זו לא שכונת פאר, ולא שכונה של עוני

מכבי ת"א החדשה תפרק קבוצות בחמש דקות ותתפרק באותו קצב. וויל ביינום יקפיץ את ההיכל לא מעט פעמים, אבל גם יילך לאיבוד, וגורל העונה תלוי ביכולת לרסן את הפזרנות שלו ושל רודני ביופורד. מי שצריך להפוך לרועה השבט הוא ניקולה וויצ'יץ'. וגם: הגיעה שעת המבחן של הקהל הצהוב

אהרל'ה ויסברג פורסם: 26.10.06, 00:11

ספר דברי הימים של העונה הקרובה עוד רחוק מלהיכתב, אבל יכול להיות שהתבוסה המחפירה בקליבלנד תירשם בו כזו שהביאה את המפנה במכבי תל אביב. וויל ביינום תפס את הראש באקט שלא זכור בחדר ההלבשה של מכבי מאז אובדן האליפות לגליל עליון ב-1993, לקח את כל האחריות על עצמו והבטיח שתצוגת נפל כזו לא תחזור.

 

 

את ההבטחה שלו ביינום לא קיים, ו-48 שעות מאוחר יותר מכבי שוב התפרקה בטורונטו. הרכז אכן היה אחד האחראים הראשיים למה שקרה מול לברון ג'יימס וחבריו, אבל בתגובה שלו המחיש את ההבדל בינו לבין וויל סולומון. גם הדג הפסיד למכבי משחקים, ולא פעם, אבל מעולם לא חשב לעשות את המחווה ולקחת אחריות.

 

ובכל זאת, צריך לסייג. תבוסה ב-34 הפרש לטורונטו או ב-26 הפרש לקליבלנד בוודאי לא תורמת למוראל ולמצב המנטאלי ולא מבשרת טובות על האופי הקבוצתי, אבל היא גם לא אומרת דבר על מה שצפוי לקרות מול מלאגה. הכדורסל שהפגינה מכבי בחלק הראשון מול הראפטורס עוד יוביל אותה רחוק מאוד, אך אף אחד לא מבטיח שהיא תוכל לחזור עליו במפגש עם פרטיזן. "זו לא שכונת פאר, ולא שכונה של עוני", נכתב בשיר של סדרת הטלוויזיה המיתולוגית 'שכונת חיים' לפני שלושים שנה בדיוק, ונראה שהמשפט הזה מעולם לא היה רלוונטי יותר.

 

מוקדם עדיין לסמן מטרות ריאליות עבור מכבי תל אביב מודל 2007, אבל גם אם הצהובים ירוצו וישחקו כדורסל התקפי, כפי שנבן ספאחיה מבטיח, זה ייראה אחרת מאשר בשנים האחרונות, שכונתי משהו. מכבי תפרק קבוצות בחמש דקות ותתפרק באותו קצב. והסיבה נעוצה בעיקר באנשים שיתחילו את ההתקפות וגם יסיימו אותן בלא מעט מקרים - רודני ביופורד ואותו וויל ביינום.

ביינום (מימין). ילהיב את הקהל, אבל גם יפזר ויתפזר (צילום: איי פי) 

 

לוויל סולומון לא היו חיים קלים בהיכל נוקיה, והוא הבטיח שהקהל הצהוב עוד יתגעגע אליו. אחרי הפרידה הכפויה מאנתוני פארקר, קשה להאמין שדווקא דמותו של סולומון תעלה בעיני רוחם של אוהדי מכבי ברגעים הקשים - אבל מכבי תמשיך ללכת דווקא בדרכו ועל פי מורשתו.

 

ביינום ניחן ביכולת מסירה טובה יותר מקודמו, ונופל ממנו בהגנה, בניסיון ובקליעה מבחוץ, אך בשורה התחתונה, ההבדל ביניהם, לפחות על המגרש, אינו עד כדי כך תהומי. מכבי החדשה תתאפיין בשוני העמוק שבין ביופורד לפארקר.

 

את הנטייה של סולומון למשחק פזרני, הצליח פארקר לאזן ולהחביא. אז מצד אחד, הרכז היה הבחור הרע שקל לשנוא, ומצד שני, מכבי הגיעה עד גמר היורוליג. גם שאראס, לפניו, איבד מדי פעם את הראש, אבל לו היתה קלאסה שאין לאף רכז באירופה. שכונת פאר, כבר אמרנו.

ביופורד. במקרה או שלא, מכבי פרחה דווקא בלעדיו (צילום: איי פי)

 

ביינום יקפיץ לא מעט פעמים את ההיכל. הוא יטביע ממרומי ה-1.83 מ' שלו, ישגר אסיסטים א-לה יאסיקביצ'יוס וינצח בעצמו משחקים. אבל יהיו דקות בהן הוא גם יתחיל להתפזר, ולא ביופורד יהיה זה שיעצור או יחביא אותו. במשחקי טרום העונה, היו לא מעט מקרים בהם השניים פשוט לקחו את הכדור עד לסל, בלי תרגיל, בלי ניסיון לנהל התקפה. כל עוד הצמד בי.בי יופקד על ניהול המשחק וגם על ההוצאה לפועל, דפוס ההתנהגות הזה יחזור על עצמו.

 

ספאחיה לא תמיד קרא את ביופורד לסדר, גם כשעלה לשלשה במתפרצת, כששניים מחבריו עומדים חופשיים, מתחננים לכדור. לפעמים זה נכנס, לפעמים לא, אבל לא זה מה שמשנה. פיני גרשון היה מוריד שחקן כזה לסדרת חינוך מיידית על הספסל, גם אם קוראים לו שרונאס יאסיקביצ'יוס.

 

מוקדם עדיין להספיד את ביופורד, אבל העובדות מדברות בינתיים בעד עצמן, ואת יכולת השיא שלהם - במקרה או שלא - הציגו הצהובים במשחק היחיד בו לא שותף, או ליתר דיוק במחצית הראשונה מול הראפס. מה שכן היה בשני הרבעים הללו, ולא מעט, הוא ניצנים של כימיה ופיק אנד רול בין ביינום לניקולה וויצ'יץ'. וזה מוביל אותנו למפתח העונתי של מכבי.

וויצ'יץ'. ישתלט על תא הטייס? (צילום: אלי אלגרט)

 

שישה שחקנים חדשים נחתו הקיץ בתל אביב, אבל הציר המרכזי יהיה, יותר מתמיד, וויצ'יץ'. לפני שנתיים ושלוש הוא היה חלק מציר תלת ראשי שחתך את המשחק במסירות ולא פעם ויתר על האגו הפרטי לטובת החברים. בשנה שעברה, אחרי עזיבת שאראס, הציר הצטמצם לשניים, ועכשיו, בלי פארקר, הקרואטי נותר בודד במערכה.

 

במידה לא מבוטלת, מכבי תקום ו/או תיפול על היכולת שלה לרסן את הפזרנות של ביינום וביופורד. אחרי שוויתר על כמה מאות אלפי דולרים כדי להישאר במדים הצהובים והתחבר למאמנו לשעבר בנבחרת, וויצ'יץ' צריך לקטוף את הכתר ולהפוך למנהיג הבלתי מעורער של מכבי. ליותם הלפרין ולטל בורשטיין, כך נראה, אין את האופי הנדרש להפוך משחקנים משלימים לרועי השבט, ולכן ספאחיה חייב את הסנטר/רכז במיטבו. ברגעים רבים מדי במשחקי ההכנה, וויצ'יץ' לא נראה בכיוון. גם מכבי לא.

 

סוכנויות ההימורים באירופה מדרגות את מכבי אי שם בין המקום החמישי לשביעי בסיכויי הזכייה ביורוליג. במילים אחרות - אף אחד מהבוקי'ז לא מוכן לשים את הכסף על כך שהצהובים יגיעו לפיינל פור באתונה. על רקע מירוץ החימוש הגרעיני ביוון והמשך מסע הרכש הסיטונאי שהפך למחלה מדבקת בספרד, ההימור הזה אינו פרוע. ומה אם באמת מכבי תראה את הפיינל פור דרך מסך הטלוויזיה, בפעם השנייה בשמונה שנים? לא בטוח שזה כל כך נורא.

אוהדי מכבי לא מגבים את בלאט, 2003. גם הם במבחן (צילום: אלי אלגרט)

 

העונה האחרונה של הצהובים היתה די מוזרה ומוטרפת. היא לוותה בתחושה לא נעימה, בסוג של חריקה תמידית שהזכירה יותר את מכבי של שנות התשעים.

אלא שהיה הבדל אחד קטן - בין 1992 ל-1999 הצהובים לא הגיעו אפילו פעם אחת לפיינל פור, ואשתקד הם היו רחוקים ארבע נקודות בלבד מזכייה בגביע. אז אולי עכשיו, עם סגל חדש, מאמן חדש וציפיות קצת יותר נמוכות, זו ההזדמנות להחזיר את המערכת לפרופורציה.

 

בשבע השנים האחרונות הגיעה מכבי לשישה פיינל פורים, והקהל שלה התפנק. כל עוד הקבוצה הצליחה, האוהדים הוכיחו נאמנות, מילאו את היציעים, צבעו אותם והגיעו לרמות דציבלים מרשימות. בעונה היחידה בה קרטעה הקבוצה ופספסה במעט את חצי הגמר, חלק מהקהל מירר את חייהם של דייויד בלאט ושחקניו. כעת יעמדו גם יושבי ההיכל למבחן. לקבוצה הזו, וזה כבר ברור, ייקח זמן להתחבר. האוהדים יצטרכו לקבל זאת בסובלנות, לא לשרוק בוז אחרי הפסדים ביתיים - אם יבואו, ולהוכיח שהכתרתם לקהל הטוב ביבשת (מתי הוציאו את יוון מאירופה?) אינה בגדר מצג שווא.