מלחמה טוטאלית, הוכשרו כביכול כל האמצעים להגנה עצמית, גם הטוטאלים שבהם. הדבר יכול היה להיות מוצדק אם זו היתה האמת. אך זוהי לא האמת.
"העימות בגבול ישראל-לבנון התלקח בשל פעולה שביצע חיזבאללה בה נחטפו שני חיילים ישראלים ונהרגו שלושה נוספים. בואו נודה על האמת, לא מדובר פה ב'מתקפת טט' (מונח ממלחמת ויאטנם). הפעולה הזו בוודאי לא הצדיקה את ההסתערות הישראלית האלימה על החברה הלבנונית. אמת, ירי הרקטות על הישובים הישראלים הוא פשע מזעזע, אך הירי הגיע כתגובה להסלמה הישראלית."
אד לאופלין, שליח ה"סידני מורנינג הראלד" לכפר כנא כתב מאמר שכותרתו "לאט, בעמל ובסבלנות, עוד גופה מתגלה".
"צוותי ההצלה הראשונים פעלו בין הריסות הבניין בעזרת ידיהם בלבד עד שהחל להגיע הסיוע מהצלב האדום, מצבא לבנון ומאנשי הכוח לשמירת השלום של האו"ם המוצבים באזור. זאת לאחר שהצבא הישראלי הרג 54 בני אדם, תושבי כפר כנא בדרום לבנון. תושבי המקום העידו כי 63 בני משפחת חאלוב וחאסם, תפסו מחסה במרתף של אחד הבתים בבניין עד שבוצעה התקיפה בשעה 01:30 לפנות בוקר. שעות לאחר מכן, עדיין נמשכו פעולות החילוץ וההצלה בתוך מה שהיה עד לפני זמן קצר – מקלט לאזרחים.
"החיפוש האיטי הפך לפעילות סוערת בכל פעם שהתגלתה גופה נוספת: ילד בלונדיני אחד, כבן שלוש, הונח על אלונקה על ידי אנשי הצלב האדום. הבובה שהחזיק ברגעיו האחרונים, היתה עדיין קשורה לחולצתו בשרשרת פלסטיק".

התמונה שזעזעה את העולם (צילום: רויטרס)
שר החוץ הגרמני לשעבר, יושקה פישר, פרסם מאמר מיוחד ב"שיקאגו טריביון" בעקבות האירוע בכפר כנא שכותרתו "האם שלום יציב יכול לצמוח מהריסות המלחמה?". "חיפה, ביירות, ערים וכפרים רבים בישראל ובלבנון נמצאים תחת אש", כתב. "מי היה מאמין לתרחיש כזה לפני מספר שבועות? התחמשותו של חיזבאללה בקטיושות ובטילים ארוכי טווח היתה ידועה ואין זה סוד כי חיזבאללה פועל בלבנון כמעין "מדינה בתוך מדינה" בעזרת צבא פרטי ומאומן היטב ותשתיות טרור. אכן היה זה ארגון חיזבאללה – ולא ממשלת לבנון – ששלט בגבול לבנון מאז נסוג הצבא הישראלי בשנת 2000.
"למרות שבממשלה הלבנונית מכהנים שני שרים מטעם חיזבאללה ולמרות נציגי חיזבאללה בפרלמנט הלבנוני, חיזבאללה אינו משרת את האינטרס של העם הלבנוני. האינטרסים של חיזבאללה מעוצבים בדמשק ובטהרן, המקומות מהם מגיעה אספקת הנשק של הארגון. המצב הטרגי שנוצר בלבנון הוא מצב של שליטה חיצונית המהווה 'מלחמת שליחים'. במצב כזה עלינו לשאול את עצמינו מי פועל כשליח של מי ולמען איזו מטרה?
בוושינגטון פוסט האמריקני הופיעה הכותרת: "מקום מקלט שהפך למקום של מוות". הכתב בשטח התרכז בתיאור מלנכולי ורגשי של הבניין ההרוס ופינוי הגופות וכתב: "הבולדוזרים חפרו באיטיות בהריסות ביום ראשון, בתנועות שהיו כמעט עדינות מדי בשביל מכונה. בדרכם הם הסיטו הצידה שאריות של חיים: שקית בצלים, פחית שעועית, סנדל מלוכלך, בקבוק של תינוק ותמונה של נער צעיר המחייך במבוכה.
