העיר שחוברה לה בסתיו

ניו אורלינס שקעה תחת המים ובתת המודע הלאומי של אמריקה. חזרת הסיינטס לסופרדום המשוקם היתה בגדר אות חיים לקהילה המקומית שנבנית כך נראה סביב לקבוצה

אמיר בוגן פורסם: 01.10.06, 22:44

עד לפני שנה וחודש נהוג היה לכנות את ניו אורלינס, "העיר שהדאגה שכחה". כך זה היה ברובע הצרפתי, בין מופעי הג'אז ומועדוני החשפנות של ברבן סטריט. כל מי שהגיע לסדום ועמורה של אמריקה. האלכוהול, הסמים והסקס מסביב השכיחו כל דאגה, מועקה או את האישה שנותרה עם הילדים בבית. ואז הגיע הסופה קטרינה ושינתה הכל. לא רק שהדאגה הגיעה לניו אורלינס, מאז אותם ימים נוראים נראה כי היתה זאת דווקא העיר עצמה שנשכחה.

 

ועדות חקירה, מחאות אזרחים ואפילו סרטו התיעודי המדובר של ספייק לי לא ממש הצליחו להשיב את תשומת הלב של הממשל האמריקני למאמצי השיקום של ניו אורלינס. ככה זה כשיש לך את עיראק ואפגניסטן על הראש. במעצמת האם שלנו, ארצות הברית של אמריקה, לא הולכים לפי העקרון של עניי עירך קודמים. וג'ורג' וו. בוש יודע, במטרופולין המוזנח של לואיזיאנה יש עניים, השנה יותר מתמיד.

ניו אורלינס בימים הנוראים של קטרינה. העיר הוצפה עד הגג (איי.פי)

 

העיר הרוסה, חצי מתושביה עדיין פליטים שנפוצו ברחבי המדינה, אך הממשל ממשיך ברוח ה"יד הנעלמה" של מחולל הקפיטליזם אדם סמית'. בסופו של דבר, הכל יבוא על מקומו בשלום מאמינים בבית הלבן. היד נעלמה, גם הכיס והאזרחים הפשוטים נאלצים להתחיל מחדש את חייהם בחסות נדבנים וארגוני צדקה (ראה מקרה גאידמק ותושבי הצפון).

 

אי לכך, אין פלא שעד שתשומת הלב הלאומית שבה לרגל הפתיחה החגיגית של הסופרדום במשחק הפוטבול בין הסיינטס המקומיים מול אטלנטה פלקונס, הצהירו האוהדים: "תודה לך אמריקה, אבל הסיינטס הם הקבוצה של ניו אורלינס". 

"הבית שלנו, הקבוצה שלנו, בוא תהייה סיינט". האוהדים מחויבים (איי.פי)

 

ואכן, אם יש משהו שנשאר של ניו אורלינס, רק של ניו אורלינס, אלו הם הסיינטס ומשחק ה'מאנדיי-נייט' המרגש הראה עד כמה הם חשובים לקהילה סביבם. למרות שמדובר בקבוצה כושלת, תמיד מאכזבת ויש שיאמרו מקוללת, מדובר בנכס הכי גדול שיש לעיר, אולי היחיד. נכס שכמעט וחלף גם הוא עם הרוח. אם זה היה קורה, לא היה נותר לאזרחים דבר לבנות עליו.

 

אפשר להבין אם כך, מדוע מעטים כל כך הם התושבים שיוצאים נגד החלטת הסוכנות הפדרלית לשעת חירום (FEMA) להשקיע 185 מיליון דולר דווקא בשיפוצו של הסופרדום, שהוצף ממי הגשמים מבחוץ ובמימיהם של אלו שמצאו בו מקלט מבפנים.

הלואיזיאנה סופרדום לובש חג. סמל העיר המחודשת (איי.פי)

 

ההגיון שעומד מאחורי ההשקעה חסרת התקדים באיצטדיון הענק, הוא שמדובר במחולל עסקי משמעותי - היחידי שעשוי אולי להחיות מחדש את הכלכלה המקומית.

 

מישל למונס, מוכרת הבירה מיציע 200 של הסופרדום, כבר גילתה סימני התאוששות שונים ברמה האישית, לאחר שמכרה לא פחות מ-360 בקבוקים גדולים עוד לפני הופעתם של יו 2 וגרין דיי שחיממו את המופע המרכזי - משחק הפוטבול. "מכרתי את כל הסחורה כ-45 דקות לפני בעיטת הפתיחה", סיפרה למונס לעיתון ה'טיימס פיקיון' היוצא בעיר.

