עשי לך בנזוג בצלמך ובדמותך

בסיוטים שלי הוא לכל היותר מספר בפומבי משהו מגוחך על חיי המין שלנו או מתבדח על הישבן הגדול של אמא שלי, בטח שלא חושף את תחתוני הבוקסר המטולאים או מנסה לרוקן אל תוך פיו את המים של האקווריום. אבל זה בדיוק מה שהוא עשה. כל אחת מקבלת את הפרטנר המגיע לה

המכנסיים שלו ירדו ראשונים. בדיוק הגחתי מהשירותים, כשמעלי טסו הג'ינסים המשופשפים שקנינו פעם יחד בחנות של פריטי אופנה מזוייפים באלנבי. עוד לא יבשה הפודרה מעל נקבוביותיי, והזוגי כבר הסתובב עירום כביום היוולדו בביתם החדש של חברינו, מרים כוסיות ומדגים לכולם להטוטים עם חרצני זיתים, שנקלעו הישר אל תוך נחירי אפו. לרגע חשבתי שאני הוזה, שזה עוד אחד מהסיוטים הרעים שלי בהם בן הזוג המכובד, שבימים כתיקונם הולך לעבודה חנוט בחליפה, מביך אותי בפרהסיה. בדרך כלל, בחלומות השחורים האלה, הוא מספר משהו מגוחך על חיי המין המשותפים או משמיע את אחת הבדיחות שלו על הישבן הגדול של אמא שלי, בטח שלא חושף את תחתוני הבוקסר המטולאים או מנסה לרוקן אל תוך פיו את מי האקווריום. אותה מתנה שהבאנו לזוג המאושר, אלו שעבר לדירה חדשה מעוצבת ברוח הפנג שוואי ועד לפני שעה בערך היו בטוחים במאה אחוז שיש להם שני חברים טובים ושפויים.

 

למחרת אני מתנפלת עליו, תוך כדי שינה, מטלטלת את גופו בכוח, מחפשת את ההתנצלות שלי. זאת שהוא היה חייב לספק כבר אתמול, כשגררתי אותו משם בשיא הערב, בדיוק בשלב שהוגשה העוגה וכולם מחאו כפיים וצעקו Take it off, כאילו לא ראו די מעורו הלבנבן, פולשים לאינטימיות שלו, ממצים עד תום את השיכרות התמימה שלו. המבוכה אפפה אותי, ואת המשך הלילה ביליתי במחשבות על היום שאחרי, על הסליחה שהוא יבקש, שיבטיח שלעולם לא ישתה יותר מדי או ילבש תחתונים קרועים, ובטח שלא יטמון עצמים זרים בנחיריים שלו. ואם כבר, אז לא בפומבי, שישתכר בבית, כשהדלת נעולה ואף אחד לא ידע על ההתיילדות המבישה הזאת לעולם.

 

"אני מתגעגע לאני שלפנייך", הוא אומר

אבל הוא תופס בי בכתפיים, מקבע אותי כך במקומי, שלא אברח בשאגות. עשית למה את זה? הפסקת אותי באמצע למה? אני המומה ולא מאמינה למשמע אוזניי, על מה הוא מדבר לכל הרוחות, רק כעבור שעות, כשההנגאובר דועך והמשפטים שלו יוצאים ברורים ושלמים, אני מבינה שהוא זה שכועס עלי. הוא חושב שגזלתי ממנו את השליטה על חייו, ומאז שהתחלנו לצאת הוא כבר לא חופשי וספונטני כפי שהיה בגלגול הקודם. "אני מתגעגע לאני שלפנייך", הוא אומר בעצב ומחטט באף, בכוונה, כדי לעקור אותי משלוותי, והידיים שלי נשלחות כמעט אינסטנקטיבית לעצור את אצבעותיו הסוררות.

 

הזוגי, בגלגולו הראשוני, עלי לשפשף היטב את המחשבות כדי להיזכר כיצד היה ואיך התנהג. דמות עמומה צפה בזכרונותיי, משהו גמלוני, חסר מנוח, הססני ומפוחד. בזכרונות שלנו אני מושיעה אותו מתדמיתו החנונית של המהנדס השקוע במילוי תפקידו והופכת אותו לחבר'מן אמיתי, מלך הכיתה שתמיד רצה להיות. אבל האם זה סיפור שסיפרתי לעצמי עליו, או כך באמת היה?

