שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    רק בזכות המשבר העמוק למדו להכיר זה את זו

    שניהם לא יודעים בדיוק מתי שכחו את עצמם. אולי היו אלה השנים שעברו עליהם בין חיתולים למחלות ילדות, בין חרדות לבין תחושה מתגברת והולכת של זרות וניכור. עד בוא הבגידה

    בסוף שנות ה-30 שלהם, כשהם נשואים והורים לשלושה ילדים, התפוצצה להם האמת בפרצוף: הם לא באמת מכירים אחד את השני.

     

    כשנפגשו עופר ושירה (שמות בדויים, סיפור אמיתי), לפני 20 שנה, הוא היה חייל גבוה, חתיך ושרמנטי, והיא נערה מצחיקה, חריפה ותאבת חיים. מהרגע הראשון שהכירו הם "נדבקו" זה לזו, ולמעשה עוד שנים רבות לפני שהתחתנו, כבר חיו יחד כזוג לכל דבר. יחד עברו את גיל ההתבגרות, את השירות הצבאי שלו, שלא היה פשוט בכלל, את השירות שלה, את הטיול לחו"ל אחרי הצבא. לכל מקום הלכו יחד, וכשנאלצו להתרחק זה מזו, כתבו אינסוף מכתבים ודיברו בטלפון שעות ארוכות. המשפחות הכירו אחת את השניה כבר שנים, כשהתקבלה ההחלטה הטבעית להתחתן.

     

    אחר כך החל המירוץ להריון. עופר ושירה מגיעים ממשפחות חמות, קרובות ואוהבות, ודי מהר אחרי החתונה כבר רצו ילדים. שנה שלמה של נסיונות ספונטניים לא מוצלחים הובילה לשנים ארוכות של טיפולי פוריות מפרכים, עד ההריון המיוחל, שהסתיים בלידה טראומטית ומסוכנת לאם ולפגים הקטנים. חודשים ארוכים אחר כך נפגשו בני הזוג רק ברחבת המעלית של בית החולים - הוא בדרך החוצה, לעבודה, בסיומה של עוד משמרת לילה מתישה, בה שמר על המוניטורים של התינוקות, והיא בתחילתה של משמרת יום שכזו, שלא יפסיקו לנשום, שיעלו במשקל, שינצחו את הסטטיסטיקה הארורה, שחוזה לתינוקות כאלה מומים ונכות לכל החיים.

     

    מתי בדרך שכחו את עצמם? שניהם לא יודעים לומר בוודאות. אבל השנים לאחר מכן עברו עליהם בין חיתולים למחלות ילדות, בין חרדות לבין תחושה מתגברת והולכת של זרות וניכור ביניהם.

     

    בכל פעם מחדש מצא את עצמו חוזר לרשת בלילות

    מתישהו במהלך הדרך גילה עופר את הרשת, ומאותו רגע ואילך מילא את לילותיו בשיטוטים אינסופיים בין חדרי צ'ט. מה חיפש שם? הוא בעצמו לא בטוח. אבל יודע לספר מה מצא - פה רומן טרנס-אטלנטי מזדמן, שם סטוץ מרגש. בכל

    הפעמים הקפיד ליצור יחסים רק עם נשים זרות ומרוחקות, מתוך מחשבה שבכך אין שום בגידה. בכל פעם שהעניינים התחממו מדי, מיהר לנתק בבהלה את הקשר ולהבטיח לעצמו שזו היתה רק פנטזיה ושעכשיו זה נגמר. אבל בכל פעם מחדש מצא את עצמו חוזר לרשת בלילות, ומתעורר בבקרים לעוד יום חסר סבלנות וסר טעם.

     

    בינתיים גדלו הילדים והלכו לגן, ופתאום התפנו לשירה שעות של חסד בבקרים. עם הזמן גם שירה גילתה את נפלאות הרשת, וחיש מהר הפכה מנהלת של פורום חברתי מבוקש והומה אדם. שעות אחר הצהריים המשיכו להרגיש לה כמו מאבק אינסופי, בהתלבטויות אם היא אמא טובה, בחרדות סביב גידול הילדים ובשיגרה המעייפת. אבל שעות הבוקר התמלאו בחוויות, ריגושים ומפגשים וירטואליים. ולאחר כמה חודשים - גם ברומן.