האוהדים מלאו היציעים, ואת הבטן בבירות. הסיינטס מלאו את הלב (איי.פי)

 

לא בטוח אם זה מה שיעודד מחדש את המשקיעים הגדולים באמת, אולם באופן מפתיע למדי הוא הדבר היחיד שמעודד את האזרחים הפשוטים - עניים ועשירים. בסופו של דבר, הסיינטס הם באמת הדבר היחיד שנשאר להם. משהו לשאוף אליו כשהכל מסביב עדיין הרוס.

 

כך קורה שלראשונה בתולדות הקבוצה, נחטפו כל כרטיסי המנוי שלה עוד לפני פתיחת העונה - כ-70 אלף בסך הכל. אלו מילאו את יציעי הסופרדום ביום שני האחרון באחד האירועים המרגשים ביותר בשנים האחרונות - ספורט או לא ספורט.

יום ראשון בסופרדום. 70 אלף אוהדים הגיעו לאירוע (איי.פי)

 

"זה כל החיים שלי, זה אומר הכל בשבילי" אמר ג'רמי ויגרו בן ה-31, "הסיינטס הם כמו הילדים שלי. זה נשמע טפשי, אבל זה נכון". ג'אנין סנדרס צבעה את פניה בצבעי הזהוב-שחור של הקבוצה. לא רק מתוך הזדהות, גם כדי שלא יראו את הדמעות. "חשבתי שצביעת פניי תעזור לי להפסיק לבכות. זה פשוט כל כך מדהים לחזור. אני מרגישה שהסיינטס הם כל מה שנשאר לנו, זה כל מה שיש".

 

התקוות שתולים האוהדים בגיבורי הפוטבול שלהם הם בגדר משא כבד לשחקנים הצעירים והקשוחים וביניהם מייק קארני, שלא הצליח לעצור את דמעותיו שלו עוד לפני המשחק שהסתיים ניצחון ענק של קבוצתו 3:23. "בכיתי כמו תינוק" הודה הפול-בק, "נכלאתי ברגע. פשוט הייתי כל כך שמח עבור האוהדים ואנשי העיר. היו לי דמעות בעיניים כשעליתי על המגרש. זוה היתה הרגשה טובה לדעת שכל 70 אלף האוהדים הגיעו לשם בשבילך".

ארני קונוול (מימין) תומך בקארני שבוכה על הספסל (איי.פי)

 

"אם היינו מפסידים, האוהדים היו עדיין חוגגים, הם היו נשארים שמחים, כי הקבוצה נשארה בניו אורלינס" אמר הכוכב הוותיק ג'ו הורן שיחזור עם חבריו למשחק ביתי נוסף מול טמפה ביי בקאנירס בשבוע הבא, אחרי הפסד ראשון העונה 21:18 בקרולינה. זה לא מה שיעצור את האוהדים מלהמשיך ולחבק את הסיינטס, שחיברו את העיר יחדיו.

 

בשנה האחרונה הגיעה ניו אורלינס לקרקעית, או יותר נכון במקרה זה, הקרקעית הגיעה אליה. התלות בסיינטס, שכמעט ועזבו בעצמם את העיר אחרי גלות כפויה בטקסס בצל קטרינה, היא חסרת תקדים בארצות הברית ובעולם. בישראל נהוג לכנות את מכבי תל אביב הקבוצה של המדינה, במקרה הזה של ניו אורלינס מדובר בעיר של הסיינטס. כמו הפועל תל אביב, אין להם רצון להיות הקבוצה של המדינה, הקבוצה של אמריקה. רק תשאירו להם את האוסישקין שלהם והם כבר יצליחו לשרוד. ואם הם יצליחו, גם העיר תעשה זאת. כך לפחות הם מאמינים. וזה כבר משהו שאי אפשר לזלזל בו. 

ג'ו הורן לוחץ ידי האוהדים שחיכו שעות בתור. גיבור מקומי (רויטרס)

"וון דה סיינטס גו מארצ'ינג אין". גם לואי ארמסטרונג חי בסופרדום (איי.פי)

הסופרדום ב'מאנדיי-נייט'. אש, תמרות עשן והסיינטס (איי.פי)

גם המעודדות של הסיינטס חוגגות. יש מעוף בעיר (איי.פי)