מצבי רוח הרסניים של בן הזוג זה לא סקסי

המופנמות והזעם הבלתי מפוענח של בן הזוג יכולים מהר מאוד להפסיק להיות מושכים ולהפוך להפרעה פתולוגית. בתיה ברק-ורבין מצביעה על מה כדאי לשים לב ואיפה צריך לשים את הגבול

אורלי חשה שחייה מתנהלים על פי התמורות במצב הרוח של בעלה מיכאל. כשהוא מתעורר "על צד ימין", כל היום נראה נפלא, הוא עוזר, מתבדח, מחמיא, מפנק, משוחח, יוזם פעילויות. אבל, לעולם אינה יודעת מה יהייה מצב רוחו בערב או למחרת בבוקר.

 

הוא יכול לצאת מהבית לעבודה שמח וטוב לב לאחר שהגיש לה למיטה כוס מיץ תפוזים סחוט טרי, הלביש את הילדה, האכיל אותה ולקח אותה לגן, ולשוב הביתה קודר מסוגר וזועף. לפעמים הזעם והדכדוך מתבטאים בשתיקה מעיקה, נירגנות והחמצת פנים, ולעיתים הוא מתפרץ בהתקף של כעס בלתי נשלט, צעקות, קללות וגידופים.

 

אורלי מודה שגם בתקופה שקדמה לנישואין מיכאל היה בלתי צפוי במצבי הרוח שלו, אבל משום מה תכונה זו ריתקה אותה. כשהוא היה מסתגר, המופנמות הבלתי מפוענחת שלו סיקרנה אותה ומשכה אותה לתהות יותר על קנקנו, ולהיטיב להכיר אותו. כשמצב הרוח המלנכולי התחלף בהתפרצות זעם היא מצאה בכך עדות לקיומם של רגשות גועשים שאין להם מוצא.

 

בפנטזיה שלה היא ראתה את עצמה גואלת את בן זוגה, משחררת אותו מהכבלים שהוא אסור בהם, מדובבת אותו, תומכת בו, מפענחת את הסודות הכמוסים של נפשו המיוסרת. ההתחברות עם מיכאל העניקה לה תחושה של ייחודיות. היא הייתה בטוחה שבכוח אישיותה ובזכות האהבה היא תגרום לו להשתנות, היא תצליח להפיק ממנו רק את הטוב שהוא מסוגל להציע וכל הרע יתנדף ויימוג.

 

גם הילדה מתחילה לדעוך

מיותר לציין שהנס לא התחולל, התנודות במצבי הרוח של מיכאל לא שככו ואירועי חיים שונים כמו קשיים בעבודה, חולי של אחד ההורים והולדת הילדה, החריפו את המצב. אורלי ספגה ביקורות, לעג, חרפות וסצינות זועמות שהפחידו אותה וגם הכניסו דאגה לליבה באשר להשפעה על הבת הצעירה. ימי הדיכאון, ההסתגרות והשתיקות הממושכות השרו אווירה קודרת בבית ואורלי הבחינה שגם עליצותה הטבעית של הילדה דועכת בימים כאלה.

 

"אני לא מוכנה יותר שהילדה ואני נחייה על פי מד הטמפרטורה שלו. זכותנו להיות שמחות או עצובות בהתאם לתחושות העצמאיות שלנו, ולא על פי תכתיב שלו. אם הוא כועס, או שמח או מדוכא, זו בעיה שלו והוא לא יכול להוריד את זה עלינו", טוענת אורלי.

 

מיכאל מצידו מכיר בתנודות במצבי הרוח שלו, סובל מהם לא מעט, אבל טוען שהוא לא אחראי להשפעה שיש למצב הרוח שלו על אשתו. הוא בקושי מסוגל להתמודד עם עצמו. וחוץ מזה אשתו לא רק שאינה מסייעת לו, אלא אף מגרה ומלבה ומחמירה את המצב. לגבי האלימות המילולית, הוא טוען שאשתו מפריזה בתיאורים, שהדברים שהוא אומר בשעת כעס הם סתם שטויות חסרות משמעות ושהיא יודעת טוב מאוד שהוא מתלקח מהר אבל גם שוכח מהר.

 

מה בין רגשות למצבי רוח?

בדרך כלל כשאנחנו חשים ברגש מסויים, אנחנו מסוגלים לומר מה יצר אותו.

 אנחנו יכולים להצביע על האירוע שגרם לרגש להתעורר. לגבי מצבי רוח לרוב אין לנו יכולת כזו. אנחנו מתעוררים בבוקר עם מצב רוח רע או טוב ולא יודעים מדוע. מצבי רוח נוצרים לעיתים קרובות בעקבות שינויים פנימיים שאינם קשורים למה שקורה לנו בחוץ.

