ברפיח חוששים: אנחנו הבאים בתור
בעיר הגבול הדרומית נערכים לאפשרות שעם תום המבצע בבית חנון יעבור צה"ל לטיפול נרחב במנהרות. התושבים משוכנעים ששום פעולה לא תעצור את ההברחות ויש מי שטוען לקונספירציה בין צה"ל למבריחים, שעושים קופה על חשבון החמאס. כתב ynet עם תושבי רפיח, שמעבירים את הזמן בין ייאוש לשיעמום
המבצע בבית חנון נגמר לפנות בוקר (ג') אבל ברצועת עזה יודעים שהשקט הוא רק זמני, וכעת נשואות העיניים דרומה - לכיוון חאן יונס ובעיקר לעבר רפיח. תושבי עיר הגבול הדרומי מעריכים שהפעולה הגדולה הבאה של צה"ל תהיה באזור רפיח ובתוך העיר עצמה, בה כבר "ביקרו" החיילים הישראלים כמה פעמים מאז חטיפתו של גלעד שליט.
בניגוד לפעולות נקודתיות בחודשים האחרונים, חוששים הפעם התושבים כי צה"ל נערך למבצע נרחב נגד המנהרות באזור וינצל זאת לשהות ממושכת שם. הם מבחינתם לא נבהלים, והבוקר אמרו עוברים ושבים במקום: "כמו שהפעולה בבית חנון לא הפסיקה ולא תפסיק את ירי הרקטות, גם פה שום מבצע לא יכול להפסיק ולעצור את המנהרות".
מעבר רפיח, לפי שעה, שומם לחלוטין. רק מספר אנשי ביטחון פלסטינים נמצאים במקום ומספרים כי המעבר - המוצא היחיד של הרצועה אל העולם - מושבת כבר ארבעה ימים. למעשה, בחודשים האחרונים מאז חטיפת שליט הוא נפתח לימים ספורים בלבד.
אבו נביל, בעל המכולת הסמוכה, אומר כי פתח הבוקר את העסק רק כדי לא להשתעמם: "לא מכרתי כלום כבר כמה ימים, למי אמכור אם אין נוסעים שיוצאים ונכנסים במעבר? היהודים רוצים להרעיב אותנו והמנהרות הן רק תירוץ. הכל סיפורים כדי שהם יחזרו לפה". הוא עצמו מדגיש כי מעולם לא היה בעסקי המנהרות אלא מעדיף להתפרנס בדרך הישרה: "המנהרות זה לפלילים, סמים והברחות נשק, אבל זה נשק שבו אנחנו הורגים אחד את השני, הוא כבר מזמן הפסיק לשמש אותנו נגד ישראל".
לא כולם מסכימים עם ההנחה של אבו נביל בנוגע לנשק ומטרותיו. ברפיח מאשרים שמרבית המנהרות נועדו להברחת נשק שמגיע בחלקו הגדול אל ארגוני ההתנגדות, בעיקר לחמאס. "הם משלמים הכי טוב והכי מהר", מסבירים התושבים.
תיאוריית הקשר בין המבריחים לצה"ל
אחת התיאוריות ברפיח היא שהמבריחים הגדולים הם בכלל סייענים של ישראל. "כל עוד ההברחות עוסקות בסמים, סיגריות ומוצרים אחרים, הצבא הישראלי מעלים עין. אבל כשזה מגיע לנשק גדול צה"ל יודע מזה עוד לפני שהמשלוח נכנס למנהרה", מספר תושב רפיח. הוא מספר כי אחד המבריחים הבריח דרך המנהרה שלו ארבעה מטולי רקטות ומרגמות, התקשר אל פעיל חמאס שהבטיח להגיע עם הכסף וקיבל בינתיים כמה אלפי דינרים על החשבון. באותו הזמן התקשר המבריח אל צה"ל וסיפר על המשלוח ומשם התגלגל המידע אל קצין התיאום הפלסטיני שהתבקש על ידי מפקדיו לקנות את המטולים בכל מחיר ולהעבירם למחסום ארז. המבריח עצמו סגר עיסקה מוצלחת וקיבל סכום גבוה בהרבה מזה שסיכם עליו עם איש החמאס.
