לשרוד את החגים ולהישאר ביחד

בתקופת החגים זוגות רבים מוצאים עצמם מהלכים בשדה זרוע מוקשים כשהם מלהטטים בין שתי משפחות המוצא, מתאמצים לא לפגוע ולא להיפגע. ב"ימים נוראים" אלה חשוב מאוד לשקוד על טיפוח "הזדהות זוגית", או במילים פשוטות: תמיכה הדדית של בני הזוג זה בזו, במקרים בהם במשפחת המוצא דוחים או לא אוהדים את בן/בת הזוג.

לא מדובר רק במצבי דחיה גורפים וקיצוניים של כל בני המשפחה, אלא גם כאשר בני הזוג זוכים ליחס מתנכר או מזלזל או מותקפים באורח גלוי או סמוי על ידי הורה, אח או גיסה או כל קרוב משפחה אחר. זוגות רבים נכשלים במשימה זו בגלל סיבות מגוונות. פעמים רבות הם מתייצבים אוטומטית להגנת בני משפחתם ודורשים שיקבלו אותם כפי שהם, "זאת אחותי, היא כזאת ותלמדי לחיות איתה".

בנוסף, בני זוג נוטים להגן על בני משפחה גם אם הם עצמם נפגעו מהם בעבר. כך קורה שבעל משמיע באוזני אשתו דברים קשים נגד הוריו אבל מתקשה לשמוע מפיה האשמות דומות.

יש גם לא מעט כאלו שאימצו סוג של מנגנון הגנה ונוהגים לעשות אידיאליזציה של היחסים במשפחת המוצא שלהם. כאשר בן הזוג שלהם מנסה לנפץ את המיתוס המשפחתי ולחשוף עיוותים, הביקורת נתקלת בתגובה זועמת.

מריבות מסוג זה נובעות לרוב מהשוואות שבני הזוג עורכים בין המשפחות. משפחה חמה מול משפחה קרה, משפחה נאורה ומתקדמת מול משפחה שמרנית, קמצנים לעומת נדיבים, מצליחנים לעומת נכשלים, מתנשאים מול חברותיים, משכילים מול בורים ועוד. התחרות סביב משפחתו של מי "טובה" יותר נוגעת גם לנושאים שוליים לכאורה כמו למי יש טעם משובח יותר בלבוש, באוכל, בריהוט, בבחירת מתנות.

תלמדו לשחרר

מאבקים מסוג זה מעידים על כך שבני הזוג לא הצליחו להעתיק את מוקד ההזדהות לתא המשפחתי החדש שיצרו, והם עדיין נאמנים יותר למשפחות המוצא. תא משפחתי נוצר משתי משפחות כאשר המרכזיות של משפחת המוצא נודדת למשפחה החדשה. העתקת מוקד ההזדהות ממשפחת המוצא לתא המשפחתי החדש, הוא תהליך לא פשוט ולעיתים מתמשך על פני זמן, אבל מדובר במשימה חשובה למדי אשר בני זוג חייבים להירתם לה ולהשקיע בה מאמצים ויצירתיות.

גם על ההורים, האחים והאחיות במשפחות המוצא מוטלת אותה המשימה. הם צריכים ללמוד להרפות, לשחרר ולשלח את הבנים לדרכם האוטונומית, להקפיד על הפרדה ושמירת גבולות. מכיון שכולנו נמצאים משני עברי המתרס, מתפקדים גם כבני זוג וגם כקרובי משפחה של בני זוג אחרים, אנחנו נדרשים לתשומת לב רבה ולרגישות בשמירה על הגבולות של עצמנו ושל האחרים. הצבת גבולות אין פירושה כמובן התנתקות ממשפחת המוצא, כוון שהתנתקות מעידה על בעיה בלתי פתורה.

יש לזכור שכל אחד מאיתנו מגיע למפגשים משפחתיים עמוס באסוציאציות, זיכרונות, צלקות, מוסכמות, מסקנות, החלטות, סכימות - בקיצור תוכנת הפעלה פרטית. צמד המילים "ארוחת חג" למשל, מעורר אין ספור תגובות מחשבתיות, ריגשיות והתנהגותיות אצל אנשים שונים. ארוחת חג עשויה לגרות תחושות של חום, שייכות, אהבה, שמחה, אינטימיות, ביטוי עצמי, ייחודיות וגם לעורר תחושות הפוכות כמו עצב, בדידות, עלבון, דחיה, קיפוח, חרדה, היבלעות, מחיקה.

בני זוג אשר נוהגים לחלוק מחשבות ולשתף זה את זו בתחושות, לומדים להכיר את התגובות של כל אחד מהם למצבים שונים ולהתחשב בהן. היכרות מעמיקה עשויה למנוע פירושים מעוותים וייחוס כוונות שאין להן אחיזה במציאות. לשם כך, אין מנוס, צריך לדבר ולהקשיב. לדבר ברור כדי שהרצונות והצרכים שלנו יובנו היטב, ולהקשיב הקשבה אמפתית על מנת להבין טוב יותר את נקודת המבט של שותפנו לחיים.