"כשהשמש הגיעה לאמצע השמיים, בעוד רעם הפגזים הישראלים נשמע ממרחק, נשמע צעקה: 'עצור!', ואחד המחלצים יצא מבין ההריסות כשהוא אוחז בקורבן מספר 27, מתוך 63 ההרוגים שבסופו של דבר נספרו בכפר כנא. שמו של ההרוג היה עבאס האשם והוא היה בן שנה במותו. המוצץ הכחול שלו עדיין השתלשל מכיס חולצו הירוקה. מאחורי המחלץ והילד היה זרוק ספר, שהועף הצידה מעוצמת הפיצוץ. כותרתו הייתה "מפתחות לגן עדן".
העיתון האיטלקי רב התפוצה "קוריירה דלה סרה" הכתיר את ההפצצה בכפר כנא "טבח הילדים". העיתון מנסה לגשר על הפער שהציגה צה"ל בין התקיפה הלילית וגילוי מימדי האסון בבוקר וטוען שלא ניתן היה לגשת למקום האירוע עד הבוקר משום שההתקפה הישראלית באזור נמשכה. הכתבה - שתופסת את הכותרת הראשית של העיתון - מלווה בגלריית תמונות זוועה ממקום האירוע. מתחת לידיעה הזו מופיעה ידיעה על הודעת ישראל כי היא משהה את הפעילות האווירית ליומיים אך מודגש כי "זהו אינו סיום המלחמה", כפי שצוטט העיתון את השר חיים רמון.
תחת הכותרת "האמת האכזרית של המלחמה", כותב ג'יאני ריוטה את מאמר המערכת בעיתון, המוקדש לאסון בכפר כנא. "האמת האכזרית של המלחמה", פוסק ריוטה, "היא שחיזבאללה מעוניין לגרור את ישראל לעשר, מאה, אלף כפר כנא, בהתאם לתורתו של גווארה, המאסטרו של הגרילה. נסראללה משגר את טיליו כדי להביא לתגובה – שהוא מודע – כי תביא לטבח עיוור באזרחים לא חמושים, תגביר את השנאה כלפי ירושלים ואת הסולידריות עם דגלי הנקמה הצהובים שלו".
ההפצצה בכפר כנא כמובן שתפסה את הכותרות הראשיות בעיתונים הצרפתים "לה מונד" ו"לה פיגרו" - האחרון הקדיש לסיקור האירוע את עמוד השער ועוד כפולת עמודים תחת הכותרת "נקודת המפנה של המלחמה". בכפולת העמודים הופיעה - תחת תמונה של אחד האבות מכפר כנא נושא את בתו המתה - הכותרת "אין צורך ברופאים. כולם מתים".
עם זאת רוב הדיווח על התקרית היה ענייני וציין גם את הספק שהטיל צה"ל בכרונולוגיה של התקיפה וכן מפה שבה נראו לצד התקיפות על לבנון גם ציוני פגיעות הרקטות של חיזבאללה על ערי הצפון. מאמר המערכת של העיתון אגב, עסק בפרשת הסמים בטור דה-פרנס.
גם בסין התייחסו לאירועים, אם כי מזווית פחות אנטי-ישראלית. הבוקר, לצד תמונות הזוועה מכנא, הכותרת הראשית של ה"צ'יינה דיילי" היא: "ישראל אישרה הפסקת אש של ארבעים ושמונה שעות". דובר משרד החוץ הסיני אמנם גינה את ההתקפה, אבל כלי התקשורת בסין הדגישו דווקא את הצעדים המיידיים שנקטה ישראל: נצירת אש ופתיחת מסדרונות לפינוי אזרחים.
ה"צ'יינה דיילי" דיווח על "זעם בעולם", שמופנה, לדעת הסינים, בעיקר כלפי ארה"ב. העיתון – כלי התעמולה הראשי של בייג'ינג בשפה האנגלית - אף שיגר עקיצה לעבר מזכירת המדינה רייס, שכלשון העיתון, קראה להחיש את סיום הקרבות "ככל הנראה בפעם הראשונה".
בכתבה ארוכה שפירסם העיתון הסיני "פיפל'ס דיילי" בעמודו הראשון, ניתנה במה נרחבת למדי לטענות ישראל כי האזור שהופצץ שימש כבסיס לשיגור טילים על הצפון. הביקורת על ממשלת ישראל וצה"ל היו מוצנעות יותר, ומחאות של ארגונים בינלאומיים לא הובלטו בעיתונים אלה, ומסיבה טובה: סין, מדינה עם רקורד ידוע לשמצה של הפרת זכויות אדם, לא מעוניינת לתת במה דווקא למשמרות זכויות האדם.
בהכנת הידיעה השתתפו רונן בודוני, ניר מגל, ורחל בית-אריה