אותו תושב, שהדגיש מדי כמה משפטים כי אין לו כל קשר עם הפעלת המנהרות, המשיך וסיפר איך העסק עובד: "ברגע שיש לך מנהרה תעבוד מהר והכי הרבה שאפשר. חיי מנהרה הם לפעמים קצרים מאד, זה יכול להיות אפילו יום. אם יש לך מזל זה יימשך שנים. אבל כשיש מנהרה חדשה כל רפיח יודעת מזה".
ממעבר רפיח אנחנו עוברים אל פרבר זבדייה, דרך שביל חול עם פסולת ועצי סברס. שישה גברים שישבו על ספסל באחד הרחובות עישנו סיגריות באיטיות והעלו זיכרונות לא רחוקים מהימים בהם שהו במחנה המעצר בכרם שלום, לפני מספר שבועות. הם יושבים כביכול חסרי מעש, אבל החבר העזתי שהתלווה אליי אומר שבאזור הזה אין דבר כזה חסרי מעש: "יש מנהרות ויש מי ששומר עליהן, גם אם הוא נראה תמים לחלוטין".
הגברים המקומיים מחייכים ואומרים כי שום מבצע לא יפסיק את המנהרות. הכל הולך מתחת לאדמה - "כל מה שמביא כסף. סיגריות, טבק, זהב, בני אדם, נשק, סמים, בעיקר אופיום. הכל וכל מה שתרצה וכל מה שמזמינים. יש פה מנהרה בכל מטר. יש מאות מנהרות, אולי אלפים. איך יפסיקו את כל זה?", אומר אחד המובטלים ליד הספסל. המלווה שלי שוב מתקן: "תאמין לי - הוא לא מובטל. אולי שומר, אולי בלדר".
אבו מוסעד, קשיש בשנות השישים לחייו, היה ביחד עם שלושת בניו במשך ארבעה ימים במחנה המעצר. "היהודים התנהגו אלינו בצורה יפה ואחרי שתיחקרו אותנו שיחררו כמעט את כולנו. אבל האימאם והדרשן במסגד של השכונה היו בין הבודדים שנשארו במחנה והמסגד עמד יתום במשך ארבעה ימים". גם הוא מדגיש כי אין לו קשר למנהרות ואף מסביר כי הוא מתנגד לתופעה: "מי יסכים שבבית אחד תהיה מנהרה והמשפחה שם תרוויח כסף, וכשיבואו היהודים הם יהרסו בגלל זה שישה בתים וישאירו מאה אנשים ללא קורת גג".
הגברים מסביב מתקשים להסתיר את החיוכים נוכח תיאוריו של אבו מוסעד על מחנה המעצר של צה"ל. לדבריהם היחס בכרם שלום לא היה טוב כפי שהוא מספר: "היינו שם כמו כלבים, אולי למבוגרים הם התנהגו קצח אחרת, אבל היה זיפט".
הפעולה האחרונה של צה"ל ברפיח, זוכרים תושבי העיר, הייתה מאוד ממוקדת. החיילים סרקו תשעה בתים, איתרו תשע מנהרות, פוצצו אותן והלכו. "זה אומר שהם יודעים הכל, כנראה לא חסרים פה משת"פים", מספר שתיאן שתיווי, כבן 30, בעל המכולת שסביבה אנו מנהלים את הדיון.
אביו עדיין נמצא במצער אצל היהודים. "לקחו אותו לכרם שלום ואמרו לו 'אתה עובד כשומר באחת המנהרות', יעני מאבטח. אבא הכחיש, אף פעם לא שמע על מנהרות. יש לו משפט ביום ראשון הקרוב ואני מקווה שהוא ישוחרר. לא יודעים מה היהודים רוצים מאיתנו. איזה שומר? אבא שלי איש פשוט ומסכן אבא שלי".