שאלה:
אני נשואה טרייה (שנה ושלושה חודשים) ולפני כן יצאתי עם בן זוגי ארבע שנים. בן זוגי עבד באינטנסיביות רבה בשלוש השנים האחרונות, ובלי לשים לב הזניח אותי מאוד. היום הוא כבר כנראה מבין עד כמה התרחקנו, ולמעשה התחלנו לדבר כבר על גירושים. פתאום נורא קל לי להבחין בכל החסרונות שלו, ואני מרגישה שבתקופה בה התרחקנו כל אחד התפתח לכיוונים שונים. היום אני כבר לא כל כך בטוחה שאי פעם היתה בינינו התאמה.
במקביל נכנס לחיי, מבלי ששמתי לב בכלל, בחור אחר, שאיתו אני מנהלת רומן כבר שמונה חודשים. יש לנו יחד המון דברים שחסרים לי עם בעלי, כמו תקשורת, הבנה ותמיכה רגשית. אני מאוד מבולבלת. אני מרגישה שאני מאוהבת בבחור הזה, שנותן לי המון תשומת לב, הקשבה, חום ואהבה שהיו חסרים לי, ויחד עם זאת, אני מרגישה עדיין רגשות לבעלי ואינני יודעת מה פשר הרגשות האלה. דבר אחד בטוח - אני לא יכולה לשכב איתו, אני כבר לא נמשכת אליו. הזוגיות שלנו מרגישה עבורי יותר כמו ידידות מאשר זוגיות נורמלית. למרות כל זאת, קשה לי לדמיין את חיי בלעדיו. אני מרגישה שהוא עמוד התווך בחיי, מעין חוף מבטחים.
בעלי נוסע הרבה לחו"ל, ובנסיעות האחרונות שלו אני מנסה לבחון איך זה לחיות בלעדיו. נוכחתי לדעת שאני תמיד מתגעגעת אליו מאוד, דבר שמבלבל אותי עוד יותר.
השאלה היא: האם אני לא מתגעגעת אליו מכוח ההרגל? הייתי שמחה לדעת מה דעתך. אני מרגישה שאני נמצאת בצומת דרכים ועלי להחליט באיזו דרך אני בוחרת. אני לא רוצה להמשיך לבגוד בבעלי, ואני מרגישה רע עם מעשיי, מה גם שהבחור השני מתחיל ללחוץ ורוצה לדעת מה כוונותיי כלפיו. זו פעם ראשונה בחיי שממש קשה לי לקבל החלטה. בדרך כלל אני תמיד יודעת מהי הדרך הנכונה עבור, והפעם אני פשוט פוחדת להחליט. אני בת 25, ואין לנו ילדים, כך שדי קל לי לפרק את נישואיי. אבל אני יודעת שברגע שאפרד מבעלי, אין דרך חזרה.
תשובה:
התחושה העיקרית שעולה מקריאת מכתבך היא בלבול. את נשמעת כאילו את נמצאת באמצע "פלונטר", כשמסביבך הרבה מאוד חוטים מעורבבים יחד, כל אחד בצבע אחר, עובי אחר, ומושך לכיוון לגמרי אחר, ואת באמצע - קצת חנוקה ולא ממש יודעת מאיפה להתחיל... איזה קצה חוט למשוך עכשיו? איך אפשר לבחור? ואם כבר תצליחי לבחור קצה חוט, מה יקרה כשתמשכי אותו? האם תמצאי את דרכך החוצה מהסבך יחד עם החוט הזה, או שרק תחנקי את עצמך עוד ועוד?
כל כך הרבה דברים קרו לך בחמש השנים האחרונות, ואת רק בת 25. הזוגיות עם בעלך מלווה אותך למעלה מחמש שנים, כלומר מהתקופה בה היית עדיין כמעט נערה. יחד התבגרתם, יחד יצאתם מבית ההורים, בניתם בית משותף, התחתנתם, והתחלתם לנסות לבנות את עצמכם כלכלית. לא פלא שאת כותבת עליו שאת "מרגישה כאילו הוא עמוד התווך בחיי – מעין חוף מבטחים". מאז שהתבגרת ועד עכשיו הוא היה שם, אותו את יודעת, אליו את רגילה.