 

אין כמו זוגיות טובה כדי להרוס את הגיזרה

לפני שבועות מספר פגשנו באחת הבנות שיצא איתן בעבר. היא עמדה מולו המומה, כמעט משתנקת: "אוי, לא הכרתי אותך בכלל", גימגמה ושאלה - "מה קרה, התחתנת?" מסתבר שלזוגי גדלה הבטן, השיער הידלדל והשרירים נכחדו מאז שפגש בי. וכמו שחברה טובה תמיד אומרת, אין כמו זוגיות טובה כדי להרוס את הגיזרה. זו הסיבה שאותה אקסית חשבה שהזוגי התביית; אם הוא כל כך מוזנח חיצונית, נראה שיש לו אהבה קבועה ואין לו למה להתאמץ יותר.

 

זה היה רגע של התפכחות, בו כירבלתי אותו בגופי, כמו באותו ערב קומי של הסטריפטיז המפתיע, מנסה להסתיר את הפרונט החשוף מעיני השאר, והבטחתי שאדאג לו, שטיפול קוסמטי שלי והוא יהיה מטרוסקסואל וקוּל אמיתי. הוא צחק ואמר שרק שלא אכריח אותו להוריד בשעווה, כי זה כואב. הוא לא התנגד שהבהרתי לו את השיער וניסיתי להרגיל אותו למרוח קרמים באופן קבוע, רשמתי אותו למכון הכושר השכונתי והכרחתי אותו לאכול דיאט בלבד. אחרי השיפצור היה זוגי משודרג, לפחות לטעמי, הוא נראה כמו המודל עליו חלמתי כל חיי והייתי מאושרת. לא הבנתי שהשינוי החיצוני שחוללתי השליך גם על האישיות שלו כולה, וכעת הוא היה גבר מפוחד לכוד בגוף של בחור מלוטש.

 

אוף, רציתי ליהנות, להתפרע, להתרגש, הוא שוטף כלים במרץ ומשפריץ עלי מים. תמיד הוא עושה את זה כשהוא חושב שאני מתנתקת ממנו, כדי לעורר אותי לחיים.

"אני אוהבת אותך", יריתי חזרה, "אני פשוט רוצה שיהיה לך טוב". הולכת על הטקטיקה שהכל בא מאהבה, גם הטעויות שאני עושה מדי יום בזוגיות שלנו.

 

במשך הזמן הפכנו להיות דומים, אני והזוגי  

"יותר נראה לי שאת רוצה שאני איראה טוב!" השיב תוך כדי שהוא מסדר את שיערו, באופן בו לימדתי אותו בדיוק, בפוזה בה רואים כמה שפחות מהקרחת.

במשך הזמן הפכנו להיות דומים, אני והזוגי, אותו דיבור מתגלגל, מחשבות זהות, תוכניות משותפות, הכל הלך בשניים. החברים שלו העירו פה ושם שזה לא אותו יצור שהיה לפני שלוש שנים. "דווקא חיבבנו אותו במתכונת הקודמת", העיר אחד מהם באומץ, מישיר מבט לעברי בתוכחה. שארגיש רע עם תוכניות השדרוג שלי. רק אחרי אותו ערב בו מנעתי

מהזוגי להיות "חופשי, כייפי ומאושר", כהגדרתו, להתפשט, לדגום עוד ממי האקווריום, אולי לענטז קצת בדרך על אחד העמודים בדירה החדשה ומי עוד יודע אילו תעלולים תיכנן, הבנתי שהפכתי את הזוגי בעצם למי שאני. הבנתי שעכשיו גרים בבית שני "אני", והזוגי שכה אהבתי בגלל השונות התמוהה שלו ובניגודיות הקיצונית ממני הלך ונעלם. איך שירדו הקילוגרמים, ירדה גם החינניות והתפוגג הקסם. פתאום רציתי את אותו הזוגי הישן בחזרה, התגעגעתי להססנות ואפילו לגמגום הקצר, לחיוך הקטן שלו בצד הפה כשהוא בלתי החלטי.

 

"אני אוהבת אותך איך שאתה", הצהרתי פתאום, "כן, כן, כן, כמו שאתה", ליטפתי לו את היד, נוגסת לו במרפק.

 

"ומה אם האני הזה אוהב לשחק קווסטים במחשב ולזלול ולהתפשט אצל חברים בבית?" שאל, רק כדי להיות בטוח שאנחנו משדרים על אותו גל בו האני שלו חשוב ולגיטימי.

למה אתה לא יכול להיות אני מלא ביטחון ובדיאטה? חשבתי לעצמי ומיד הצטערתי, שיהיה איזה אני שהוא רוצה. זה האני שלו, ולי יש מספיק בעיות עם האני שלי.