 

עם זאת, פעמים רבות מתעורר מצב רוח בעקבות עומס של חוויות ריגשיות משמחות או עצובות. הגורמים למצבי רוח לא לגמרי ידועים, אולי אף פחות מהגורמים להיווצרות רגשות בכלל. מצב רוח יכול להיות השפעה שנשארת לאחר התרחשות ריגשית אבל הוא גם יכול להתפתח בגלל מצב בריאותי, או תנאי סביבה כמו מזג אויר גרוע.

 

כאשר יש לאדם מצב רוח מסוים, הוא מעוות ומגביל את החשיבה שלו. הוא גורם לו להיות פגיע יותר מהרגיל. אם הוא מתעורר במצב רוח רע הוא כל הזמן מחפש סיבות להתרגז, הוא מתוסכל מדברים שלא מתסכלים אותו בדרך כלל. מצב הרוח מעוות חשיבה ומגביר רגשות.

 

מצבי רוח מופיעים לכאורה ספונטנית מבלי יכולת להסביר אותם, ובכל זאת יש תנאים להיווצרות מצבי רוח, גם אם הם לא ברורים ואינם מודעים.

 

"אני לא תמיד יודע למה אני כל כך עצבני או למה פתאום אני עליז או מדוכא ומיואש. ככה אני. אשתי כבר מכירה אותי ובמקום לעזור לי היא עושה דברים שמגבירים את הלחץ שלי", אומר מיכאל.

 

האם יש ממש בטענה מעין זו? במקרים של אלימות מילולית או גופנית הטלת האשמה בבן/בת הזוג הוא מעשה חסר אחריות, לא מוסרי וגם לא מועיל. עם זאת, ידוע שלא מעט בני זוג גם כאשר כוונתם טובה, מגבירים בהתנהגותם ובתגובותיהם את המצוקה והחולשות של הפרטנרים שלהם, במקום לעודד ולחזק תכונות חיוביות.

 

אז כיצד מתמודדים?

1. כל אחד מבני הזוג חייב קודם כל לעבוד על עצמו, ללמוד לנהל את הכעסים שלו, לאזן את התוקפנות שבו ולתעל אותה לאפיקים חיוביים. להגביר את המודעות העצמית, לחתור לאיזון רגשי ולחזק מצבי רוח חיוביים.

 

2. ראוי לזכור שאנחנו לא אחראים למצב הרוח של בני הזוג שלנו ואנחנו גם לא אמורים לטפל בהם או להתיימר לשנות אותם. אנחנו חייבים ללמוד להפריד בין הרגשות והמחשבות שלנו ושל הזולת. כל מה שאנחנו יכולים לעשות זה לטפח בעצמנו יכולות כמו: אמפתיה, הכלה, חמלה ונדיבות. עלינו לדעת שהזדהות מוחלטת ותפיסת בן/בת הזוג שלנו כשלוחה שלנו או בשר מבשרנו היא תפיסה מעוותת, לא בריאה ומזיקה.

 

3. אם אנחנו מזהים שתנודות במצב הרוח של בני זוגנו גורמים לנו נזקים נפשיים ופוגעים באיכות חיינו, מן הראוי לבדוק אם מדובר בהפרעה פתולוגית שניתן לטפל בה באמצעות תרופות או ע"י פסיכותרפיה. אם התופעה הרסנית וכרונית כדאי לשקול פרידה.

 

4. לעיתים בני זוג נשארים במערכת זוגית הרסנית בגלל נטיה לקורבניות ומפני שבחירת בן/בת הזוג עונה על צרכים נפשיים בלתי מודעים. כל איש או אישה שחיים בקשר זוגי שיש בו התעללות נפשית חייבים לגלות אחריות כלפי עצמם והחיים שלהם ולברר מה באישיותם הביא אותם לבחירה באדם שגורם להם סבל, ובעקבות הבירור הזה לחלץ את עצמם מהמלכודת.  

 

• הכותבת היא מאמנת זוגיות אישית ומנחת קבוצות ויחידים בנושאי זוגיות ונישואין. לאתר של בתיה ברק-ורבין לחצו כאן

 

לטורים הקודמים בסדרה:

לשרוד את החגים ולהישאר ביחד

והרי החדשות: אנשים כן משתנים

רוצים להיות הורים טובים? קודם כל תשקיעו בזוגיות

"נמאס לי שאמא שלך מתערבת בכל דבר"