מצד שני, את כותבת שאת בכלל לא בטוחה שאי פעם התאמתם. מה חיבר ביניכם כל כך לפני חמש שנים? מה גרם לכם להחליט להתחתן לפני שנה ושלושה חודשים? כל זה לא היה כל כך מזמן.
הרבה זוגות בגילכם ובמצבכם נקלעים למשבר סביב התחושה ש"הגיע הזמן להיכנס להריון". אם אתם כבר נמצאים הרבה זמן יחד, ועבר כבר זמן מאז שהתחתנתם, עולה ציפיה מצד החברה והמשפחות מסביב (לפעמים בצורה מרומזת ובפעמים אחרות בצורה ממש ישירה ומלחיצה) ש"תעברו שלב" ותהפכו להורים. החברה הישראלית דוחפת להורות ומשפחתיות, ולא תמיד רגישה לקצב הפנימי האישי של כל זוג: האם מתאים לכם להיות הורים? האם זה מתאים עכשיו?
החששות סביב הציפיה לעבור שלב מולידים לא פעם ספקות עמוקים יותר, לגבי מהות היחסים עצמם: האם האדם הזה שבחרתי בו פעם, ושאני כבר רגילה אליו ומכירה אותו, הוא האיש שיהיה אב לילדיי? האם אני עדיין ממשיכה לבחור בו? האם הסיבות שבחרתי אותו בעבר ממשיכות להתקיים היום? מה קרה לי ואיתי במהלך השנים האלה שאנחנו יחד? ומה קרה לו? ולזוגיות שלנו? שאלות כאלה עשויות להעמיק את הקשר ולקרב בין בני הזוג, אבל לא פעם הן מכרסמות ומייצרות משברים זוגיים.
את מספרת שאת לא נמשכת יותר לבעלך ולא מסוגלת לשכב איתו. האם אובדן התשוקה מבטא את סוף הזוגיות שלכם, או רק בלבול זמני שלך? נשמע שקשה לך להחזיק בשתי מערכות אינטימיות בוזמנית. זה לא מתאים לתפיסה המוסרית שלך את עצמך, ולא היית רוצה להמשיך לחיות כך. לכן, בינתיים, את לא נמשכת לבעלך וכך, לכאורה, פותרת את הבעיה (נמצאת בקשר מיני רק עם גבר אחד), או לפחות דוחה את ההתמודדות הישירה איתה.
כתבת בפתיחת מכתבך שאת נמצאת במצב דומה לזה של זוג קודם שתיארתי - עופר ושירה - שחוו בגידה בנישואים והצליחו לשקם בצורה מוצלחת ומרגשת את יחסיהם אחרי מאמצים לא פשוטים. אבל סיימת את מכתבך באמירה מאוד חשובה ולגמרי אחרת: "אני בת 25, אין לי ילדים, ולכן הרבה יותר קל לי לפרק את נישואיי".
אני לא חושבת שיש במשפט הזה רמז לגבי ההחלטה שנכונה עבורך - להישאר בנישואים או ללכת - אבל הוא כן יכול לרמז לגבי הכיוון שבו עלייך לבדוק את הדברים: עם עצמך. אילו הייתם בני 40 ומשהו, מטופלים בשלושה ילדים ואחרי רומן שהתגלה, ההמלצה שלי היתה לבדוק את הדברים יחד, בטיפול זוגי. אבל כיוון שאת כל כך צעירה, ללא ילדים, וכל כך מבולבלת בתוך עצמך, הייתי ממליצה לך לנסות למצוא בתוך עצמך, לבד או עם עזרה מקצועית, תשובה לשאלה הכי חשובה עבורך כרגע - "מה אני רוצה?"