התחשבות, ורגישות הדדית הן כמובן מאוד מאוד רצויות, אך עם זאת גלישה לתובענות מוגזמת עלולה להעיק. תלונות אין סופיות, תחושת קיפוח מבעבעת, הטלת האשמות על בן/בת הזוג או לחילופין הלקאה עצמית בתחושות אשם, כל אלה אינם מועילים.

האנתרופולגיה כתרופה למשפחתולוגיה

כאשר מתעוררת מחלוקת או אי הבנה עם בן משפחה מהצד השני ועולה הצורך לערוך שיחה לא נעימה, רצוי לא לצפות לתיווכם של בני הזוג. מוטב לגלות תושיה ולפנות ישירות לאדם עצמו כדי לפתור את הבעיה. שיחה פתוחה וכנה היא הדרך הטובה והיעילה ביותר, אבל רצוי שתתלווה לה תחושה בלתי מעורערת של הגנה ותמיכה מצד בן/בת הזוג.

צריך לומר שבסיטואציות משפחתיות רבות כמו אלה המתרחשות בתקופת החגים, בני זוג משום מה מאבדים את חוש ההומור, אמות המידה מטשטשות והם נקלעים למצבים הזויים, מלודרמטיים ומופרכים ברמות בלתי נתפסות. ‏למי שמתקשה במיוחד לצלוח את המשפחתולוגיה של ימי חג ומועד אני ממליצה בחום לאמץ זוית ראיה אנתרופולוגית ולהתייצב לאירועים המשפחתיים בתפקיד "תצפית משתתפת". המטלה מורכבת למדי. אתם אמורים תוך כדי השתתפות באירוע לתצפת על עצמכם ועל האחרים, להתבונן ולהקשיב גם לקולות ולמראות בחוץ וגם לקול הפנימי שלכם.

כאנתרופולוגים חובבים אתם נדרשים להימנע משיפוטיות ולאמץ הסתכלות אובייקטיבית ככל האפשר. אם יש באפשרותכם להצטייד במצלימת וידיאו, מכשיר הקלטה או כלי כתיבה, מה טוב. מיד עם שובכם הביתה עליכם לכתוב בכתיבה רצופה את כל המחשבות, ההגיגים, הרעיונות והרגשות שעלו בראשכם במרוצת האירוע ולאחריו.

ההתבוננות הממוקדת בעת האירוע תסיח את הדעת ממחשבות ביקורתיות ומפירושים סובייקטיבים אשר מפיקים עלבונות וכעסים שאין בהם כל תכלית ותועלת. הכתיבה משחררת, הדף כידוע סובל הכל וכשקוראים את הכתוב אחרי החגים ניתן להגיע לתובנות מופלאות וגם להתפקע מצחוק.

פסיכולוגיה חיובית

תחושות קיפוח ועלבון וגילויים של קנאה ותחרותיות, עולים לעיתים ביתר חריפות בין אחים באותה משפחה. דן מכיר היטב את החיכוכים החוזרים ונישנים בין אשתו רות לאחותה, ימים רבים לפני בוא החג. מפלס המתח מסלים במהירות מואצת ולמרות ניסיונות ההתחמקות שלו הוא נקלע כל שנה לעין הסערה שלא לטובתו.

השנה בני הזוג החליטו יחדיו שהם יטפחו תחושות חיוביות ולא יניחו לתחושות

 שליליות לתפוס מקום. הם התוודעו לתיאוריה של ברברה פרדיקסון מאוניברסיטת מישיגן הטוענת שלרגשות חיוביים תפקיד עצום באבולוציה; הם מרחיבים משאבים אינטלקטואלים, פיזיים וחברתיים ובונים רזרבות להתמודדות במצבים מאיימים.

בהשפעת הפסיכולוגיה החיובית המבוססת על מחקרים רבים, רות ודן גמרו אומר בתקופת החגים הקרובה לפקוח "עין טובה" ולחפש רק את מה שמצמיח רגשות חיוביים. גם אתם מוזמנים לנסות, אם לא יועיל לא יזיק, מדובר בתרופה שאין לה תופעות לואי.

הכותבת היא מאמנת זוגיות אישית ומנחת קבוצות ויחידים בנושאי זוגיות ונישואין. לאתר של בתיה ברק-ורבין לחצו כאן

לטורים הקודמים בסדרה:

והרי החדשות: אנשים כן משתנים

רוצים להיות הורים טובים? קודם כל תשקיעו בזוגיות

"נמאס לי שאמא שלך מתערבת בכל דבר"

מתווכחים כל הזמן? זה מהפחד לאבד שליטה