     

    זה לא קרה מיד, ובדיעבד היא לא זוכרת שבכלל רצתה, אבל פתאום היה שם גבר אחר, והיו שיחות נפש אינסופיות, הבנה עמוקה וקשר רוחני ומרגש. לאט לאט הקשר הפך אמיץ וקרוב יותר, עד לפגישה הבלתי נמנעת ובעקבותיה שישה חודשים של רומן סוער, כמו בסרטים.

     

    בסוף זה התפוצץ. עופר הרגיש, שאל, תחקר, התעקש לדעת. שירה התבלבלה, לא ידעה אם רוצה להגיד את האמת או לא. בסוף התוודתה. וכך הגיעו אלי לקליניקה - כעוסים, מבולבלים, לא יודעים מה לבחור, ובכלל איך להבין את מה שקרה וקורה ביניהם...

     

    האם ממשיכים יחד? איך עושים את זה?

    בחודשים הבאים היטלטלו עופר ושירה בסירת אי הוודאות. למה זה קרה? למה דווקא עכשיו? מה זה אומר על הקשר שהיה שם קודם? מה זה אומר על מה שהם מרגישים אחד כלפי השני? האם ממשיכים יחד? איך עושים את זה?

     

    המפנה הגדול בטיפול חל כשעופר ושירה הסכימו ביניהם שלמרות שהבגידה הביאה אותם לטיפול, היא לא הבעיה המרכזית שלהם. הבעיה היתה ה(אין) זוגיות. כעת, במקום לבקש "לחזור למה שהיה קודם" הם הסכימו לומר שמשהו היה מאוד משובש בזוגיות שלהם כבר אז. איפשהו בדרך הם איבדו אותה, הרבה הרבה לפני ששמו לב.

     

    בחודשים הבאים שירה ועופר התכנסו בתוך עצמם. הם כמעט לא עבדו, מיעטו לפגוש חברים וקרובי משפחה, והיו עסוקים מבוקר עד לילה בשיחות נפש ארוכות. בטיפול וגם מחוצה לו הם שאלו את עצמם מה היה שם, ביחסים של "פעם", איפה הטוב שהלך לאיבוד, ומה בעצם חסר ואולי אף פעם לא היה, האם אפשר למלא את מה שאיננו, ואיך מתגברים על צלקות ועלבונות?

     

    רעיון הפרידה והגירושים עולה מפעם לפעם על הפרק

    התקופה הזו לוותה בטלטלות רגשיות עצומות, כשרעיון הפרידה והגירושים עולה מפעם לפעם על הפרק. כל אחד מבני הזוג שאל את עצמו שאלות נוקבות - האם זו אהבה? זה מה שאני רוצה? מה אני צריך? שתיקות של שנים הפכו למריבות זועמות. כעסים שהצטברו שנים יצאו החוצה, וקירות הקליניקה ספגו חבטות אגרופים מתוסכלים, בכי וצעקות.

     

    אבל, בחלוף הזמן החלו לנשוב רוחות מרעננות: תוך כדי התהליך הארוך והמפרך של בחינת הזוגיות, שירה ועופר למדו על עצמם דברים שאף פעם לא ידעו. הם גילו בתוך עצמם כוחות נפש ויכולות התמודדות חדשות, הם למדו להעריך אחד את השני, לסמוך אחד על השני ולחוש שוב זוג. יותר ויותר פעמים הם ציינו בפני עצמם, שבעצם לא הכירו מספיק זה את זו כל השנים קודם לכן. ואולי גם לא את עצמם.

     

    "הלכנו ליד החיים במקום לחיות אותם" הם אמרו. אחרי זמן מה אי אפשר היה שלא לשים לב לתחושה חדשה ומרגשת באוויר: אהבה.

     

    • יעל היא פסיכולוגית, מטפלת אישית וזוגית.

     

    האימייל של יעל

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    שעות הבוקר התמלאו מפגשים וירטואליים
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים